דברי חיים חלק ב שעא

מקדשה בביאה אפי' אם תהי' איילונית וא"כ קשה למה תמאן ולזה מתרץ הרמב"ם ז"ל דאיירי בלא הכירה אך לזה קשה אם סי' אחד מהני אם בא עלי' בודאי אם הי' בה הסימן שמתקשה בשעת תשמיש א"כ ע"כ ידע מזה וא"כ בודאי לא עשה בב"ז ומחל וא"כ למה תמאן (ובמתני') [וברייתא] סתמא קתני ומשמע אם הביאה [כל אחד מהנך] ס"א תוך עשרים ימאן וקשה הלא זה הסימן דמקשה בשעת תשמיש דידע הבעל וא"כ אין עבב"ז ומזה יליף הרמב"ם דבאמת תמיד אינה איילונית רק בהביאה כל הסימנים וא"כ י"ל דשאר הסימנים לא הכיר והסי' דמקשה בשעת תשמיש לא הוי רק סי' אחד וקודם עשרים לזה לא אסיק הבעל אדעתי' שתהי' איילונית ול"ש אא"ע בב"ז כנ"ל ולדעת התוס' [והפוס' דבסי' א' סגי] צ"ל דהבריית' דמשהביאה סימני איילונית בתוך עשרים דממאנת איירי כולו (על) [בלא בעל] אח"כ

סימן יב

להרב הה"ג הצדיק המפורסם וכו' מו"ה הילל נ"י ליכטשטיין אבד"ק סוקסא יע"א כעת הוא אבד"ק קאלעמעא

קבלתי מכתבו אודות הגט שנתן אחד לאשתו והמה שניהם מודים שאין לו גבורת אנשים ועשה רפואות ולא הועיל ומעכ"ת כפהו בדברים לגרש ועתה הוא כמתנחם ושואל דלמא הי' לו עוד להמתין הנה ידע כ"ת כי לענ"ד יפה עשה כי כמה תיזל ותתעגן אם כבר עשה רפואות ולא הועיל בודאי כופין אותו ובפרט במקום עיגון קצת בודאי כדין עשה מעכ"ת ומה שהקש' על הב"י [בש"ע סי' קנ"ד ס"ו] שהשמיט דברי התשב"ץ שמביא בב"י [שאם טוען שזה מום עובר ע"י רפואות אין כופין] זו אינו קושי' דידוע שהב"י ז"ל אינו מביא בחיבורו הש"ע כל דברי התשובות שמביא בחיבורו ב"י ולפעמים מביאם הרמ"א ז"ל ובפרט שהב"י בש"ע הביא רק הדין באם הכחיש הבעל ולזה אין שייכות לדברי התשב"ץ ז"ל דבמכחיש היא נאמנת ומסתמא אין לו רפואה דאל"כ הי' טוען כן ודומה כעין האומר לא לויתי א"נ לומר פרעתי הגם שא"ד ממש מ"מ לפ"ד התשב"ץ משמע שהבעל טוען כן שאולי יהי' לו רפואה אבל לא טענינן לי' אנן במכחיש הדבר ועיין בט"ז [שם סק"ו] משמע כן בהדיא והי' שלום

סימן יג

להרב המאה"ג וכו' אבד"ק באנהרד יע"א

שאלה בדין אשת חמיו אם מותרת לאחר מיתת אשתו ולמיסבה במקום שאין מכירין אותה

תשובה הנה דין זה מחלוקת בין גדולי הראשונים בה"ג ועוד גאונים כתבו להחמיר בשם הירושלמי [פ"ב דיבמות] והרי"ף [שם] והרבה חכמי ספרד הסכימו להקל ור"ת והרא"ש ז"ל [שם דף כ"א א'] וכל חכמי אשכנז הסכימו לאיסור מהרי"ל [בתשו' סי' פ"א] ומהרש"ל וצ"צ [סי' מ'] והב"ש ז"ל סי' ט"ו סקי"ח]. והנה הרא"ש ז"ל מסיק דהיא גזירה לאחר סתימת הש"ס ופי' כך דבאמת ש"ס דידן לא חייש למראית עין [נ"ל דצ"ל ומכש"כ בחורגים דל"ש מ"ע] דקלא אית לה כדאמרי' בסוטה [מ"ג ע"ב] ורק לאח"כ גזרו וכ"כ היש"ש [שם ביבמות] בהדי' אך הגזירה לא הי' רק בחמותו או (בחתנו) [באשת חתנו] להטור [סי' ט"ו] ולא בחורגים דבחורגים אית להו קלא והנה גדול האחרונים הנ"ב [מה"ק סי' כ"ו] לא מלאה לבו להתיר אדרבא גזר על השואל שיש למחות מלהנשא גם העצי אלמוגים לא מלאו לבו להתיר לכתחילה וא"כ אנן יתמי דיתמי מה נענו בתרייהו והנה אפי' בדיעבד הרבה מראשונים כתבו דאפי' בדיעבד אסור כמבואר ביש"ש ובינימוק"י ז"ל [שם]. והנה מה שרצה מעכ"ת לומר להתיר ליסע למק"א ושם יקדשנה ומשם יסעו לדור למקומם והבין כן בדברי הירושלמי יבמות [פ' כיצד] שכ' וז"ל ר' זעירא בשם ר"ח אשת חמיו אסורה מפני מ"ע אי תימר תורה הרי דוד שנשא רצפה בת אי' שנאמר ואתנה לך את נשי אדוניך ר' בשם ר' לעזר שני חורגים שגדלו בבית א' אסורין להנשא מפני מראית עין אתא עובדא קומי ר"ח ברי' דר"א אמר יסבון באתר דלא חכמין להון עכ"ל והבין מעכ"ת דהכוונה כיון דשם אין מכירין אותם אפי' אם יבואו לביתו לאחר הנשואין הוי כדיעבד והנה זה נדחה מכמה טעמים דבודאי אין הפירוש כדבריו דהרי לפ"ד הרבה ראשונים ואחרונים דאפי' בדיעבד תצא א"כ ע"כ הפשט בירושלמי דיסבין באתר דלא חכמין יתי' היינו ששם ידורו דאם ישוב לביתו אפי' בדיעבד תצא א"ו הפי' בירושלמי שישנו מקומם עד עולם כן בודאי הפי' לכל הפוסקים דלא מפשינן מחלוקת גם לפענ"ד דכ"ע מודים שר"ת אסר אפי' בקידש דכן הביאו הראשונים שהי' מעשה שקידש [עיין בנמ"י בשם הריטב"א] ובודאי לא כחשו ח"ו וגם לא הרבה שנים מר"ת עד ימי הריטב"א שהי' תלמוד הרא"ה והרא"ה ז"ל הי' עם הרשב"א ז"ל בחד זמן שכן פלפלו ביחד במה"ב כידוע ושקר לא דברו ח"ו ובאמת הי' מעשה לפני ר"ת ז"ל שאסר אפי' בקידש ורק אותן הראשונים שהביאו מעשה דר"ת בסתמא שהפסיד הסעודה לא כוונו דבריהם בדיוק בהמעשה או אפשר לא נודע להם וא"כ אם אפי' בדיעבד אסור נסתר סברת מעכ"ת בדברי הירושלמי שנית היכי אפשר כלל לומר כן הא כיון דאיכא איסור לכתחילה לישא במקומו משום מ"ע האיך נשיאו עצה לעשות בדבר שאינו מותר לכתחילה ובהדי' אמרי' בקידושין (ס"ט ע"א) וז"ל הש"ס איבעי' להו ר' טרפון לכתחילה קאמר או דיעבד ת"ש אמר להם טיהרת את הזכרים ולא טיהרת את הנקיבות וא"א לכתחילה קאמר ממזרת נמי תנסוב לעבדא עבד אין לו חייס [כו' עד אלא אי אמרת דיעבד מאי ניהו וע"ש בפי' רש"י ותוס'] אלמא כיון דאינו מותר רק בדיעבד לא מיעצין לעשות כן וא"ל דשאני הכא דבמקום שנשאה אין כאן איסור אפי' לכתחילה מ"מ כיון דנשאה על דרך זה להשיב לביתו שפיר יש מ"ע ואסור לכתחילה לדחות