דברי חיים חלק ב שעג

בישיבת כמה חכמים שלא ישא אדם אשה על אשתו בכי הא לא תיקן רבינו ז"ל וכ"כ רבני צרפת בתשו' הריטב"א ז"ל עכ"ל. והנה לדעתי דהנ"י קאי אהפלוגתא (שכיון) [שבין] הרשב"א להי"מ דהי"מ ס"ל דבאם לא ילדה זו"נ כופין והרשב"א ז"ל ס"ל דבילדה ולד (אחר) [אחד] אין כופין כדי לקיים המצוה ולזה כתב דלפי"ז במקום שנוהגין התקנה דרגמ"ה אסור להוציא דהא כיון שאין כופין מדינא דש"ס חל התקנה דרגמ"ה ולבתר הכי כתב הנמ"י ודקדק בלשונו אם לא נתעברה דכה"ג כופין אפי' לאחר התקנה דכה"ג לא תיקן רגמ"ה לבטל דברי חכמים שאמרו שכופין להוציא ות"ל הנחני ה' בדרך אמת לפרש דברי הנ"י ז"ל א"כ גם הנמ"י מהמתירין בדבר מצוה. סוף דבר כיון דהוא פלוגתת הראשונים ז"ל אי גזר במקום מצוה פסק בד"מ להקל בנישתטית ובאם מהדין לגרשה דמספיקא מקלינן בדרבנן אך בנשתטית והוא קיים המצוה לא כתב דעתו ורק במקום מצוה יש לסמוך בנשתטית אהנך שמתירין במקום מצוה ולפי"ז י"ל דגם מהרש"ל לא פליג עליו בזה במקום מצוה ולזה סרה קו' ותמיהת אחרונים אהב"ח ז"ל [עיין ב"ש סי' א' סקכ"ג וסי' קי"ט סק"ח] והבן

