דברי חיים חלק ב שעו
Divrei Chaim part 2 376 · דברי חיים חלק ב · free full Hebrew text
Open in the reader →נראה שאעפ"י שמהימנית לי' אינו ברור לאיסור ובפרט אם תחזור מדברי' אך בכמה תשו' כתבו [עי' לעיל סי' ג'] דאם הודית דרך תשובה מהימנינן לה ול"ש עיני' נתנה באחר אך לענ"ד הרבה חולקים בזה דכלל אחז"ל דחשו שמא עיני' נתנה באחרים ואם נחלק לצדדים דדרך וידוי נאמנת נתת דבריך לשיעורין דתערום האשה שנתנה עיני' באחרים ותאמר דרך וידוי ולא פליג חז"ל בדבר שלעולם אינה נאמנת ועיקר בדבר זה שחז"ל הפקיעו הקידושין כסברא הראשונה שבר"ן ז"ל [נדרים צ' ע"ב] ומש"ה אין כופין וגם כי אין כופין רק בקינוי וסתירה או עדים ורגלים לדבר ליכא היינו בשעת מעשה שאמרה לא הי' שום רגלים לדבר לכן הב"ד אין כופין אבל אם שתיהם רוצים לגרש ודאי אין מצוה גדולה מזה וק"ל
להרב מהאה"ג בנש"ק מו"ה בונם מענדיל נ"י בק' יערסלוב
מכתבו הגיעני אודות איש אשר קלא דלא פסיק שאשתו מזנה תחתיו והוא עצמו ראה דבר מכוער והנה להרבה פוסקים בכגון זה כופין לגרש אך אין אתנו לכופו כי הרבה המקילים בלא עדות דבר מכוער ומהר"מ לובלין [סי' פ'] האריך בזה עכ"פ מצוה לגרש כמעט לכל הפוסקים ועיין בהג"מ [פכ"ד מה' אישות אות ז'] והט"ז כ"כ בהדי' קט"ו [סק"ט] וכן נראה בהב"ש [שם סקי"ז] דלרש"י עוברת ע"ד משה א"צ התראה ועיין בתשו' למהר"י אחי הט"ז ז"ל [סי' ל"ט ובתשו' גאוני בתראי סי' כ"ו] וכללו של דבר כי תלוי ברצון הבעל ואין כופין אותו ולענין בע"כ לא אומר דבר ומסור זה לב"ד דבמקומו וד"ל
אשר שאלתם איש אחד שהודה שנכשל באיסור א"א ובא להורות לו תשובה הנה לפמ"ש ברוקח ובהאר"י זללה"ה זה תשובתו יגדור מלראות בנשים ותכשיטיהם אפי' אינם עליהם ולא יראה בשחוק ולא בקול זמר ולא ישמע דברי חשק ולא ירמוז לנשים אפי' לאשתו בנדתה וישמור מלהתיחד עם שום אשה ולא יהי' עסקיו עם נשים כלל ולא יקל ראשו ושנה שלימה אסור בבשר ויין מלבד שבת ויו"ט ופורים ולא יאכל לחם חם ולא ירחוץ כ"א לכבוד שבת ויו"ט מעט ולא יעדן בשום דבר ובכל יום יעשה לו איזה סיגוף לענות נפשו וישכב על דף בלא כר כ"א בשבת ויו"ט ויסיר התאוות וחיי צער יחי' כ"ז יתנהג שנה. אבל ליזהר מתאוות ושחוק ודברי חשק יהי' כל ימיו ואם יוכל לטבול במקוה קרה בחורף ולשהות לישב במקוה כמו שעה אחת בכל יום או איזה יסורים אחרים לעשות בגופו מה טוב ויתוודה בכל יום בבכי וזעקה ויתענה בכל תקופה הפסקה ככה ינהוג שלשה שנים ובשנה הרביעית הפסקה אחת וה' ימחול לו והי' שלום
