דברי חיים חלק ב של

[שם הט"ז] מפני שלא עשה מצוה ובאמורי צבור נמי מחייב [שם הי"ג] הואיל ויש לו קצבה ובגמ' (בשבת) בפסחים ע"ב א'] משוה להו אהדדי יעו"ש והלח"מ ז"ל הניח בצ"ע ולכן נלענ"ד הסברא כך דהעושה מצוה שנבהל לעשות בזמן וטרוד פטור משום דהוי אונס דלא ידע מה שעושה וכדאמרי' בפסחים בסוף הסוגי' להקשות אר"י דבכל הפטורים משום דטרוד וגם גבי יבמה כיון דבזיז לשאלה הוי כטרוד כאשר כ' המפורשים על הרמב"ם ז"ל והנה הסברא דטרדא חשוב כאונס אך אם טרוד טרדא דלאו מצוה אמרי' הו"ל לישובי דעתי' ולא להיות טרוד כדאמרי' בברכות [ט"ז ב'] לענין טרוד שאני טרדא דמצוה מטירדא דרשות והנה כיון שנתנה התורה המצוה ליטול לולב ביוט"ר אפי' בשבת הוי טרוד טרדא דמצוה וברשות דהתורה צותה עליו להיות טרוד לכן מצוה מה] שהוציא ברשות ואין הפטור משום שעשה מצוה דהא בהגבהה זו אינה מצוה רק משום שטרוד במצות נטילה עפ"י התורה שנתנה לו רשות להיות טריד מש"ה פטור ולכן הרמב"ם ז"ל שפסק כר"י עיקר טעמא דפוטר הוא משום שטרוד ולכן כתב גבי שבת מפני שעשה ברשות שניתנה שבת לדחות אצלו ולכן באם טרוד במצות מילה שיש לו תינוק אחד למול שניתנה שבת לדחות אצלו אפי' שמל שני גופין כיון שטרוד ובהיל אינו מדקדק כמ"ש הרמב"ם ז"ל בהדי' ואי למה טרוד הא התורה ניתנה שבת לדחות אצלו וגוף השבת נדחה לענין מצוה מילה הוא באין קצבה דכל מה שצריך למול נימול בשבת ואין קצבה לדבר לכן מקרי שעשה ברשות כיון שהוא טרוד עפ"י רשות התורה בדחיי' בלי קצבה הגם דלהאי גברא אינו ניתנה לדחות רק לתינוק אחד מ"מ הוא טרוד ואינו מדקדק כיון שיודע ששבת נדחה באין קצבה והואיל עכ"פ ניתנה שבת לדחות אצלו אינו מדקדק שוב אבל באימורי צבור כיון שיש קצבה ולא ניתן לדחות בלא קצבה אם כבר נעשה המצוה נהי דהוא טרוד הוי כטירדא דרשות דלא הו"ל להיות טרוד כיון שכבר נעשה המצוה ונהי שהוא הי' שוגג וסבר שלא הקריבו עדיין אימורי צבור הוי רק כשוגג בדברי חול דמאי הי' לו למיעבד לא פטר לי' מקרבן כן ה"נ כיון דהקריבו הקצבה שוב לא ניתן שבת לדחות והוי כשאר שוגג אבל במילה דניתן לדחות באין קצוב אם הוא טרוד במצוה זו כל מה שעושה הכל טרוד בטירדא דמצוה והוי עושה ברשות דשבת נדחת אצלו באין קצבה אך כ"ז לר"י דס"ל דטעמא משום טירדא ועושה ברשות וכ"נ ממסקנת הסוגי' אליבא דכ"ע הוא רק משום טרדא אבל בתחילת הסוגי' דאזלי' רק אם עשה מצוה וחילק בין אם ניתן שבת לדחות לדבר הקצוב או לא שפיר אין חילוק בין תינוקת לאברים דסברא זאת דטרדא במצוה שניתנה לדחות השבת הוא רק