ס"ד דהרמ"א מיקל במקום מצוה לישא עכ"פ ב' נשים לכל האחרונים ורק שהב"ח ז"ל [בסי' א' ובסי' קי"ט] וכל האחרונים כתבו מנהג שלנו שלא להתיר בלא מאה רבנים אך מדינא מותר במקום מצוה וכן פסק הב"ש כמה פעמים בסי' קנ"ד ובב"י [סי' א'] וכן הב"מ ז"ל פסק כן אפי' שראה דברי היש"ש שהרי הביאו בסי' א' ולא כח"ס ז"ל שכ' דלא ראו האחרונים דברי היש"ש ז"ל מש"ה הקילו. דהרי הב"מ ז"ל ראהו ונגלו לפניו דברי היש"ש ואפ"ה פסק להקל משום דאין דברי היש"ש ז"ל סותר מה דסד"ר לקולא כנ"ל וא"כ הי' נראה פשוט להתיר במקום מצוה אך כיון שנוהגין העולם שלא להתיר אפי' בנשתטית ובמקום מצוה רק עפ"י מאה רבנים ולכן ח"ו לזוז מהמנהג הגם שהגאון נב"י התיר הלכה למעשה במקום מצוה כמ"ש בשמו הגאון בספרו עצי ארזים [סי' א' סקט"ו]. מ"מ הוא דרב גוברי' ביכלתו להתיר וכבר חלקו עליו בימיו חכמי הדור כמבואר בס' עצי ארזים ז"ל אך נ"ל כיון דהוא איסור [קל] עצתי דיעשה עד"ז שיתן לה גט בע"כ בתנאי שאם רוב חכמי פולין וגאליציא הגדולים המפורסמים יאמרו שמותר גט בע"כ במקום מצוה וכמו שכן דעת המהרמ"פ ז"ל [המובא ברמ"א סי' קי"ט] וסייעתו יהא גט ואם יאמרו רוב הנ"ל שאסור גט בע"כ אפי' במקום מצוה לא יהא גט כלל וא"כ לא עבר אחרם דגט בע"כ וקודם שיוודע תשו' הרוב הנ"ל ישא אשה אחרת דזה ודאי מותר דהוי ס"ס א' דלמא הגט גט וא"כ אין לו אשה כלל ואם יאמרו רוב הנ"ל דאסור ליתן גט בע"כ במקום מצוה ונמצא הגט בטל שוב הוי ס' דלמא מותר לישא שתי נשים במקום מצוה דהרבה ס"ל דגט בע"כ אסור דהוא דאו' ושתי נשים מותר במקום מצוה כידוע בנ"ב [מה"ק סי' א' וס"ס פ"ד ותניינא סי' ק"ב] ובשארי אחרונים וא"כ מותר מכח ס"ס לישא עכ"פ טרם יאמרו הרוב הנ"ל דעתם בהגט וא"ל דאסור לכתחילה לגרום ס"ס ז"א דבדרבנן מותר כמבואר (בש"ע) [בנוב"י] בה"נ [ע"ש מה"ק חיו"ד סי' מ"ג ובמה"ת יו"ד סי' קצ"ג] וכבר ביארנו דתקנה קיל מגזירה דרבנן א"כ בודאי מותר לגרום ס"ס וא"ל דאסור כיון שיכול (להתיר) [להתברר] הס' מהגט ובדבר שעתיד להתברר אין סומכין על ס"ס ז"א כיון שאין ס' השני יכול להתברר אם מותר במקום מצוה לישא ב' נשים וכיון שאין ספק השני יוכל להתברר כבר הורה לנו בנ"ב שם [סי' מ"ג הנ"ל] דאין חוששין למה שס' אחד יוכל להתברר וא"ל דסוף סוף אם יאמרו הגאונים הרוב הנ"ל שגט בע"כ אסור ב"מ והגט בטל א"כ ישאר באיסור עם אשתו השניי' שאין כאן רק ספק אחד ומנהגינו להחמיר. ז"א דזה ודאי בדיעבד אין מוציאין וכ"מ בכה"ג הגם שמהרש"ל ז"ל מחמיר מאוד מ"מ במקום מצוה גם הוא מודה שעכ"פ לא תצא ובפרט לדברי הרמ"א וב"ש וב"מ ז"ל מדינא מותר במקום מצוה ורק המנהג להחמיר ואין רשאי להתיר בפניהם מ"מ בדיעבד ודאי לא תצא ולכאורה מדברי הש"ס קידושין (ס"ט ע"א) זל"ה ר"ט אומר יכולים ממזרים ליטהר כיצד כו' איבעי' להו ר"ט לכתחילה קאמר או דיעבד ת"ש א"ל לר"ט טיהרת את הזכרים ולא טיהרת את הנקיבות וא"א לכתחילה קאמר ממזרת נמי תינסב לעבדא עבד אין לו חייס [כו' עד אלא א"א דיעבד מאי ניהו וע"ש בפי' רש"י] עכל"ה משמע דאין נותנין עצה לכתחילה במקום שאינו מותר רק בדיעבד ז"א דבשלמא התם עושה לכתחילה איסור בפנינו והאיך נייעצהו לעשות איסור אבל בנ"ד שבשעת נשואין אין איסור כלל דהוי ס"ס א"כ עלינו ליעצו עצה זאת במקום מצוה וכל האיסור אינו רק מנהג זה נלענ"ד. אך מחמת שהוא דבר חדש אינני סומך על עצמי עד שיסכימו עמי איזה גדולים הגם ששמעתי שגדולים הורו להתיר במקום מצוה מ"מ יראתי לעשות מעשה בלא הסכמת גדולי דורינו והי' שלום. כדברי הבעה"ח ב' יוד שבט תרכ"ה לפ"ק צאנז הק' חיים הלברשטאם

