דברי חיים חלק ב תל

תנאי הי' בהל' פקדון [סי' רצ"ו עיי"ש בש"ך סק"ח] ובהרבה מקומות שהי' תנאי בפני עדים אחרים שא"ל התנאי להיות בפני העידי מסירה ואם כן ה"נ אמרי' דאמת הי' תנאי בפני ב"ד ועדים אחרים אבל ע"מ לא ידעו מהתנאי וא"כ לפ"ז אם יעידו הע"מ כי נמסר לפניהם ואמרו מתוך הספר סידור גט בודאי אמרו ביטול התנאי המבואר בסדר הגט של רמ"י ז"ל וא"כ נתבטל התנאי וא"צ כלל להתקיים וא"ת הרי הב"ד חתמו על כתב התנאי וש"מ שלא בטלוהו בשעת גרושין זה ליתא דמסתמא ביטל התנאי וכוונת הב"ד שישאר בתוקפו ולא כתבו רק להעיד מה שנעשה שיעיד על [חיובים] ממנה וממנו ונ"מ לחיוב ממון כי לא ביטל בשעת גירושין רק מה שנוגע לגט אבל לחיוב ממון זה לא נתבטל ולכן כתבו התנאי כאשר נדבר לפניהם אך בשעת גירושין נתבטל התנאי לענין איסור הגירושין ולכן הגט קיים והתנאי אינו לענין קיום הגט וזה ברור להרוצה להודות על האמת: עוד נ"ל כיון דנעשה התנאי בין גם על] חיוב האיש שמחייב עצמו לצורך הנאת הילד [מזה נראה שאינו רק להרווחת הילד] אבל לא לצעורה ולזה כיון שמת הילד הוי כנתקיים התנאי שאינו אלא להרווחת הילד וכיון שמת ל"צ יותר והגט גט וכן מצאתי בחי' ריטב"א גיטין שם בהלכה כתב בפירוש היכי דנראה דכונה להרוחה אם מת המותנה עליו הגט גט וכן הביא בתשו' מהר"י אלשקר סי' ל"א מביאו ב"ש קמ"ז. היוצא לנו מזה שעפ"י הדין א"צ גט שנית אך לא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה בא"א להקל שלא במקום דחק כלל שהרי הבעל והאשה רוצים לגרש פ"ש בודאי מהיות טוב להתגרש שנית ובזיון ב"ד אין כאן כי יאמרו שנתוודע לאח"כ התנאי ומזה הביטול לא ידעו כ"ע וליכא זלזול ב"ד כלל ואתם ב' הצדדים תשליכו המשטמה ועשו הטוב בעיני ד' והיה שלום ג' בא תרכ"ח

סימן צו

להרב המאה"ג כו' מו"ה יוסף גלערענטר האבד"ק קיטוב יע"א ודעמי'

מה דשאלתין באחד שהי' סופר גיטין ולפעמים הי' עד חותם בגיטין ואח"כ יצא קול שהוא קל ודובר נבלה וגנב ונגבה עדות עליו ונמצא שהגבאי העיד עליו ששאל ס"ת מביהכנ"ס ליושבי כפרים שלא מדעת הגבאי ולקח שכרו מהם ולא נתנם להגבאי והוא מכחיש להגבאי שהשאיל ברשות הגבאי ונסתפק' מה דינם של הגיטין שכתב כבר וגם אם כשר מעתה להיות סופר או עד

הנה מה שרצה אחד מדיינים לומר שמותר להיות עד דע"מ כרתי יפה השיג דעכ"פ הוי מזויף מתוכו גם מה שרצה הדיין לומר דהסופר חשוד שלא כתב לשמה ז"א כלל דהא חשוד לדבר א' כשר לדבר אחר כמו בשוחט שמומר לתיאבון לאיזה דבר אחר נאמן בדבר דליכא טרחא ובפירוש מבואר באה"ע סי' קכ"ג [עיי"ש ב"ש סק"ח] דסופר רשע כשר אך מה שהג"פ [סק"כ] רוצה להחמיר לכתחלה מטעם דאינו כותב לשמו ובאמת הוא יחיד בדבר זה וגם מה שרצה הרב להכשירו לכתחילה להיות סופר גם זה אינו דהא בפירוש מבואר בסד"ג דגם סופר לוקחין לכתחלה אדם הגון לא שיצא עליו קול רק בשעת הדחק לא קפיד אסופר יעוין בסדה"ג בהג"ה א"כ בודאי לכתחלה אין לוקחין אדם קל כזה שיצא עליו קול גניבה אך הנשים שכבר נתגרשו כשרים הגיטין שלהם אפילו לכתחלה להנשא בלא גט אחר דהנה כבר נתבאר דלא הי' רק ע"א הוא הגבאי שהעיד שגנב ועפ"י ע"א לא פסלינן גברא לעדות ואי משום הקול כבר כתב המרמ"מ ז"ל בתשו' פ"א דכיון דנתברר דמפני עדות הגבאי יצא הקול וכיון שנתברר שלא הי' הקול רק מכח ע"א לאו כלום ושם המעשה (שלא) הי' פסול הגניבה שיצא עליו הקול וכן ה"נ הקול יצא רק מפי הגבאי וע"א אינו פוסל וגם בלא"ה מה שהשאיל ספרים מבה"כ זה לא מקרי גניבה דכן נהגין לשאול וסבר שגם בלא רשות הגבאי רשאי הוא להשכיר ס"ת ואי שלא נתן השכר להגבאי משום זה לא נפסל די"ל אשתמוטי הוא כמבואר גבי כופר במלוה [ב"מ דף ה' ובחו"מ סי' ע"ה סעיף ד'] ואינו פסול רק בפקדון וההוא שעתא דכפר עמו הי' וא"כ למפרע ודאי כשרים הגיטין וגם המ"ב ז"ל בתשו' סי' נ"א כתב דאין לפסול משום קול גניבה הגם דיש לעיין בזה דמשמע מכמה מקומות דגם קול גניבה עכ"פ אין מוסרין לו עדות אין מקום כעת לפלפל בזה דלכתחלה ליקח סופר כזה שלא בשעת הדחק ודאי אסור לכ"ע אך הנשים שנתגרשו עפ"י כתבו ועדותו מותרים להתנסבה אבל מעתה אין ליקח אותו לסופר

והנה בס' ד"ח [בשער שינוי מקומות אות ג'] מבואר עוד טעם לפסול לסופר שהוא פסול לעדות משום שיש פוסקים שמכשירין כתב סופר מובהק לצרף עם החתום וא"כ הוי כנמצא א' מעדים קרוב או פסול וזה ליתא דהא הוא אינו מכוין להעיד ורק עד או סופר כשר נעשה [עד] אפילו בלא נתכוין להעיד אבל אינו פוסל בצירופו העדים שכוונו להעיד [כמבואר בח"מ סי' ל"ו] ואך עכ"פ ריעותא יוכל לבא מזה וא"כ בודאי לא ניתן לכתוב בסופר כזה וכמבואר בש"ע לענין אומר אמרו יעו"ש [בסי' ק"ל סעי' י"ח וע"ש בב"ש] לכן לכתחלה ח"ו ליקח לעד או לסופר איש כזה והי' שלום כדברי ידידו דב"ש ג' שמות תרכ"ט [ועיין בסי' שאח"ז]

