דברי חיים חלק ב שצט

עהם גיזעהין ליגן טוט ווען איך בין פיר איהם פיהר גיגאנגין אהין אונ צוריק ביים רעטערירען דאס האט גידארט חצי פירטל שעה. כ"ז אמר בפנינו באליו"ע סטריא יום ד' כ"ה למב"י שנת כת"ר

שוב העידה לפנינו האשה מ' פעסיל אשת ר' זלמן קערנר מפה בתו"ע כנ"ל מה ששמעה מערל א' אחר ששב מצבא המלחמה לן בביתה שהי' מכיר אותה מחמת שדירתה הי' מקודם בכפר ריזוואדאף הסמוך למיקאלייעב הנ"ל והערל הי' מכפר זה ושאלה אותו על ערל א' מריזוואדעף אשר הי' בע"ג אצל בעלה האם חי או לא והשיב הערל חי אח"ז שאל אותה אם היתה מכרת את הגלעהזיר שלהם שלאם ממיקאלייעב השיבה שמכרת אותו ואמר לה שהוא נהרג ע"י קויעל שנפל בו ושאלה אותו מאין הוא יודע והשיב שעמד בקרוב אצלו אפירטל שעה מקודם והוא ביקש משלאם הנ"ל שיתן לו לחם והשיבו שלא נשאר לו רק חצי לחם ולכן לא יוכל ליתן לו מזה ואח"ז כאשר ירו המורי' נפל הקויעל להפלייטצא שלו והלך מעט אח"ז נפלה עוד קויעל על ראשו ונפל ואח"ז ראה אותו מושכב על הארץ ודם שותת בקלוח רב מפיו וכאשר חזר ובא דרך שם תמה ונענע בראשו ואמר שלא רצה ליתן לו לחם וכעת שוב א"צ כלום ורצה לקחת הלחם מכיסו אולם כאשר הרבו לירות בחצים ירא לנפשו והלך משם ואם כי אינה זוכרת ממש לשון העכו"ם אך כ"ז דיבר עמה כ"ז העידה לפנינו האשה הנ"ל בתו"ע יום א' כ"ב למב"י כת"ר פה סטריא

עוד העיד לפנינו ר' שלמה יוסל סאם מפה בזה"ל איך האב גיהערט מכמה בע"מ ערלים שאמרו שהבע"מ ממיקאלייעב ושמו שלאם נפל במלחמה

עוד הגיד בפנינו ר' שמעון בער שידריך מדראהביטש בתו"ע כנ"ל בזה"ל יום ויו דען 24 יאלי יום ויו אחר חצות סמוך לפישקארא פלאטץ סילאמע איך בין גילאפין אין שטארעם האב איך גיזעהין ליגין שלאם והי' מלוכלך בדם אולם לא ראה אם מת או חי. ע"כ

