דברי חיים חלק ב תיח

מילתא סריך ורק אי הוי שוטה בדבר אחד הוי שוטה בכל מילי ומש"ה הוכיחו דזה אינו שוטה וא"כ הרי דשוטה בדבר אחד הוי שוטה לכל הדברים אפילו אין בו אחד מאלו דחגיגה ולפיכך פסק הרמב"ם ז"ל כשיטה פשוטה בש"ס כאשר הודיע דרכו בתשו' דפוסק כפשיטת הש"ס האמורה במקום אחד אך הרשב"א צ"ל דס"ל דרק מסברא אמרו הסנהדרין אך לא לדינא אך תימה דנהי דאמרו כך רק לסברא למה נקל בגיטין אלמה לא נימא דשוטה לאו בחדא מילתא סריך ואי חזינן באחד דהוא שוטה בד"א דלמא הוא שוטה גם בגט וצ"ע. עכ"פ הנך גדולי הראשונים הרשב"א ודעימי' ס"ל דלא הוי שוטה רק בא' מג' דברים המבוארים בחגיגה וכן נראה שנוהגים להקל בזה בגיטין וכאשר ראיתי ממורי הגאון בעהמ"ח ים התלמוד שהיקל לסדר גט לאיש כזה ונסדר הגט עפ"י צוויו ולפי הנראה שהב"ד הזה שסדרו גט לאיש הלזה הקילו בזה אך הצריכו בדיקה ובאמת בתשו' רשב"א שהובא בב"י ז"ל מבואר דא"צ בדיקה והנה א"כ לפ"ז לא הי' צריך המגרש כלל בדיקה לפי דעת מסדרי הגט הזה ולא חיישינן כלל לנשתגע וכמבואר בהדי' ברשב"א ז"ל. ובספק השני אם צריך להיות בדעת בשעת נתינה נראה מהראשונים שצריך להיות בדעת עד שעת נתינה ואם מסופקים אנו אם הי' בישוב דעת בשעת נתינה הוי ספק כן הדבר מבואר פשוט בעיני כל אחרונים. סוף דבר בנ"ד כיון דהכשירו ב"ד לשלוח גט לאשתו מסתמא ראוהו שהוא פקח לכל דבר א"כ בודאי לא ניחוש שמא נשתטה אח"כ ולא יזכר ויפקד כלל בדבר זה בשום אחד מגדולי אחרונים שלפנינו ואולי מאיזה טועה מובא באיזה ספרים מבוהלים החדשים ולענין ס"ס בא"א הרבה פלפלו חכמי ספרד והפ"י ז"ל [בקו"א לכתובות אות מ"ו] אבל בנ"ד נראה שאין חשש כלל לחוש שנשתטה. ובענין שחתמה שינדל בספר דברי חיים [בשער הנקודות בניקוד פתח חריף ובניקוד ציר"י ועיין לקמן בתשו' קט"ז וקי"ח] מבואר להכשיר גם אם הרשאה סותר הגט בכתי' השם הרשאה לבד פסולה כמבואר בסה"ש גבי זנביל בבית יע"ש בשם ת"ה וכ"מ ברמ"א סי' (קס"ב) [קמ"א סכ"ד] ובשם גדלי' שפיר לכתוב גדלי' בלא ואו דעכ"פ לא גרע מכינוי ובפרט במדינתינו שקורין צום גדלי' בלא ואו