סימן צז

להרב כו' מהר"י גילערנטר מו"צ דק' קיטוב

מכתבם הגיעני והנה אין אתי לפסוק להחליט דין כי לעת זקנתי כחי אין אתי וכבד עלי ליקח ספר ממקום למקום ורק כי תורה היא אעורר קצת איזה דברים ראשון הוא דנ"ל דאין נפסלים כלל כיון דהוא אומר שעשה ברשות גבאים והגבאים מכחישין אותו בודאי דהוו נוגעים כמו דמצינו כי היכי דלא ליהוי לוה רשע ולא ישלם הוי נוגע [ב"ב מ"ה א'] וכתבו כל הראשונים הגם דלהעיד שקר חמור יותר מ"מ לפני הבריות דלא יהי' רשע מוחזק לבריות ניחא לי' להעיד שקר ומש"ה הוי נוגע מכ"ש דלא יהא עובר על התקנה קבוע לח"ק בודאי הוי נוגע ולכן פסול לכ"ע אפילו להריב"ש מובא סי' ל"ד בש"ך [סקכ"ח] דכאן לא שייך פ"ד גם משום דטעו וסברו דמצוה עבדו להלוות לבני הכפרים לקרות ומצינו דאפילו בכה"ג לא פסול לעדות כמו שולח יד בפקדון בספרים וכמ"ש בח"מ [ר"ס] ע"ב ותו להרי"ף ז"ל והרבה דעימי' סברי שאין נפסל בלא ידע פסולו [עי' חו"מ סי' ל"ו] וא"כ לא נפסלו שארי העדים משום נמצא קא"פ וא"כ הוי כתב סופר ועד דסתם סופר בעיר קטנה הוא מוחזק בכתיב' סת"ם וגיטין ולהטור [סס"י ק"ל] כתב סופר ועד לא תצא וגם בנתיבות כתב להכשיר במעשה כזה. אך דבריו צ"ע במ"ש ס"ס ל"ו וז"ל ומעתה נבא לנ"ד דנראה דגם בגיטין כו'.. דהא במאי מגורשת דהגט לא הוי ספר כלל כיון שאין עדי חתימה ולא ע"מ וכיון דזה אינו ספר במאי רואין הב"ד שמגרשה שיוכלו לדונה למגורשת וד"ל. ועוד י"ל דהוי כאריס שנטל דבר שלפי דרך ב"א אין מקפידין כן ה"נ שברוב עיירות אין מקפידין ע"ז הגם שידע הוא שהח"ק מקפדת שם מ"מ הוא בדעתו רק שעובר על דעתן אבל לא חשש ממון ואם כי לקח מעות מהשוכר זה הי' רק שכר טרחא

סימן צח

להרב הגאון הגדול החריף המפורסם ע"ה פ"ה כו' מהר"מ פנעט נ"י אבד"ק דעש יע"א

שאלה איש א' נקרא לצבא ושמו פ' ועמו עוד א' ושמו פ' והיו חברים וריעים ביחד ולימים נפרדו ואחד הלך למלחמה ואחד נשאר בעיר פ' והנה יצא קול שפ' מת בחאלירע ל"ע והשני הנ"ל אמר שבפגעו בו שרי הצבא הניכרים לו אמרו לו חבירך פ' שר עשרה מת בעיר פ' בשפיטאהל כן העיד פ' הנ"ל שוב בא מפנקס מצבא שפלוני מת בחאלירע וגם להבעצירקס אמט בא שהבע"מ פ' שר העשרה מעיר פ' ושמו כו' כך נמסר להם לאישפיטאהל בעודו בחיים ומת שם בשפיטאהל ר"ל וטרם שהלך בע"מ הנזכר לצבא הניח גט ביד שליח שימסרנו לאשתו לאחר שלש שנים זה תורף השאלה ונסתפקו כמה ספיקות כאשר יבואר בפנים

תשובה הנה לכאורה די בעדות מסל"ת שהעיד שר הצבא אך לפי מה שהחליטו האחרונים דגבי דבר לא תנשא בלא אמר קברתיו ומי יעמוד נגד הר"ן ז"ל וגדולי אחרונים שפסקו כוותי' [עיין באהע"ז סי' י"ז סעיף נ"ה] ומה שרצה כ"ת לומר דחאלירע אינו נקרא דבר אתפלא מאד הלא ידוע לכל ששייך בדדמי גבי חאלירע ועל כמה חיים אמרו שמתו בדדמי כי שכיח הדבר

ואך יש למצוא היתר ע"י שבא מפנקס משרי הצבא שמת אך הלא זה אומרים לעדות וכשמכוין להעיד אין עכו"ם נאמן והנה רצה מעכ"ת להתיר מטעם ערכאות לא מרעי נפשייהו ונאמנים