להרב המופלג החריף החסיד וי"א בנש"ק מו"ה אברהם אהרן האבד"ק קאלבסוב יע"א והבד"צ דשם
מכתבו הגיעני והנה לפי הדין אשה זו מצוה לגרשה דהא יש עדות שעכ"פ שחקה עם בחורים ונתיחדה עמהם דהוי עוברת עד"מ ולפ"ד הב"ש ז"ל [סי' קט"ו סקי"ז] בשיטת רש"י ז"ל עוברת עד"מ א"צ התראה והעדים נאמנים דפלגינן דיבורא וגם כי בעצמה הודית ומבואר בר"ן ובראב"ן דאפי' ע"א פסול ובע"ד מודה דנאמן ועי"ש בסי' כ"ז הגם דלדינא הדברים צ"ע מ"מ בחצופה כי האי ראוי לסמוך עליו שהמה נאמנים וא"כ הוי עוברת עד"מ שמצוה לגרשה וגם בכה"ג י"ל דמדינא נאמן ע"א אי מהימן לי' כבי תרי ולא צריך הכא האופנים שכתב הרמ"א [סי' קט"ז ס"ז] וב"ש ז"ל [סקל"ג] גבי ע"א לגבי אשה שלא נודע עלי' פסול מעולם זולת דברי הע"א אבל הכא שהיא חשודה ומופקרת בודאי נאמן ע"א ואסורה לבעלה ואין לפלפל בחנם הגם כי הרבה יש לפלפל בזה למאוד אך קבלתי כך ממו"ח הגאון ז"ל שבדבר פשוט לאיסור אין לפלפל הרבה ולכן יראה שיוציא אותה בעלה והי' שלום
סימן כג להרב פ' האבד"ק פ' יע"א
שאלה מעשה באשה אחת שנתיחדה עם עכו"ם כי הי' שם רק ערלית אחת וילדה הישינה ובבוא בעלה ורצה להוציאה קם עליו הערל ולא הניחו והיא אמרה שתירא מבעלה פן יזלזל עלי' וכן תירא מהשר ואעפי"כ הוציא אותה בעלה ויסעו כולם ותפרד היא מהם באמרה שצריכה ליסע לכפר פ' ושם בשכבה עם ב"ב הלכה לבית המלון ששם נתיחדה עם הפריץ ונסעה עמו לבית הפריץ לולי שהבעל ועמו בע"מ רדף אחרי' לכפר אחר והוציאה בחוזק ודר עמה עד שגדול אחד דיבר על לב בעלה והוציאה ברצון והרב הנ"ל רצה להתירה לחזור לבעלה בדברים שאינו נוגע לכאן כלל והכל דברי בורות שהרי אמרה לא נטמאתי ואין דעתה להפרד מבעלה ומה זה לסוגי' דאמרה ט"א הא לא הי' אמירה לאיסור ורק משום יחוד עם עכו"ם והרב לא למד או שכח ביחוד עם עכו"ם לשם זנות אסורה [כמבואר ברמ"א סי' ז' ססי"א] ואין לך יחוד גדול לשם זנות יותר מזה דמה הי' שכיבת האדון בבית אשה יושבת במרחץ וגם ראינו שלא רצה לצאת משם רק בחוזק יד וגם שנסעה עם האדון לביתו ונתיחדה עמו לזנות. וא"ל אנוסה [היא] דקיי"ל בעיר בחזקת רצון [כמבואר ברמב"ם פ"א מה' נערה בתולה ה"ב] וגם תחילת הפרדה מבעלה בדרך ליסע לכפר שהפריץ שם ותזנה ובפרט שלנתה בתוך עמה אנשים הרבה ומעצמה יצאה להאדון וגם בנסעה בדרך הי' לה לצעוק שיושיע לה ובודאי שהרבה מושיעים לה אלא בודאי ברצון הלכה להאדון ונתיחדה עם עכו"ם והגם שרוב הפוסקים מתירין בדיעבד [עיי"ש בח"מ וב"ש] אך עכ"פ חובה על הבעל לגרשה כמבואר בסוף גיטין ורוחצת עם ב"א ס"ד ופרש"י שם וז"ל עם ב"א ס"ד א"כ רגלים