דברי חיים חלק ב שעז

סימן כו

להרב הגאון החריף ובקי המפורסם כש"ת מו"ה שלמה נ"י אבד"ק סקאלא יע"א

מכתבו הגיעני והנה דבר זה צריך ישוב רב וכמבואר בתשו' להר"ן ז"ל [סי' כ"ח] שלא השיב כלום כי צריך להתישב הרבה בד"נ ובפרט אנכי גבר ראה עני ומוטרד למאוד קצר תבונה מה אומר בנושא חמור כזה אך זאת נראה מ"ש מעכ"ת באם הוא בר מחויב עונש תלינן בחיובו וכן כמה פלפלו בדרוש ער ואונן ולדעתי לפי הענין דהן אמת שהמזל גורם אך הכל בהשגחת הבורא ית"ש ויתעלה והמזלות כגרזן ביד החוצב ולא יוכל המזל לפדות מן העונש ולא להמנע משכר טוב לצדיק ואך אעפי"כ אנו רואים כמה צדיקים חסרו עה"ז וכמ"ש בגמ' [מ"ק כ"ח ע"א] רבה ור"ח תרווייהו צדיקים גמורים כו' וכמאמר הקב"ה לר"א [תענית כ"ה א'] אי בעית אחריב עלמא כו' אלמא דהמזל גורם אולם הדבר אמת דהכל לפי מעשה ב"א אם צדיק יאכל פרי מעשיו וכן בהיפוך הרשעים ורק המזל גורם לתלות הדבר ולהאריך הן לצדיק הן לרשע וכמבואר בזה"ק [פ' וישב דק"פ ע"ב וקפ"א ע"א] על הנולדים בחסרון ירח וא"כ לפי"ז אם כי הכל ביד ה' אך כן ברא העולם שיהיו המזלות מתנהגים עפ"י הטבע אך המה וכל הטבעים תלוים ברצונו שמכונה מזל העליון כמבואר בתיקוני זהר הקדוש [תיקון ס"ט במאמר ותוסף ללדת] ולכן הכל תלוי במזל אפי' ס"ת שבהיכל ולכן גם במחויבי עונש חייהם תלוין אם להפרע במהרה או בעה"ז או באיזה בחי' מהד' מיתות כי הרבה בחי' בזה כי יש בתי' כרת שאינו ניכר לב"א כידוע הכל תלוי במזל ולכן אם מזלה גרם שמת הבעל בחיי' מסתמא מזלה גרם שלא האריכו לו אפיים ולזה לדעתי אין לדבר זה מבוא לפלפל בזה ולדעתי זהו כוונת הרמב"ם ז"ל [בתשו' מובא בכ"מ ס"פ כ"א מהא"ב] שיזיקו בהם גופים החלשים היינו דלצדיק גמור אין כ"כ חשש בזה הגם שגם לצדיק גורם קצת כדאי' גבי רבה [ור"ח] וכו' מ"מ לגופים החלשים יש חשש ביותר. ס"ד כי אין בידינו לומר סברות בזה שאין בשכלינו להשיג מאמרים כאלו (כי) [כמו] אין מזל לישראל ושארי מאמרים שונים ולכן אין לפלפל משכלינו ורק כיון שנמצא הרבה מהראשונים ואחרונים שמקילים בזה שומר פתאים ד' ולכן אם יגזרו צדיקי הדור ויתירו לו הדבר לא ידע רע ח"ו וכן אמר לי אדמ"ו ז"ל בפי' במעשה [שהי'] שזה תלוי בדעת צדיקי הדור ולהם נמסר ולכן יתייעץ עם צדיקי דורינו שיחיו ואשר יגזרו כן יקום לטובה דברי ידידו דבש"ת באהבה ונ"ח ג' כ"ו כסלו תרכ"ז

סימן כז

לש"ב הרב המאה"ג חתן הרב המגיד הקדוש דק' טרוסק ברוסיא

שאלה כהן א' נשא אשה ולא איתדר עמה מכמה טעמים אשר לפי הנראה שמותר לו ליקח אשה אחרת עלי' אך אעפי"כ לא מילא לב האדם להתיר זה עד שדיין א' הורה לו שמותר לו לגרשה בע"כ ועשה כן אך הגט נמצא פסול וכיון שהוא כהן אסורה ג"כ לחזור לו ונמצא קרח מכאן ומכאן ונשאלתי אם יש למצוא מקום להתיר לו באיזה אופן לישא אשה אחרת כי הוא עדיין רך בשנים ולא קיים המצוה