המ"ע ובכה"ג אפי' למאן דפליג ארב [ביצה ד"ט] וסבירא לי' בצנעא מותר בדבר שמפני מ"ע [אסור] מ"מ בכה"ג הרי נושאה לדור עמו במקום שיש מ"ע דהרי הני תנאי דאמרו שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם משמע במקום שעוברים רבים וכה"ג אפי' בצנעה אסור דלא התירו (דוקא) רק [דוקא] במקום שלא יראו כלל (וכן משמע בהדי' בהר"ן בביצה) אבל אם יהי' במקום שרבים עוברים אפי' השתא אין רואה אסור דיהי' מ"ע ואפי' במקום דבדיעבד מותר כמו בכלים שנשרו דאם תלוין מע"ש מותר כמבואר (במ"א ז"ל) [באו"ח סי' ש"א סמ"ה] אפ"ה לא ישטחנו לכתחילה במקום רואין בשבת אפי' שאין רואה עתה אדם רק כשלא כנגד העם היינו במקום שאין רואה ומכ"ש לדידן דקיי"ל כרב דאפי' בחדרי חדרים אסור בודאי אם רוצה להשיב למקום המכירים אסור לכתחילה לישא אשתו שם עד"ז להחזירה למקום המ"ע ובודאי כוונת הירושלמי רק שיסע לישאנה במקום שאין מכירין וישאר שם ותדע לך דאל"כ הא במקום שמכירין שהם חורגין מותרים וכמ"ש בסוטה [הנ"ל] קלא אית להו ואין שום איסור משום ערוה רק [הירושלמי חש למאן דלא ידע מהקול] משום מ"ע שיאמרו שהם אחים כמ"ש דבר זה בכמה אחרונים וברש"י סוטה [שם] וא"כ במקום שמכירין ודאי מותר ואין חשש רק מפני אנשים שאין מכירין אותם היטב ורק ראה אותם חורגים גדילים יחד וסברי שאח נשא אחותו א"כ למה הוצרך להרחיקם מביתו טוב יותר שיקח אנשים המכירים אותם היטב שאינם אח ואחות ויסגור הדלת בבית בלילה דהשתא לא שייך מ"ע או יקדשה בפני שנים שיש בודאי שני אנשים שמכירים אותם ויקדש בפניהם ולמחר יהי' מותר שהוי כדיעבד כמ"ש כ"ת א"ו כיון שנושא אותה במקום שיש מ"ע אפי' שהמ"ע אין מ"ע השתא מ"מ אסור דגורם לכתחילה איסור של מ"ע. והנה על הירושלמי ל"ק דלמה התיר במקום שאין מכירין דלא כרב דבאמת י"ל דהירושלמי פליג ארב דכן מסיק בהדי' בירושלמי בפ' בתרא דכלאים דדברי רב [בזה] לית להו קיום וכן יש לפרש לשונו שבעירובין [ס"פ כיצד משתתפין] ועי"ש וכ"כ הבאר שבע בתשובותיו סי' ך'] אך בלא"ה לק"מ לדברי הראשונים שהביא הר"ן בביצה [שם ד"ט] דבדבר שבאמת אינו אסור כלל ל"ש לאסור רק במקום רואין לכ"ע ועי"ש. אך בכאן לכ"ע לק"מ דהנה ק' לשון הירושלמי שכתב וא"ת מה"ת אסורה הרי דוד נשא אשת חמיו וכתבו הפוסקים לפרש דס"ד שיש איזה קרא לאיסורא ואמר דאינו כן יעו"ש ביש"ש ז"ל ובמפרשי ירושלמי. והנה לכאורה קשה דעדיין דנהי דנשמע מדוד דאינו אסור מד"ת אבל מ"מ יכול להיות דהיא שני' ואסור מדינא אפי' לישא שלא במקומו כמבואר בהנב"י ועצי אלמוגים [בדיני שניות סי' א' סקכ"ו] ובכל הפוסקים וא"כ למה התירו לישא שלא במקומו דלמא הוא איסור שנו' כמו שעלה ע"ד לומר שהוא מה"ת כמ"כ י"ל שאסור עכ"פ משום שני' ומדוד אין ראי' שעדיין לא נגזר בימיו רק דשלמה גזרו כמ"ש בש"ס [יבמות כ"א עירובין כ"א] איזן ותיקן אך לפמ"ש הט"ז ז"ל ביו"ד [סי' קי"ז סק"א] וכן הרבה מגדולי הפוסקים דבדבר דמפורש התירו לא יכלו חז"ל לתקן וא"כ שפיר מוכח מדנשא דוד עפ"י הדיבור הרי התירו מפורש ולא יכלו חז"ל לגזור ולאסור ולכן באמת לא אסרו רק הרחיקו מלעשות כן במקום הרואים כמ"ש בכמה מקומות בש"ס עושה בצנעה בתוך ביתו (בה"ח) בדבר שאפשר לעשות בצנעה כן ה"נ לא עשאו חז"ל