לדבר שזונה היא ואסורה לו עכ"ל אלמא דבחצופה כזו חוב לגרשה והוי ממש כאשה יושבת בקובה של זונות שנימא טהורה היא וא"כ בודאי יפה עשה הרב הגדול שיעץ לבעל לגרש כי כן חובה על הבעל בלי חולק ואותו המורה אסור לפסוק או"ה ולכן חוב על הבעל לגרשה וגם להחזירה הוי כתחילת נשואין ואסורה מדין שנתיחדה עם העכו"ם לכתחילה לרוב הפוסקים וכמו שפסק הרמ"א ז"ל ומחמת כי הרב המצוה לגרש הוא אבי אמי לזה נתתי לבי להצדיק צדיק דמעיקרא ואא"ז הגאון אבי אבי בעל המחבר יחי' לאיט"א לא רצה להשי' להרב המור' הנ"ל דברי נכד המחב'
להרב המופלג החו"ב חו"נ מו"ה פסח אברהם נ"י אבד"ק קורמא
אודות האשה הידוע שבתולה אחת אמרה בפני ב"ד ובפני האשה הנ"ל שראתה שוכבת במטה אחת יחד ידבקו עם נכרי א' ערום בלא לבוש והאשה לא הכחישה וגם הבעל לא הכחיש לבתו הבתולה הנ"ל ולזה לפענ"ד אשר אסורה לבעלה דהרש"ל ז"ל ס"ל [מובא בב"ש סי' קע"ח סק"ח] דבשתיקת האשה א"צ להיות נאמנת העד בעיניו ובכל ענין אסורה ולכן בכה"ג אין שייך חרגמ"ה כלל דהיא עצמה גרמה בשתיקתה את האיסור ולכן אסורה לו לבעל ומחמת אפיסת הפנאי קצרתי והי' שלום. ג' ויקרא תרכ"ו
להרב החו"ב החסיד מו"ה בערלי נ"י מו"צ בישוב לאדמיר יע"א
מכתבו הגיעני ואשר הפליא על מניעת תשובתי אליו יאמין לי ידידי כי כעת מחמת חלישת כחי וטרדותי יקיפוני מכל צד כשבא לפני דבר הצ"ע אניחנו עד לעתות הפנאי ולפעמים נשכח הדבר מלבי ולזה קרה הדבר ששכחתי כעת במכתבו הקדום ועתה הנני להשיבו הנה אין כאן מיחוש כלל דבהדי' תני' בסוטה (כ"ו ע"ב) שכבת זרע פרט לשקינא לה שלא כדרכה וכו' אלא לשקינא לה דרך אברים ופריך פשיטא ומשני ס"ד דבקפידא דבעל תלי' רחמנא ובעל הא קא קפיד ופרש"י וז"ל דכתיב וקינא ובעל הא חזי' לי' דקפיד שהרי קינא לה על כך עכ"ל אלמא דאם קפיד הבעל כנ"ד ואמר אל תעשה כך וכוונתו על שינה עם אחיו במטה אחת זה לא הוי קינוי כלל דלאו בקפידא דבעל תלי' שנית שהי' הקינוי בלא עדים ופסקי' דלא כר"י כמבואר (בפרישה) [בדרישה סי' קע"ח סק"ה] ולכן אין ספק כלל שאין איסור בדבר לכ"ע ומ"ש כ"ת שהסתירה הי' בבית אבי' זה תלי' אם מצויים שם לא הוי סתירה ואם אינם מצויים ובאפילה בלילה יש סתירה אפי' ברה"ר כמבואר בתוס' ריש נדה [ד"ה והלל] אך מ"ש כ"ת משום דלא כ"ע דיני גמירי והוי אומר מותר אין הפנאי לעיין באחרונים אבל כפי מ"ש כ"ת הדבר תמוה דבודאי בסוטה אעפ"י שלא ידעה שאסור מ"מ כיון שקינא ונסתרה אסורה לבעלה כמו בקטנה לדעת הרמב"ם ז"ל [פ"ב מסוטה מובא בש"ע קע"ח ס"ג] אך בנ"ד נראה דמותרת והי' שלום: