דברי חיים חלק ב שמא

האי הב"א זלל"ה ולכן יסתום הנקב בצרורות וסיד כמבואר בב"א ז"ל. אך מ"ש עוד דהנקב עשוי להכניס באמת בכה"ג מסתבר דחשיב כפתח וכמ"ש מעכ"ת ויעוין בח"ס [אולי כיוון לסי' ר"ו בד"ה ובנידון שלפנינו ע"ש] שכ' ג"כ סברא זו ואנכי לא ידעתי מזה וכן כתבתי לו אז כי אינני מבין בציור שבנייר היטב וכתבתי לו רק הדין ודמיתי שהנקב הוא כמו במדינתינו שהנקב הוא רק להשקה ולכן נכון שיעשה בדרך שהמים יכנסו למקוה זולת הנקב הזה ונקל לעשותו והי' שלום ב' צו ח"י אדר שני תרי"ט פה צאנז

סימן פה

להרב וכו' מו"ה שמעון שאטין אבד"ק פאטיק יע"א

שאלה במקוה שנחסר לפעמים משיעור מקוה ויש שם יורה גדולה שמחמין בו חמין להטיל למקוה ויוצא מתוכו קנה אשר דרך בו יורדים המים בקילוח באויר ונופלים לתוך המקוה בלא המשכה בקרקע כלל אם מועיל בדרך זה להשלים השיעור

תשובה הנה בקראי שוממתי לראות איך יצא דבר זה מפי חכם להכשיר ג' לוגין שאובין שנפלו בכלי אם נפלו באויר שהוא נגד כל המשניות דמקואות יעוין בר"ש פ"ב משנה ג' קרוב לסופו וז"ל ותדע דקתני בסיפא וכו' ובמשנה ד' פ"ד ברמב"ם ובר"ש ז"ל ובפ"ב משנה ז' ובפ"ג משנה ג' והנה יאמין לי כ"ת כי אמרתי אולי איזה כוונה נעלמת בדבריו ונתתי לכמה לומדים וכולם לא ירדו לדעת למה הכשיר ג' לוגין שאובין נגד כל המשניות והביאם הרמב"ם ז"ל והש"ע ובתשו' רשב"ץ שמביא מעכ"ת מבואר בהדי' לפסול וגם מה שתירץ על המשניות דג' לוגין שלא יקשה על הר"ש ז"ל וסייעתו המצריכים דוקא המשכה (בכלי) הט"ז בסי' (נ"ה) ר"א סקס"ט] מתרץ בטוב כוונת הר"ש ז"ל יעו"ש אך באמת בר"ש ז"ל גופא הטעם משום שבטל ברוב וגם המשכה אך אין זה נ"מ לענין הלכתא דכלי ודאי פוסל בג' לוגין אפי' שנפל כמו המערה מקנקנים שפוסק ר"י שלא יערה וכן סיגוס צריך שלא יעלה מהמקוה וכן כלי צריך שלא יעלה כי שמא יפלו למקוה ויפסלו אפילו היא חיבור ע"י ניצוק כי כן כל הטעם של שאובין דגזרו חז"ל אטו יטבלו בכלי ומה"ת באמת בטל ברוב רק חז"ל גזרו אטו כלי רק כשהשאובים הם בקרקע אעפ"י שלא נמשכו שיעור [המשכה] בטלי ברוב אבל מהכלי ודאי לא הוי המשכה ולכן ודאי שפיר פסולה המקוה ובאמת יש מקום לומר דע"י סילון הוי המשכה דהסילון לאו כלי הוא כלל והוי שפיר המשכה לרוב הפוסקים אך לא מטעם ניצוק ח"ו רק דזה גופא הוי המשכה ויעוין בב"י ובר"ש גבי המעלה קנקנים (פ"ב דמקוואות מ"ז] אך לא קיי"ל כהנך פוסקים רק בעינן המשכה ע"ג קרקע וכן נוהגין בכל תפוצות ישראל ולכן האשה שטבלה במקוה כזה צריכה טבילה מחדש: א' ר"ח תמוז תריט"ל פ"ק צאנז. [עי' לקמן עוד מזה]

סימן פו

לידידי הרב המאה"ג החריף ובקי החסיד המפו' כש"ת מו"ה משה יעקב נ"י ראבד"ק אושפצין יע"א

כבר השיבותי לו ועתה כי הגעתני מכתבו שהמקוה זוחל והוא ממי נוטפין וגם שאובין ורק שמחובר למעין לא ידעתי האיך יכשיר מקוה כזו הלא לרוב הפוסקים הוא פסול היינו לדעת הר"ש (פ"א דמקוואות מ"ז ופ"ה מ"ג] וסייעתו אין מעין מטהר כלל לשאובים לטבול בו בזוחלין וגם המעין אינו מטהר רק במקומו בזוחלין ולא קשה (מגל) [נ' דצ"ל מג' מקוואות ע' מהרי"ק שורש קנ"ו] כמבואר במהרי"ק ז"ל ובעניותי גם אני אמרתי כמה אופנים ליישב ובוודאי בשביל קושי' שלנו לא נדחה דברי הר"ש ז"ל והב"ח כ' [בר"ם ר"א סד"ה וטבילה בנהרות] שצ"ע להלכה למעשה יעוין בדבריו וגם הר"ן ז"ל [בפ' במה אשה] אינו מטהר בזוחלין רק במקום שהי' בתחילתו וכן פסק המהרי"ק [הנ"ל] והש"ך ז"ל [בסקי"א] ואפי' הרמב"ם ז"ל (שהב"ח) [אולי צ"ל הר"ן] פי' דעתו להכשיר בכל ענין עכ"פ בעי שריבה במקום עיקר המעין לכמה פוסקים אך אפי' אם נימא דדעת הרמב"ם להכשיר בכל ענין יחיד הוא בזה ורק הט"ז ס"ל ג"כ שמעין מטהר בכל ענין כידוע דבריו ב"מ ובריש ה"מ מ"מ אין לסמוך עליהם נגד כל הראשונים ואחרונים החולקים באיסור חמור כזה וגם דבאמת הוי קטפרס ומ"ש מעכ"ת לא ידעתי הלא בהדי' מבואר דבר זה בכמה פוסקים דזה הוי או ניצוק או קטפרס ויעוין בש"ג בשאלה אשר שם וגם דהארכתי לבאר דמעין גם קטפרס חיבור להר"מ ז"ל [ע' בד"ח ה"מ דין נ"ז] אך לא למעשה ולכן לפ"ד מקוה זו פסולה מד"ת אך אעפי"כ אינני אומר קבלו דעתי רק מבוקשי שימחול להציע הדבר לפני איזה מגדולים אמתים המובהקים כי אני שפני המצב ודל יודע מיעוט ערכי אך אעפי"כ לא יכולתי עצור במילין לפני הדר"ג והוא יבחר ולהציע הדבר לפני אחד מהגדולים וה' הטוב ינחני בדרך אמת ולא נכשל ח"ו והי' שלום וברכה כנפש ידידו דש"ת וחפי בהרמת קרנו יום ב' חיי תרכ"א פה צאנז

סימן פז

להרב וכו' מו"ה יעקב נ"י בק' גידערשטעטין במדינת דייטשלאנד

שאלה ע"ד מרא דאתרן אשר עליו מוטל ולהשגיח בכל תקנות הקהל וזה איזה ימים שמדדנו המקוה בקהילתינו ונמצא חסר ותחת מ"ד אלף אצבעות ועוד איננו מחזיק כ"א ל"ג אלפים וזה משך י"ד שנים שטובלין בו הנשים והנה לא היתה אצלו שגגת תלמוד עולה זדון כי לא נעלם הי' ממנו שיעור מקוה אך בשעת המדידה נחלפה לו אמת הסוחרים הקטנה באמת הבנין הגדולה ובאשר שהוא איש כשר תם וישר יר"ש וסור מרע הנה לבו נוקפו על תקלה זאת שיצא מת"י וההוא גברא בההיא פחדא יתיב ואולי ח"ו בחטא הרבים הוא נתפס והקולר תלוי בצוארו ונפשו מרה לו מאוד ועוד שגם אשתו טבלה במקוה זו וע"כ אוותה נפשו לקבל תשובה ולתקן את אשר עוות ככל אשר יושת עליו

