דברי חיים חלק ב תכג

וגם עשה איזה עבירה כפי הנראה ונמאס בעיני חותנו והערימו עליו לאמר שבא להם מכתב מגדולי הדור שצריך לחטאיו לצום הרבה הוא וזוגתו רק באם יתן גט לאשתו סר עונו ולכן אמרו לו חמיו וחמותו איך אפשר לזוגתך לצום כן וטוב הדבר שתתן גט ותיכף אחר הגט תחזירנה בחופה וקדושין וכן עשה האיש וגירש אשתו סתם כמנהגינו בכל הענינים וכאשר שאלו אותו למה מגרש אשתו ואמר כמוס אתי טעם ואחר הגירושין רצה לחזור לחותנו ולאשתו ולא הניחוהו ליכנס והכוהו הכה ופצוע ולקחו ממנו הכל הכסף נדוניא וכל אשר לו וטלית ותפילין ג"כ לא החזירו לו ורצה רב אחד לפסול הגט

תשובה דבר זה כבר נמנו וגמרו שהגט כשר כמבואר בתשוב' מ"ב שגדולי הדור שהיו אז הסכימו כן וכן לכאורה ראי' גמורה מהא דאמרינן קדושין (ס"ב ע"ב) האומר לאשתו הרי את מקודשת לי לאחר שאגרשך אינה מקודשת וא"א [דלא הוי גט בכה"ג א"כ] נהי דהוי דשלב"ל מ"מ הא הוי אומדן שלא גרשה רק שתהא מקודשת לו ואם הי' יודע שהקדושין אינם כלום לא הי' מגרשה ושם עדיף מנ"ד דהא עשה מעשה וקדשה קודם הגט והאשה נתרצית שתהי' מקודשת לו ומ"מ אינה מקודשת והגט גט כיון שביטל הכל [וגם] את הקדושין החדשים באומרו וה"א מותרת לכל אדם ואמרינן דהקדושין החדשים לא הי' רק באם תתרצה מחדש אז יחולו הקדושין והוי דשלב"ל ואינה מקודשת והגט גט כיון שביטל הכל באמרו ה"א מותרת וכ"מ בפ"י ז"ל שם וא"כ מכ"ש כאן שלא עשה מעשה רק הטעו אותו ליתן גט והוא עשה כמנהגנו שביטל מקודם כל מה שאמר ועשה לפסול הגט את הכל ביטל בודאי הגט כשר ואין רק קצת ג"ד קיי"ל דלא מהני ג"ד בכ"מ. אך יש לשדות נרגא בגט הזה במה שהטעהו במכתב מגדולי הדור שאין תקנה רק בגט כי הצומות א"א כלל לסובלם ונתן הגט עפ"י הוראת חכם והוראה זו בטעות וא"כ הוי אונס והוי כאנסוהו לגרש דבטל הגט הגם די"ל הו"ל לשאול לאיזה גדול [כמו שאמרו ביבמות דף צ"א וע"ש ברש"י ד"ה לאקרוי'] אזה לא סמכי' כמבואר ביבמות [שם בסוף הסוגי' וע"ל ס"ס כ"ז] ולכן בודאי מחמת חומר א"א אסורה להנשא בלתי שיתן גט אחר. את כ"ז כתבתי סתם כי כעת אינני סומך על דברי להלכה ולפלפול בעלמא אין בכחי כעת כי אפילו להושיט ספר ממקום למקום עלי לטרחא יתירה ולא כתבתי רק להודיע דעתי אך למעשה אל יסמכו עלי רק אחרי ראות עיני כבוד גדולים אשר בדורנו ולכן אפי' פלפולו הנעים לא עיינתי בו כראוי והי' שלום כו'. א' תצוה

סימן פו

שאלה איש אחד נעלם כמה שנים ופתאום בא מכתב מאתו שהוא במדינת שוועדין ובאם תתרצה אשתו ישלח לה גט אך אין שם ב"ד וא"א לסדר שמה מכמה טעמים אם יש למצוא איזה היתר

תשובה כבר הסכים בספר רד"ך להקל ומביאו ב"ש [סי' ק"כ סק"ח] והרבה חולקים עליו אך הש"י [בח"א סי' קי"ד קט"ו] והג"פ ז"ל [סי' ק"כ סקכ"ו] נוטים להקל במקום עיגון והנה קשה מאד לעשות נגד הד"מ ז"ל שהניח בצ"ע ולכן נציע הסוגי' ולברר היתר אליבא דכ"ע והנה בהסוגי' אית' במתניתין דאמר לב"ד [גיטין ס"ו ב'] תנן פלוגתת ר"מ ור"י דר"מ מתיר משום דב"ד אלימי למסור מילי ור"י פליג ואמרו בגמ' דשלחו מבי רב לשמואל [אמר לשנים] כתבו [ותנו וכו' ואמרו לסופר וכתב] (ואתם חתמו) [וחתמו הן] מהו ושלח להו תצא והדבר צריך תלמוד ופריך הגמ' מאי מספקא לשמואל הא ס"ל הלכה כר"י ומתרץ דהספק הוא אם כתבו כת"י משמע אבל כתב הגט הוי כאומר אמרו לסופר דכשר ושקלי וטרי הש"ס עד דמסקינן דפליג שמואל ובהאי ס"ל לשמואל דלא כר"י ופליגי בזה הפוסקים דהרי"ף והרא"ש ז"ל וסייעתו ס"ל דאומר אמרו בטל הגט והרמב"ם ז"ל כתב בפ"ב מהל' גירושין הל' וא"ו וז"ל אמר לשנים או שלשה אמרו לסופר ויכתוב גט לאשתי ואמרו לעדים ויחתמו ואמרו לסופר וכתב ולעדים וחתמו או שאמר לשנים אמרו לסופר ויכתוב גט לאשתי ואתם חתומו ה"ז גט פסול ומתיישבין בדבר זה הרבה מפני שהוא קרוב להיות הגט בטל עכ"ל ויש מראשונים דס"ל דאומר אמרו כשר כשמואל ועיין פ"י והנה בממנה פ' ופ' לשליח שיכתבו ויחתמו בגט דעת הרא"ה ז"ל שכשר דכי לא יוכל למנות שליח שלא בפניו וזה לא הוי מילי כלל רק ממנה פ' לשליח והרמב"ן ז"ל כתב דאפילו בממנה שליח שלא בפניו לא מהני בגט דכתיב וכתב לה הבעל לשמה אינו יכול השליח לעמוד במקומו לכתוב לשמה רק אם שומע מפי הבעל [עיין ב"ש סי' ק"כ סק"ח ובראשונים דף הנ"ל] ובאמת לא ידענא מנ"ל זה והאיך כתוב זה בתורה ועיין בלבוש ז"ל שכתב דפסול מגזה"כ ואנחנו לא ידענו היכי מרומז זה בתוה"ק והרא"ה ז"ל הקשה על רבו הרמב"ן ז"ל דלדבריו שאין השליח כותב לשמו א"כ מנ"ל לשמואל מר"י דאין מילי נמסרין לשליח ואפילו בשטר מכר פסול דלמא אינו פוסל ר"י רק בגט אבל בעלמא יוכל למנות שליח דמילי מימסרי לשליח ולשמו א"ל ומנ"ל לשמואל לפסול גבי מתנה כמו בגיטין כמבואר בש"ס פ' כל הגט [כ"ט א'] והר"ן ז"ל [פ' התקבל שם] תירץ דא"א דמילי ממסרי לשליח הוי כשומע מפי הבעל ובעניי לא זכיתי להבין תירוצו דהר"ן ז"ל דהא באמת בעלמא גבי שטר מתנה מהני שליח שלא בפניו ושלוחו כמותו ואפ"ה גבי גט בעינן מילתא יתירה משום דכתיב וכתב לה לשמה ולכן צריך דוקא לשמוע מפי הבעל וכמ"כ י"ל אפילו אי מילי ממסרי לשליח ויוכל לעשות שליח ע"י מילי מ"מ בגט צריך דוקא לשמוע מפי הבעל מגזה"כ ולא מהני מה ששומע מפי שליח הבעל ועיין בתו"ג שעמד בזה ג"כ והנה הפ"י ז"ל שם כתב דסברת הרמב"ן כסברת התוס' דף (כ"ג) [כ"ב ע"ב ד"ה והא] דאפילו א"צ שליחות כלל גבי כתיבה מ"מ אין השליח עושה לשמה אם לא שמע מפי הבעל ובאמת ל"ד הסברות להדדי. התוס' כתבו מחמת שסתם אשה לאו לגירושין עומדת ולכן בשומע שלא מפי הבעל אינו עושה לשמו והרמב"ן ז"ל מדייק איפכא דכיון דצריך השליח לעמוד במקום הבעל וכתיב בתורה וכתב לה א"י להיות עומד במקום הבעל אלמא