תשובה הנה העד הראשון שהעיד שראה בתוך קשרי המלחמה שנפל עגיל בראשו ונפל אחור ע"ז אין לסמוך כלל להיתר כי בעצמו אמר שא"י בבירור שמת מזה ההכאה כמבואר בגב"ע וגם על העכו"ם דלפ"ת אין לסמוך חדא דגם הוא יוכל להיות שאומר בדדמי כיון שלא נגע בו וירא לנפשו מחמת חצים שפרחו באויר המלחמה אז כמבואר בדברי העכו"ם שבגב"ע. והנה רוב הפוסקים הסכימו דמל"ת לא עדיף מע"א דצ"ל קברתיו במלחמה [ע' רמ"א ס"נ ובח"מ וב"ש שם] ואפילו ר"נ ור"ש שבת"ה [סי' רל"ט מובא שם ברמ"א] שמקילים גבי לפ"ת שאצ"ל קברתיו כיון דרק מל"ת אינו אומר בדדמי מ"מ הלא הר"ן והר"ש בעצמם כתבו דעל הכרת האיש לא מהני בעכו"ם אם ראה אחד במלחמה ובזה גרוע כותי לפ"ת מע"א כשר [ע' ב"ש הנ"ל] וטעם החילוק מבואר במהרח"ש ז"ל בק"ע וז"ל דף כ"ב ע"ב אמנם הרב מהרא"ם ז"ל כתב עלה דההוא תשובה דר' שמחה ור' נתן הנז' וגם עלה דההיא דהג"מ וז"ל אלא שמצאתי בתשובה אחרת דבר סותר לזה שאמרו בשלמא ישראל המתכוין להתיר י"ל דבשעת מלחמה נתן לבו להעיד ולהתיר על הנדמה ודבר ההוה להיות אבל עכו"ם המספר מעשה ומסל"ת ואין כוונתו לשום עדות אותו אינו אומר אחר הנדמה כ"א כאשר ראה והסברא נותנת דלא שייכא בעכו"ם ע"כ הרי דמשמע דלהני רבוותא סברי הפך סברת ר"נ ור"ש דאדרבא בישראל הוא דאיכא למיחש בדדמי טפי מבעכו"ם מסל"ת ואני בעניי יראה דיש לתמוה כו' עד והנראה דיש לחלק בין שתי תשובות אלו הוא דבישראל גבי טב"ע שאמר שמצאו הרוג והכירו בטב"ע כיון שמתכוין להעיד ולהתיר אשתו ודאי מתכוין לראות אם הוא ראובן או אחר הדומה לו ואע"ג דבמלחמה חיישינן לבדדמי הוא משום שהוא דבר ההוה ורגיל הרבה שאומר כיון שנהרגו הראשונים והאחרונים והוא הי' באמצע ודאי מת גם דמחו לי' בגירא או ברומחא מכה משונה ודאי מת והוא לא הי' יכול להמתין שם מפחד המלחמה אומר כן בדדמי. והא דבעכו"ם גבי טב"ע גרע מישראל והכא גבי מלחמה עדיף מישראל יראה דטעמא דמלתא משום דעכו"ם המסל"ת דבא לספר דרך סיפור לא להתיר אשתו אינו מספר רק הדברים כאשר ראה לפי דמיונו לא פחות ולא יותר ולכך גבי טב"ע שראה פלוני הרוג וחושב שהוא ראובן סיפר הדברים כאשר ראה לפי דמיונו ואומר שראה ראובן הרוג אבל גבי מלחמה דטעמא דחיישי' לבדדמי הוא משום דלמא ראה הראשונים והאחרונים שנהרגו וזה הי' באמצע ואומר ודאי מת זה לא שייך בעכו"ם דכיון דלא בא רק לספר המעשה אומר הדברים כאשר ראה כו' עכ"ל יעו"ש וגם הב"ש רמזו בפנים וא"כ בודאי לדבריהם לא מהני העכו"ם לפ"ת כאן די"ל מחמת שראהו מת נדמה לו שהוא זה שראה במלחמה ובודאי לא סמכינן עלה לדברי הר"ן והר"ש ותו כיון דכל סברתם שמסל"ת אצ"ל וקברתיו הוא משום כיון שאינו מתכוין לשום דבר רק לספר מקרים שראה אם אין ברור לו לא הי' מספר וכאשר ביאר הרח"ש ז"ל בכוונתם וכנ"ל א"כ לפענ"ד י"ל דכ"ז באם העכו"ם אומר לפ"ת שראה פלוני מת במלחמה אמרי' אלו לא הי' ברור לו לא הי'. מספר ותלינן שמסתמא זזהו ממקומו וכיוצא שיודע ברור שמת אבל בגווני דנ"ד שסיפר כל המעשה איך שראהו מוטל הרוג והוא ירא להתקרב אליו מחמת חיצי מלחמה א"כ הודה בפני' שאינו דבר ברור שמת ולכן לע"ד שאין לסמוך על הערל כנ"ל ורק העד השני הישראל שהעיד שהלך למלחמה ואז לא שמעו שם קול תרועת מלחמה וגם לא ראו לבעל האשה כלל במלחמה דומה למה דכתבו הפוסקים דשלא בשעת מלחמה אצ"ל וקברתיו ועדיף מהא דכתב הרמ"א ז"ל [בס"נ] וי"א דהא לא הי' מלחמה אז כלל. אך עכ"ז אני חושש מאד כיון שהי' עמו בקאמפניע אחת מסתמא ידע שירד למלחמה וזה הוי כמו ראה אותו במלחמה כמבואר במלחמות ד' וביש"ש ובכמה פוסקים שראה הטביעה [או] יודע אחת וא"כ שפיר שייך חשש בדדמי וצ"ל קברתיו וגם א"ל דבשעה שהלך העד למלחמה לא הי' שם מלחמה והוי כמו שראה אותו לאח"כ הרוג דכ' הרמ"א ז"ל [בס"נ] דנאמן י"ל דז"א חדא דידוע (דהח"ס) [דהח"מ שם] ז"ל מפקפק בדברי הרמ"א ז"ל וגם הב"ש ז"ל נראה דאינו מתיר רק כשהכיר אותו ע"י איזה מעשה כמבואר בס"ק [קנ"ד] וגם הצ"ץ בסי' פ"ח החמיר בזה דבעי עכ"פ לומר שעשה איזה [דבר] להכרתו יפה כגון שקיים אצלו וכדומה אבל בלא"ה חיישי' לבדדמי ולא עוד אלא דלפי מה ששמעתי מהולכי למלחמה דבזה האופן (ש) לא נשקע המלחמה לגמרי רק נמלטו מזה המקום למקום אחר מהרודפים באשר ימצאו פחד מלחמה עליהם ולכן לדעתי הוי גם בשעת הליכת העד למלחמה מלחמה ממש באותו מקום ופחד מלחמה עליהם ולא דייק ול"ד כלל לדברי הרמ"א ז"ל בהג"ה ולכן אין בידי להתירה אולם מי שכחו יפה יוכל להיות שימצא איזה היתר. והנה לפע"ד נכון לדרוש משרי החיילים אם באולי ימצא בפנקס שנקבר פלוני הנ"ל הגם ששמעתי ממו"ח הגאון שלא רצה להיות מהמתירים ע"י פנקס שרי החיילים מ"מ בכאן שלדעתי יצאת האשה מחזקת א"א ע"י עד הראשון שאומר שראה בשעת שנפצע מוחו בעגיל שנפל לאחריו וכמדומה לו שמת בודאי הגם שאין להתיר ע"י דבריו מ"מ איתרע מחזקת א"א ושוב נאמן א"י ויעוין בנ"ב מ"ק כיוצא בזה ב' ר"ח אדר תרכ"א