מכתבו הגיעני ואשר נכשלו באיסור נדה כמה שנים ע"י הוראה בטעות הנה לכאורה לפי מה דאית' בפסחים (ע"ב ב') וז"ל ור' יוחנן אמר אשתו נדה בעל חייב יבמתו נדה בעל פטור כו' עד יבמתו בזיז מינה אשתו לא בזיז מינה עכ"ל וא"כ בכאן נמי בני העיר שעשו עפ"י הוראת החכם מה הי' להם לעשות והוי כמו ביבמה דהי' יכול לשואלה אם טהורה היא ורק משום דבזיז מינה אמרי' דפטור לפי שאינו יכול לשואלה מש"ה הוי כמו אינם דפטור מכ"ש כאן שעשו עפ"י הוראת חכם מה הי' להם לבני העיר לעשות ולשאול הא התירו להם המקוה כן הי' נראה לכאורה אולם באמת אין הטעם שם משום אונס כלל והא ראי' דקיי"ל [הוריות ד"ג] דיחיד שעשה עפ"י הוראת ב"ד חייב בקרבן וכן פסק הרמב"ם ז"ל [פי"ג משגגות] וגם יותר מזה פסקינן ביבמות צ"ב א'] דדבר טעות מיקרי הוראה ואפי' רובם שעשו עפ"י ב"ד חייבים בקרבן כמ"ש הרמב"ם ז"ל בשגגות פ"ה ופי"ד] וכ"כ הלח"מ שם בהדי' יעו"ש [בפ"ה] וא"כ דע"כ חייבין הכא בקרבן ואין להקשות באמת מדוע יתחייבו בעשו עפ"י ב"ד הא אונסין נינהו ז"א דהתורה חייבה קרבן בכ"מ יהי' שוגג באיזה אופן שיהי' ואפי' תינוק שנשבה לבין העכו"ם ולא ידע שיש שבת בעולם חייב דבכל גוונא חייבה התורה שוגג וכ"מ בהדי' בתוס' פסחים ע"ג א' ד"ה שחטו] דאין זה אונס רק שגגה והא דפטור ביבמה משום דבזיז אין הטעם משום אונס ורק משום דטעה בדבר מצוה ועשה מצוה ורק הגמ' [שם בפסחים] מקשה מנלן לר"י הא דלמא מאן דפוטר גבי טעה בדבר מצוה הוא משום דזמנו בהול לזה קאמר הטעם דבזיז הוי כמו זמנו בהול כמ"ש הלח"מ [בפ"ב משגגות ה"ח] אבל באם לא עשה מצוה חייב אפי' אם זמנו בהול כמבואר בסוגי' שם האמת דהרמב"ם ז"ל (שם] גבי תינוקות א' למול בע"ש פוטר אפי' לא עשה מצוה אם הוא טרוד ונראה מדבריו דאם טרוד בזמנו בהול אפי' בלא עשה מצוה פטור אך עכ"ז כתבו שם דה"מ אם עדיין לפניו התינוק שזמנו למולו בשבת דאז שייך טרוד אבל [אם] אין כאן שום דיחוי לשבת רק טעה ומל של ערב שבת בשבת חייב וא"כ כיון שלא הותרה לו נדה מעולם לכ"ע מחייב בקרבן. והנה הלח"מ חידש בהל' שגגות [ה"ח מפ' הנ"ל] לומר דגם באשתו נדה שייך עשה מצוה אך שזה דבר זר מאוד ורש"י כ' בהדי' בפסחים שם] דאפי' יבמה אין מצוה בשעת וסת מכ"ש באשתו נדה ודאי אין סרך מצוה ולכן ודאי חייבין ובהדי' כתב הרמב"ם ז"ל בהל' שגגות [פי"ד ה"ג] א"א שהלך בעלה למדה"י והתירה הב"ד עפ"י שני עדים או ע"א חייב הבעל השני בחטאת הגם שהי' אונס ומה להם לעשות הב"ד התירו וגם טרוד במצוה לישא אשה שהיא מצוה דאו' דסתמא כ' הרמב"ם ז"ל דחייב הבעל בקרבן אפי' לא קיים הבעל פ"ו דהוי מצוה דאו' מ"מ חייב בחטאת אפי' עשה עפ"י ב"ד שאין כאן סרך מצוה כלל ובאמת הי' מקום לחלק דהתם אין המצוה עליו דוקא באשה זו אבל בנדה י"ל דהוי עשה מצוה וטרוד בד"מ דמוטל המצוה על האשה לטהר עצמה לבעלה מ"מ המעיין יראה דכה"ג חייב בקרבן והנה באמת חייבים קרבנות על כל פעם שנטמא וראתה דנהי דעל כל ביאה לא מחויבים דהוי בהעלם אחד ואינו חייב רק אחת כמבואר ברמב"ם ז"ל הל' שגגות אך כ' שם בפ"ה וז"ל הבא על הנדה בשגגה וטהרה מנדתה וטבלה וחזרה וראתה נדה ובא עלי' בפעם שנית באותו שגגה עצמה חייב על כל פעם ופעם אעפ"י שהוא בהעלם אחד