תשובה מקודם נראה לברר אם הוראת ב"ד הוי אונס או מזיד היינו אם עשה עפ"י הוראת חכם והנה ידוע דברי הרשב"א בתשו' שבעושה עפ"י הוראת חכם הוי אונס ומביאו רמ"א ז"ל בסי' י"ז בסופו והט"ז ז"ל חלק עליו והרבה אחרונים [עי' בטו"ז שם ובתשו' שבו"י ח"א סי' ס"א] והקשו על הרשב"א ז"ל שמביא ראי' שהוראת חכם הוי אונס מהא דמיכל בת שאול היתה מותרת לדוד הא י"ל שהי' עפ"י נביא שלא בא עלי' ותו הק' בס' עצי ארזים [בס"ס הנ"ל] דהאיך אמר ר"י [בסנהדרין י"ט ע"ב] שלקח דוד מירב ומיכל ואר"י שלאחר מיתת מירב נטלה [למיכל] הלא הוא קידש למיכל בעוד שאול קיים כדכתיב בקרא ואז עדיין היתה מירב קיימת [ואיך חלו קדושי מיכל בחיי מירב אחותה ע"ש] ומה שתירץ דקידשה לאחר שתמות אחותך וכר"מ הא לר"י ס"ל דאין אדם מקנה דשלב"ל וגם קשה מאוד בעיני לומר שנשאת בעבירה וכאשר בדעת הב"מ ז"ל שנישאת באיסור שידעה שאסורה לעלמא ומ"מ נשאת וח"ו לומר כן על שאול המלך שכבן שנה שאול במלכו וח"ו לומר שהשיא א"א לזר ח"ו לומר כן וגם כל הסוגי' שם כולה מוקשה וז"ל הש"ס סנהדרין פ"ב (י"ט ע"ב) שאלו תלמידיו את ר' יוסי האיך נשא דוד שתי אחיות בחייהן א"ל מיכל אחר מיתת מירב נשאה ר"י בן קרחה אומר קידושי טעות הי' לו במירב שנאמר תנה לי את אשתי את מיכל אשר ארשתי לי במאה ערלות פלשתים מאי תלמודא אר"פ מיכל אשתי ולא מירב אשתי מאי קידושי טעות דכתיב והי' האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עושר גדול וגו' אזל קטלי' א"ל מלוה אית לך גבאי והמקדש במלוה א"מ אזל יהבה לעדריאל דכתיב ויהי בעת תת את מירב בת שאול לדוד וגו' א"ל אי בעית דאתן לך מיכל זיל אייתי לי מאה ערלות פלשתים אזל אייתי לי' א"ל מלוה ופרוטה אית לך גבאי שאול סבר מלוה ופרוטה דעתי' אמלוה ודוד סבר מלוה ופרוטה דעתי' אפרוטה עכל"ה יעו"ש והנה לענ"ד זה פי' הסוגי' דהנה כתבו כל האחרונים לר"י שהשיאה בעבירה דהיינו שדוד קידש למירב בהנאת [מחילת] מלוה ולכן לדידן מקודשת והוי נשואי עבירה לעדריאל. [וכ"ז אליבא דאמת אבל שאול וב"ד הי' סוברים דגם בהנאת מחילת מלוה א"מ לכך השיאה לעדריאל ע"ש מהרש"א בח"א ובעצי ארזים הנ"ל עכ"ה] והנה לפענ"ד דבאמת לא מהני [כאן] גם במחילת מלוה וגם לדידן לא היתה מקודשת מירב לדוד דהנה במקדש בהנאת מלוה מבואר בב"ש [סי' כ"ח סקכ"ה] שלא מהני מה שמקדש במחילת מלוה דמ"מ אינו נותן לה כעת מידי ולכן צ"ל בהאי הנאה שמואל לה וההנאה הוי שוה כסף תיכף והנה בזמן ההוא שהי' שאול וב"ד סוברים [דמלוה ופרוטה דעתי' אמלוה ממילא] דאפי' בהנאת מחילת מלוה א"מ משום דדעתו אגוף המלוה והמקדש במלוה א"מ וא"כ לפי"ז בודאי הי' שאול צריך להחזיר לו החוב דהא לא מחל רק אדעתא דקידושין וכיון שהם פוסקים דא"מ לדוד צריך שאול להחזיר לו המלוה וכ"מ בש"ס [גבי קדושי מיכל] דא"ל שאול מלוה [ופרוטה] אית לך גבאי אלמא דצריך להחזיר לו המלוה אף שכבר מחל לו המלוה על קדושי מירב] כיון