לבסוף מסקי' כן ולכן פריך שפיר וכן לר"א גבי מאי הו"ל למיעבד פריך הגמ' שפיר מאי הו"ל למיעבד אינו רק שוגג ולר"א חייב אפי' עשה מצוה משא"כ להרמב"ם ז"ל שפסק כר"י אם הוא טרוד ולכן אפי' לא עשה מצוה פטור שטרוד ואנוס הוא מחמת טרדא של מצוה שניתן לדחות שבת בלא קצבה ומש"ה פטור והנה לפמ"ש עיקר הטעם דפטור בדבר מצוה משום שבהול הוי אונס וטרדא זו של מצוה א"כ הוי טרוד ברשות התורה הקדושה שצונו להיות טרוד במצוה אך בדבר שיוכל להתברר תיכף אפי' אינו מחויב לבדוק מ"מ לא הוי טריד בדבר מצוה דהי' לו להשים על לבו אם זה מצוה כלל ולכן בתינוק אפי' לא עשה מצוה בזה פטור משום שהוא עשה וטרוד ברשות התוה"ק שצוה לדחות השבת באין קצבה ומש"ה הטרדא אנסוהו למול עוד גוף אחד כמ"ש הרמב"ם ז"ל דאינו מדקדק מחמת טרדתו במצוה משא"כ בנותר אם הי' בודק היה רואה שאינו מצוה כלל הגם שבגמ' אמרו שלא הו"ל לשיולי מ"מ כבר כתבתי כיון שאפשר הי' לברר חייב גבי דבר רשות אפי' אינו יכול להתברר עתה ורק בשבת משום שבודאי ניתן שבת לדחות גבי תינוק שזמנו למולו שוב טרוד וסבר שמצוה למול באין שיעור ולא מדקדק בדבר ובזה יוסרו כל הקו' של הלח"מ על הרמב"ם ז"ל אח"ז ראיתי בס' קרית ספר להמבי"ט ז"ל מפרש כן דברי הרמב"ם ז"ל יעו"ש עכ"פ יוצא לנו מזה שבדבר הרשות אפי' שאינו חייב לבדוק חייב כיון שהי' יכול להתברר הגם שבדברי התו' ז"ל בפסחים [שם ד"ה באשה] משמע דאם לא היתה מחויבת בדיקה פטור יש ליישב דבריהם לדברי הרמב"ם ז"ל להלכה דכן קיי"ל בכמה מקומות דמאי הו"ל למיעבד לא פטור מחטאת והא דמבואר בש"ע [סי' קפ"ה] דאם נמצא דם אפי' על עד שלו אינם צריכים כפרה הוא משום דאסורה לבדוק קודם התשמיש שלא יהי' לבו נוקפו והוי טרוד כמו יבמתו דבזיז מינה אבל מה שלא בדקה החלוק נהי דאינה חייבת לבדוק מ"מ כיון שאם הי' בדקה הי' מבורר האיסור צריכה כפרה ומה שתמה מעכ"ת דלמה היא פטורה כמבואר ברמ"א ז"ל (שם] יעוין בס' הפלאה [כתובות נ"א] דבר נחמד מאוד רק שצ"ע קצת דבריו שם דהא חלבים ועריות חייב אפי' בא"מ יעו"ש במה שפי' באבוה דשמואל ולכן האשה והאיש צריכים כפרה אך כיון דלא הי' רק ס' כגריס וכתמים דרבנן בפרט בזמנינו ששכיחי דמים בהבתים א"צ כפרה ודברי הרשב"א שהביא הנה אין בידי פנאי לעיין ולפי השעה אין הס' תח"י ולי נראה דכוונתו דכיון דהיא ס' מעוברת א"כ הי' לו לפרוש אך לאח"כ כשידוע כשהוכר העובר א"כ לא קבעת וסת שוב הוי עכ"פ לחלוח מצוה לשמח אשתו כמו שמדייק רש"י בפסחים שם ד"ה דמחייב] לחלוח מצוה כנלענ"ד. [וע' בח"א סס"י כ"ח וצ"ע]