סימן עו להרבנים הגדולים כו' האבד"ק חמעלניק והאבד"ק סטאשוכ

מכתבם הגיעני והנה פניתי מכל צד לעיין בזה והנה ראיתי שדברי הראשונים מה שכתבתי לכם להתיר המה נכונים וכן מצאתי תשובה אחת כתובה אצלי מכבר בענין זה להתיר ושמעתי שהסכימו עמי אז גדולי הדור להתיר והנה עתה דקדקתי בדברי הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ט מה"ע וז"ל הל' ט' השוטה פסול לעדות מה"ת לפי שאינו בן מצות ולא שוטה שהוא מהלך ערום ומשבר כלים וזורק אבנים בלבד אלא כל מי שנטרפה דעתו ונמצאת דעתו משובשת תמיד בדבר מן הדברים אעפ"י שהוא מדבר ושואל כענין בשאר דברים ה"ז פסול ובכלל שוטים יחשב כו' הפתאים ביותר שאין מכירין דברים שסותרים זא"ז ולא יבינו עניני הדבר כדרך שמבינין שארי ע"ה וכן המבוהלים והנחפזים בדעתם והמשתגעים ביותר הרי אלו בכלל השוטים ודבר זה לפי מה שיראה הדיין שא"א לכוין הדעת בכתב עכ"ל אלמא שיש ג' מינים בשוטה אחד מי שמעקש דרך שטות ודעתו מטורפת בדבר מן הדברים זה הוא עיקר אשר שוטה יחשב שנית הפתאים אשר אינם מבינים דברים הסותרים והיינו שנולדו כן מבטן כמ"ש התב"ש [סי' א' סקנ"א] השלישי המשתגעים ביותר ולכאורה למה לי שישתגע ביותר ואם הוא משוגע סתם נמי כשיטה הוא ונלע"ד דאין פירוש בלה"ק שוטה רק בעל מחשבות ומשועמם ולכן אם אינו ביותר כפיקח יחשב דסתם בעלי מחשבות כשרים כמפורש בש"ס [חגיגה ד' ג' ב'] הנ"ל ובע"מ לדעתי היינו שמעורב במחשבות שונות ודמיונות ולאיש כזה מאד שכיח שידמה שהוא גדול הדור ובשביל זה לא נדיננו כשוטה ולכן לדעתי ראוי להתיר לאשה זו אך מחמת שכ"כ הרמב"ם ז"ל [פ"ט מעדות ה"י] דדבר זה לא ניתן בכתב רק לפי ראות עין ולכן לא אוכל להחליט להתיר עפ"י כתב אך הצעתי לפניכם דבר מה שיש לדבר בזה ואתם תבינו הדבר לאמתו ובב"א סי' פ"ט באה"ע מאריך בזה אך לברר האמת אין מקום לפלפל רק דדבר זה הוא פלוגתת הר"א במרדכי ומובא במהרי"ק [שורש י"ט] והמעיין היטב במהרי"ו יראה דס"ל ג"כ להתיר וכן הרבה אחרונים פסקו כן ולהרמב"ם ז"ל הוא רק ספק ולכן תוכלו לסמוך על הבנתכם ואל תשמטו יותר רק תגמרו הדבר לפי האמת ותו"ג סי' [קכ"א סק"ב] מסכים למהרי"ט להכשיר בגט לכ"ע ולכן נכון יותר להתיר וד' עמהם לנחותם בדרך האמת והשלום כנפש דבש"ת

סימן עז

להבד"צ הרבנים הגדולים וכו' דק' דינאב וק' בלאזוב יע"א

שאלה באיש א' שהי' משוגע איזה זמן וסר ממנו השגעון לגמרי ונתרפא ובדקוהו בבדיקות וחקירות הרבה והי' שפוי בדעתו והשיב כהוגן על כל דבר בישוב הדעת כא' הבריאים וגירש את אשתו ועודנו בדיעה מיושבת רק שאיננו בבריאות השלימות בעצבות ומרה שחורה ר"ל ונסתפקתם אם הגט כשר

תשובה לא ידעתי מה הספק אצליכם בודאי אם הוא בדיעה שלימה ולא נראו בו סימני שוטה אף שאינו בריא בגופו הגט כשר כמבואר בתשו' הרשב"א מובא בב"י אה"ע סי' קכ"א וז"ל ומסתברא דאפי' חלים בעלמא שאינו שפוי לגמרי ה"ה כפיקח כסתמא דמילתא דקא אמרי כשהוא חלים ה"ה כפקח לכ"ד לא בבדיקה כנשתתק אלא שהוא חלים שהוא מדבר בעניניו ואינו קורע בגדיו ואינו לן בביה"ק ואינו יוצא בלילה ואינו מאבד מה שי"ל שהם סימני שוטה ואע"ג שהוא תשש ועדיין סימני חליו ניכרין בגופו שלא נתרפא לגמרי אלא כאדם המתחזק מחליו אפ"ה בשעת חלימתו הרי הוא כפקח לשעתו עכ"ל וכ"כ הג"פ [שם סקי"ג] להלכה וא"כ אם הי' מיושב בדעתו בשעת כתיבה ונתינה וגם עתה איננו בשגעון רק שאיננו בבריאות גופו בודאי הגט כשר. אך שכעת אינני סומך על הוראתי מחמת חולשתי ותשות כחי לעת זקנתי תעיינו אתם היטב בדין זה ואם תסכימו להתיר גם אני עמכם והי' שלום. אדר ב' תר"ל