דא"מ והנה לפי"ז אין הנאה כלל לשאול במחילת המלוה כיון שלדעת שאול צריך להחזיר לו המלוה א"כ אפי' לדידן דס"ל בהנאת מחילת מלוה מקודשת מ"מ צריך עכ"פ להיות לו הנאה אבל במחילת מלוה לחוד א"מ רק בהנאה שיש לו עתה שמחל לו הנאה זו שוה פרוטה א"כ ב"ד של שאול שסברו שא"מ וממילא ג"כ החוב אינו נמחל שלא מחל רק אדעתא דקידושין וא"כ לא הי' לו לשאול הנאה כלל במחילה זו [אף שעפ"י אמת נמחל משום דמקודשת מדינא מ"מ לסברתם דא"מ לא נמחל ולא הוי לי' הנאה עכ"פ עכ"ה] ומש"ה אפי' לדידן א"מ כיון שליכא אז בשעת קידושין הנאה כלל. אך י"ל דכ"ז למאן דס"ל יש ברירה וא"כ נתחייב לדוד למפרע דהא לא פרט שאול רק מי שיכה דזה תלוי בברירה כידוע וא"כ הוי החיוב תיכף והמחילה לאח"ז שמחל דוד וקדשה בהנאת מחילה וא"כ להסוברים דבהנאת מ"מ ג"כ א"מ ממילא הי' שאול צריך לשלם חיובו לדוד וא"כ לא הוי הנאה כלל מחילתו של דוד כיון דל"מ כלל אך אם נימא דאין ברירה ולא נתחייב שאול רק מאז שהרג לפלשתי וא"כ דוד שקדשה מקודם בהנאת מחילת מלוה הוי כאומר א"א בחיובך עושר גדול והאומר במתנה א"א בנתינתך בטל המתנה למפרע וא"צ ליתן כלל ומש"ה גם שאול הי' פטור מליתן אפי' א"מ דהא דוד לא רצה כלל במתנת מעות [ואף שהי' רק אדעתי' דקדושין מ"מ כל שמחל החיוב ונסתלק ממילא לא התחיל החיוב כלל] ולכן באומר בהנאת מחילת החיוב שלא יזכה בו כלל שפיר הוי לדידן קידושין דבאמת הי' חייב לו ליתן והנאה הוא לו לשאול שפטרו מחיובו לכל הדיעות וא"כ יש לו לשאול הנאה ורק שאול וב"ד היו סוברים שגם בהנאת מ"מ דעתו אמלוה ולכן לדידן באמת הוי קידושי מירב קידושין (והנה ידוע דדין ברירה הוי ספק ולכן לפמ"ש אם יש ברירה א"כ נתחייב לדוד מכבר דהא הכרוז הי' קודם ביאת דוד להמחנה וא"כ כיון שכבר נתחייב לא מהני המחילה אם אינה מקודשת וא"כ להב"ד של שאול המלך ע"ה דא"מ א"כ צריך לשלם העושר ולא הי' כלל הנאה במחילה אבל למ"ד א"ב ולא נתחייב שאול בעושר [רק] בעת שהרג דוד לפלשתי ואז כבר מחל דוד החוב ואמר אי אפשי בהעושר ובהנאה זו תתקדש לו מירב בודאי לדעת שאול וב"ד דא"מ מ"מ העושר לא נתחייב שאול כלל ליתן לדוד דהא קודם שהתחיל החיוב אמר דהע"ה א"א בחיובך וכיון דלא התחיל החיוב בודאי פטור שאול מהחיוב אפי' אם א"מ יעוין בכריתות [כ"ד ע"ב] גבי א"א בה [נ"ל דכוונתו להביא ראי' מהא דאמרינן דאליבא דרשב"ג דאמר הוכיח סופו על תחילתו הדרא למרא דכי יהב אינש מתנה אדעתי' דלקבלי מני' ע"ש ולכאו' למ"ל לטעמ' דכי יהב אינש דכיון דאמרינן דהוכיח סופו על תחילתו והוי כלא רצה בו תיכף בשעת נתינה א"כ ממילא נשאר ביד מרא קמא דהרי גם ר"ל ל"א רק לאחר שכבר בא לידו ואלא ע"כ דנהי דהוכיח סופו ע"ת מ"מ לר"ל דא"א בה הוי הפקר מ"מ י"ל דשפיר גם מתחילתו הית' כוונתו שמפקירו וא"כ למה נשאר ביד מרא קמא דהא דאמר א"א היינו רק באופן שיהי' הפקר א"ו כיון דעכ"פ הוסע"ת דלא רצה לזכות בו אפי' שהי' ע"מ מ"מ ממילא