ובנידון אם שכח לומר הבדלה בראשונה בודאי לא יאמר בשני' שהוא בא לתשלומין ואסור להפסיק בה וגם אם שכח להבדיל וטעם מתפלל תפלת יומא עם הבדלה והשתים ראשונים עלו לו עכ"פ לתשלומין דלא הקדים כלל לתפלה בזמנו דאז התפלל כראוי רק ששכח בשניהם הבדלה אבל תפלה ראשונה הי' בזמנו והשני' לתשלומין ומה שמצרכי לי' לצלויי פעם ב' משום שטעה בהבדלה זה מעלמא בא לי' משום קנס וגם אם אין פנאי להתפלל שתי תפילות מתפלל של חובה וכ"נ מגמ' ברכות [כ"ח א'] מפני שמוסף זמנו עבר ומנחה עדיין פנאי משמע הא לא הי' פנאי מנחה קודם וידחה מוסף [ע' בדג"מ ס"ס רפ"ו]

סימן סט

בדין אשה ששמשה בעלה נדה הנה בודאי אין להאמינה כי נחשדת לא"ד אך תוך ימי עונתה מותר לבוא עלי' ודינה כנשתטית שמבואר בש"ע [יו"ד קצ"ו ס"ח] שחברותי' בודקות אותה בעת וסתה ולאח"כ. ומה שרצה הח"ס [אה"ע ח"ב סי' צ"ז] לפקפק בזה מחמת דברי הרמב"ן בגיטין לא ידעתי למה נחמיר יותר מגבי נשתטית שפוסק בש"ע כן להלכה פסוקה שאשה אחרת נאמנת כמ"כ הכא תבדק ע"י נשים בשעת וסת ולאחר הוסת תיכף ויום שפוסקת בו ויום הראשון מימי הנקיים ויותר אין לחוש ואפי' אין לה וסת מותרת בין עונה בינונית מל' לל' אך שצריכה לחוש גם לפעם ראשון מראי' שראתה בו כמו לוסת שאינו קבוע הן וסת הפלגה הן וסת לימי החודש ויותר אין לחוש. [וע' בח"א חאה"ע סי' מ"ט]

סימן ע

לבני הרב המאה"ג החריף ובקי חו"פ המפורסם כו' מו"ה דוד נ"י אבד"ק קרשאנוב יע"א

תשובה ע"ד מוכ"ז שהכשילתו אשתו כ"פ ומשמשתו נדה וביקש ממני לסדר דרכי התשובה והנה עפ"י ש"ע מבואר [בס"ס קפ"ה] דאפי' בשוגג צריך להתענות מ' יום מכ"ש במזידה ובמהרי"ו כ' בשם הרמב"ן ז"ל הבא על הנדה צריך להתענות שס"ה יום רצופין וגם שארי יסורים כמבואר שם והאר"י ז"ל כ' להתענות נ"ט יום וגלגול שלג ז' פעמים ושארי יסורים המבוארים בשער יחודים וכן צריך עכ"פ כמבואר שם ובנ"ב במ"ק [א"ח סי' ל"ה] וגם כ' מהרי"ו ז"ל להתוודות ברבים חטאה כיון שכבר הוא מפורסם ולכן תשובתם כמעט קשה מאוד בפרט בדורות הללו חלשים בגו"נ אך עכ"ז לא ידח ממנו נדח ויש תשובה להתענות מה שיוכל ותתודה חטאה ברבים בבהכ"נ דנשים ובעד כל תענית תתן לצדקה כפי ערך המבואר בש"ע [א"ח של"ד] וגם תנהג בכל החומרות עכ"פ מה שמבואר בשער היחודים על עון נדה וכן תתן בעד כל תענית וגם י"ח פשיטים בעד קרבן על כל פעם שעברה וגם הבעל מחויב לעשות כן רק שהוא א"צ להתוודות כיון שהי' בשוגג הגם שמרש"י לא משמע כן בחולין ומביאו המ"א ז"ל [ר"ס תר"ז] הרבה יש לפלפל בזה אך לדידי' לא הוי כ"כ מפורסם ואם ירצה להתוודות ברבים מה טוב והנה ידידי בני תחשוב מחשבת מצוה כמה מגיע למטבע שלנו וגם תשער העשיר כמבואר במ"א [סי' תקס"ח סקי"ב] אך מזה לא יפחתו כמבואר בש"ע [הנ"ל] וה' הטוב יכפר והי' שלום כנפש אביך הדבש"ת

סימן עא

חתני הרב הגדול החריף ובקי בו"ק חו"פ כו' כקש"ת מו"ה מרדכי דוב נ"י

שאלה אשה שמצאה על בדיקתה כמין נקודות אדומות ושחורות ונלקטין במחט וקצת נימוחו בפושרין ואין לאשה שום מכה מה דינה

תשובה הנה הרבה האריכו בזה האחרונים ורבו מאוד המתירין מכמה טעמים א' משום די"ל דמן הצדדים בא הדם דבזה אין שייך רוב דמים ממקור דהיא אינה מצוי במקור וקצת אומרים משם רופאים דא"א שהמקור יוליד דם כזה ועכ"פ