סימן טו

עוד בענין הנ"ל

הגיעני העתק מתשובת הגאון מלבוב והנה המה קצרים במובן ולפענ"ד כי דברי צדקו מאוד כאשר יתבארו לפנינו אחת לאחת מ"ש דאין ראי' מהמרדכי במחכ"ת לא עיין בגוף דברי המרדכי שכתב [שם בהגהת מ' כתובות סי' רצ"א] וז"ל הלכך כמי שאינה זקוקה דמי' לגבי איסור קל כי הא שלא גזר הגאון אלא משום קטטה ולא משום דררא דאוריי' כלל עכ"ל הרי דלא לענין ספיקא קאמר רק דתקנה גופא היא קל כנראה לכל מעיין גם מ"ש מש"ה מקילינן בס' משום דבממון ל"ל ספיקא לחומרא כי מה שהוא חומר לזה קולא לזה א"כ כיון דהח' (לא) הי' משום ממון אין להחמיר בספקא דמאי שהוא קולא לזה הוא חומרא לזה אשתומם על המראה מאי דמיון זל"ז דהתם אין לומר להחמיר בממון לפסוק חומרא לראובן דאותה חומרא הוא קולא לשמעון אבל האי תקנה שנעשה עבור ממון [מפני] שלא יוכל לקיים מצות כסות ומזונות ולסיפיקיכי א"כ מאי טובה לאחריני יהי' אם יבטל התקנה מאי ממון יהנה לאחריני בתקנה זו ואם נימא דיהי' טובה שאם יקח לאחרת יתחייב לה במזונות וזה היא טובה לכל בנות ישראל שיוכלו להנשא לכ"א אפי' למי שיש לו (ב') נשים זה דחוק מאוד ובפרט האמת יורה דרכו שתקנה קלה היא הגם שח' מדאוריי' וזה א"צ לפנים וכבר רמזתי בתשובתי הראשונה דברי הכה"ג וס' בעי חיי שכ' דכל הפוסקים ס"ל דח' דאוריית' רק כמעט מן המעט שחולקים וסוברים דח' דרבנן ובטלי במיעוטא ורק אעפי"כ חכמי אשכנז כגון הגהמ"ר והר"א ור"י מינץ כולם ס"ל דתקנת רגמ"ה הוי רק תקנה ואפי' לא כתקנה מהש"ס רק גזירת ציבור מה שהקהל מתקנים דזה ודאי לאו מדאוריי' ומי יודע בטוב תקנת רגמ"ה יותר מרבותינו חכמי אשכנז הגאונים שמביאם הגמ"ר ומהר"י מינץ וחכמי ספרד מחמירים בתקנה מאוד מחמת שסוברים חרם דאו' ומביא שם בכה"ג דעת י"א דאפי' ס"ס ל"מ בגזירת רגמ"ה אבל האשכנזים שידעו מעיקר התקנה כידוע להם שומעים כמ"ש הרשב"א ז"ל בתשו' [נ"ל דכוונתו על תשו' הרשב"א מובא בב"י סס"א שכתב דבספרד וגלילותיו לא נתפשט בימיו התקנה עכ"ה] שמסתמא ידעו שלא הי' חרם רק תקנה ומש"ה כיון [שי"ל] שלא הי' רק אלף החמישי ומש"ה יש לנהוג היתר הן אמת שכן כתבתי גם אני בתשובתי שם ושכן פסקו הב"ש והב"מ והט"ג אולם לעומת זה בנ"ב במ"ק משמע להחמיר וגם בעצי ארזים כתב שחכמי הדור חלקו על הנ"ב במה שהתיר במקום מצוה לישא אחרת וכן המנהג פשוט בינינו כידוע יראתי לעבור על המנהג ומ"ש נגד מה שחדשתי לעשות ס"ס ע"י גט בע"כ לא ידעתי שום השגה דבודאי דעת המהרמ"פ דגט בע"כ מותר במקום מצוה ושתי נשים אסור ודעת הנ"ב וכ"פ להיפוך א"כ יש לנו לומר שפיר נהי דאסור ליתן גט בע"כ דחמיר יותר וכדברי הנ"ב וכ"נ מתשו' הר"ן ז"ל [סי' ל"ח מ"מ שמא ב' נשים מותר] ומ"ש הגאון ז"ל דהא בהא תלי' דאם מותר לישא שתי נשים אין שייך הגזירה שלא לגרש בע"כ וזה נגד דברי הר"ן בתשו' [הנ"ל] שכ' דהחרם דגט בע"כ נתפשט בכל העולם וחרם דשתי נשים לא נתפשט וכמה מקומות בספרד שנושאים שתי נשים והגזירה דגט בע"כ אסרינן משום התקנה גם לא נגזר בפ"א כמבואר בתשו' מהר"מ מינץ ותקנה מתקנה לא יליף כמבואר בב"ב [דקל"א ע"ב וע"ל בחח"מ סי' מ"ד] ובתשו' מהרי"ו ז"ל ובזה נסתר דבריו שכ' (שאבודים) [שאגודים ר"ל תלוים זה] בזה דהרי הר"ן בתשו' כתב דלאו (אבודים) [אגודים] וכן באמת ע"ע בארצות המערב נושאין ב' נשים וגט בע"כ אסור בכל העולם לפי מה שאנו יודעין כמ"ש הר"ן ז"ל ומ"ש דהוי חסרון ידיעה אתפלא מאוד וכי הספק הוא האיך הוא הדין לאמתו הלא הוא מגרש אם יאמרו אותן הרבנים שמותר יהי' גט ואם לאו אפי' כל חכמי ישראל שבשארי מדינות יאמרו שמותר לגרש או להיפך הוא לא נתן הגט ורק נתן הגט עפ"י מה שיאמרו רבני גאליציא והוי כמו שמגרש ע"מ שיאמר פ' הן או ע"מ שלא ימחה פ' וא"כ לא הוי כלל חסרון ידיעה רק מקרי ס' שיוכל להתברר ועל כזה הבאתי דברי הנב"י שכל היכי שהס' הב' לא נתברר מותר אפי' לכתחילה לעשות ס"ס כזה ובזה נסתר גם מה שנתעורר מברירה דהוי ככל הספיקות ותנאי בגיטין וכמו שיפרנסו הברירה שם כמ"כ הכא עפ"י חלוקים שארוכה מארץ סברת הראשונים בזה