דהוא אזיל השתא בתר השיטה דבעי שליחות בכתיבה ועיין בבני יעקב כתב כן בהדיא ועיין בב"מ והנה עלה בדעתי לומר דהטעם הוא בזה להרמב"ן ז"ל דהנה התוס' ז"ל כתבו בפ' כל הגט [כ"ד ב' ד"ה לאיזו שארצה] לר"י דאפילו למאן דא"ל ברירה בגט (צריך) לא סמכינן אברירה דכתב לה היינו בבירור ממש והנה לכאורה קשה האיך כותבין כל גיטין ע"י שליח הא אינו ברור דדלמא ביטל הבעל השליחות נהי דכל כמה דלא ידעינן שביטל ל"ח לשמא ביטל [כמ"ש בש"ע סי' קמ"א סעיף ס'] מ"מ לא הוי רק חזקה שלא ביטל אבל לדברי ר"י הנ"ל שצריך בגט דבר [ברור] ממש ומש"ה לא מהני ברירה לכ"ע א"כ בכל גט ניחוש שמא ביטל ובשעת כתיבה ספק שמא יתוודע שביטל ולכן אפילו אם אח"כ נודע שלא נתבטל מ"מ בשעת כתיבה לא הי' בירור ממש ובעניותי הבאתי ראי' לדברי ר"י הנ"ל שבגט צריך מילתא יתירה ולא סמכינן אברירה מדברי ש"ס בגיטין [פ"ו ב'] גבי (ג' ששלחו שלשה גיטין) [ב' ששלחו שני גיטין] שוין דמוקי התו' [דף ד' ע"א ד"ה דקיימא לן] (שם) ששמותיהן מסומנים רק שאין אנחנו יודעים (ופריך) [ומתרץ] הגמ' מי כתיב ונתן לשמה אלמא בכתיבה דכתיב וכתב בכה"ג לא הוי גיטא משום ברירה וקשה למה הלא בכה"ג הוי כמו וכבר בא חכם דכ"ע מודו דיש ברירה כמבואר בעירובין א"ו דבגט דכתיב לה לא מהני רק דבר ברור ביותר עכ"פ קשה כיון שצריך בגט דבר ברור למה כותב השליח שלא בפני הבעל דלמא בטלו וצ"ל דזה הוי כודאי שלא ביטלו והדבר כמו שהוחזק לפנינו דזה הוי כמו ודאי ומלקינן בהתראה בעובר על שבועה ולא אמרי' התראת ספק דלמא יתירנו לו כמבואר בתוס' (כתובות) [גיטין ל"ג ד"ה ואפקעינהו] א"כ ה"נ הוי כמו ודאי אך כ"ז כשעשה שליח בפניו אבל אם נעשה שליח שלא בפניו בודאי קודם שנודע לשליח לא מקרי שליח ודלמא לא יתרצה לשליחתו עיין בב"א [סי' פ'] ותיכף כשנודע לשליח שעשאו לשליח וקיבל שליחותו נתעורר הספק שמא ביטלו וחזקה [שלא נשתנה הדבר מכמות שהי'] אין כאן כי מעולם לא נתחזק לשליח ומש"ה ל"ק קו' הרא"ה הנ"ל דמנ"ל דמילי לא ממסרי לשליח דז"א דאם מילי ממסרי לשליח א"כ שליח ראשון אתחזק בפני הבעל גם השני כמוהו והוי כמו ודאי שלא נתבטל השליחות. כן הי' דעתי לפרש דברי הרמב"ן ז"ל. אך באמת פשט דבריו מורין שאין השליח יכול לעמוד במקום הבעל משמע פשוט שאין השליח נעשה שליח שלא בפניו וזה קשה מנ"ל וגם קו' הרא"ה ז"ל נשאר קיים כנ"ל והנלע"ד הוא כך דהנה נסתבכו האחרונים בסוגי' דנזיר [י"ב דהיכא] דשלח לו לקדש אשה שהי' באותו שעה א"א א"ח לקרוביו דלא מצוי משוי שליח במידי דאיהו לא מצי עביד ובקדושין [כ"ג ב'] אמרי' הואיל ואיתא בתורת גיטין דיכול לקבל גיטו של חבירו מיד רבו של חבירו [ע"כ יכול לעשות שליח לקבל גיטו מיד רבו] ולכאורה סתרי אהדדי וגם בב"ק ק"י] מבואר דאפילו חולה וטמא מקרי איהו לא מצי למיעבד לא מצי משוי שליח וא"כ לפ"ז בחולה שא"י לכתוב לא מצי משוי שליח לכתוב גט ואנן קיי"ל איפכא גבי גט דאפילו אינו יכול לכתוב בשום אופן יכול לגרש ע"י שליח וכבר התעוררו ע"ז רבים ושלמים בס' ברית אברהם לענין חדר"ג בהשלשת הגט וכן