סימן נג

להרב וכו' מו"ה מרדכי נ"י מו"צ דק' מירהאראד חדש במדינת רוסיא יע"א

שאלה מעשה שהי' במוש"ק י"ז טבת שנת תרכ"א נסע חייט שמו פסח בן ליב עם נער אחד פועל ועם בע"ג שמו אברהם צבי בן יעקב לכפר אחד רחוק מז"פ ערך ט"ו ווירשט להאדון דשם לעשות אצלו מלאכתו מלאכת החייטין ויהי בעת נסעם נתהוה רוח סערה ושלג גדול שקורין זאוואריכי עד שתמהו עליהם כל רואיהם איך הם נוסעים בעת כזאת אשר אין יוצא ואין בא ומעת הזאת נאבד שמם וזכרם לא נשמע עלי חלד נשיהם וקרוביהם חפשו אחריהם ולא נשמע שמץ מנהם וג"כ לכפר הנ"ל להאדון לא הגיעו רק בשנה אשתקד אחרי חג הפסח נמוגו כל תלגי טורי ובקעה אז נשמע העירה כי נמצא אחד מובס ביער אחד מן הצד מן הדרך ערך ווירשט ולאחר ימים שלשה נשמע עוד שנמצא עוד אחד רחוק מן הראשון ערך ווירשט וחצי ג"כ לא על הדרך. וביניהם על השדה נמצא מעצמות הנער מוכרך במלבושים שהי' לבוש בהם הנער בעת נסעו גם נמצא הסוס מת עם השלעטין ועם הזבורעיע וכשנשמע מהראשון תיכף עשינו גב"ע כדת וזה תורף הגב"ע אשת ה"ר פסח בר ליב חייט מסרה לנו סימנים שהי' בבעלה עצם יוצא מקצה הצפורן מאגודל שברגל רק שאינה יודעת מאיזה רגל. רושם אדום הי' לו על עובי בשר הירך. ראנע כמין העפט הי' לו למטה מן הארכובה גם אמרה מנין המלבושים שהי' לבוש בהם בעת נסעו ומה הם המלבושים. והנה העידו לפנינו בת"ע כדת שהי' על הנמצא הראשון סימנים היינו עצם יוצא מקצה הצפורן מאגודל שברגל ימין. רושם אדום על עובי בשר הירך עוד רושם אדום למטה מן הארכובה וכשראינו שיש איזה הכחשה בסימנים שהאשה מסרה לנו הסי' שלמטה מן הארכובה ראנע כעין העפט והעדים אמרו שהי' רושם אדום שלחנו שוב אחרי העדים ולא הי' אחד בביתו רק השני אשר הוא מתושבי עירנו בא לפנינו ושאלנו לו עוד הפעם בתו"ע על הסימנים של הנמצא ואמר ג"כ שהי' העפט למטה מן הארכובה