סימן עח

להחסידים המופלגים החריפים ובקיאים הנגידים היקרים יראי ד' דק' טארנא

שאלה איש אחד אשר נשתטה זה כמה פעמים והוא מקרע כסותו והולך ערום ויוצא יחידי בלילה והכל דרך שטות ואחר כמה שנים לקחוהו לבית החולים והי' שם איזה שבועות ואח"כ נסע לאיזה ב"ד וגירש את אשתו שם ושב לביתו בקול ושגעון כמו שהי' ממש וגם קודם נסיעתו לגרש היו אצלו ת"ח וראו שהוא שוטה ממש והתירו ב"ד אחד לומר כיון שבדקו אותו והשיב כהוגן ונשאית המתגרשת לאיש

תשובה בתשו' מהרי"ו סי' נ"ב כתב וז"ל ועוד נסתפק לי אי מתקרי לי' חלימה בכה"ג אעפ"י שהשיבה כהוגן כמו שמשמע בעדות הראשון מ"מ מה בכך שכן דרך שוטים שלפעמים משיבים נכונה ומ"מ שוטים הם דודאי הא דפליגי ר"י ור"ה פ"ק דחגיגה איזהו נקרא שוטה היינו אעפ"י שלא ראינו בו שטות אלא מקרע כסותו דאטו אי אינו מקרע כסותו ואינו לן בביה"ק ואינו יוצא יחידי בלילה ובשאר כל דרכיו הוא עושה שטות דלא נקרא שוטה אתמהה א"ו הא דפליגי היינו דוקא שלא ראינו בו שום שטות אלא זה ואפ"ה הוי שוטה אעפ"י שמשיב כהוגן עכ"ל הרי דבשוטה ממש לא מהני בדיקה וכ"כ בהדי' בסמ"ע סי' רל"ה ס"ק נ"ב וז"ל אבל נוסחת הרמב"ם [בפ"כ ממכירה] דכתב סוף שטותו או תחלת שטותו ק' מה לי תחלת שטותו או סוף שטותו ועוד כמו שלא אמר לדקדק בעת שטותו משום דניכר לכל שהוא שוטה כך א"צ בדיקה בסוף שטותו או בתחלת שטותו עכ"ל וביותר בפרישה סי' הנ"ל ס"ק כ"ג כתב וז"ל במיימוני שם כתב שמא בסוף עת שטותו או בתחלת שטותו ודברי רבינו מדוקדקין בעיני יותר משום דבסוף עת שפיותו יסברו העדים שהוא שפוי כמעיקרא ומקחו מקח והוא סוף שפויו שאז מתחיל שטותו ובכלל שוטה שאין מקחו מקח הוא מ"ה צריכים העדים לדקדק בדבר אבל על מקחו דשוטה גמור א"צ דקדוק דהכל רואין שהוא שוטה עכ"ל וכן פסק התב"ש ז"ל בסי' א' ס"ק נ"א וז"ל אמנם הסמ"ע סי' ל"ה ס"ק כ"א חילק ביניהם בע"א וכתב וז"ל שהשוטה בשאר דברים הוא חכם כשאר ב"א עכ"ל וזה שלא כדברי התו' חגיגה גה דף ג' ד"ה דרך דמשמע התם דא"א שיהי' שוטה באחת וחכם בשאר דבריו ומ"ש אעפ"י שבשאר דברים הוא שואל כענין היינו אע"ג דמשיב ושואל כהוגן אמרי' דרך מקרה הוא דכן דרך השוטים להשיב לפעמים כהוגן ומ"מ דעתו מטורפת בהם וכ"כ בתשו' מהרי"ו סי' נ"ב ע"ש ואפשר לדחוק ולפרש גם דעת הסמ"ע כן עכ"ל וכ"מ בגמ' [במשנה יבמות קי"ב]