דברי חיים חלק ב שכ

נמחה קודם והולך למהלאה מהאש כידוע בחוש בנר דילק הנופל שהחלב הולך סביבו מכל הצדדים והאש הולך ומתלהב וא"כ כאשר הוחם השלחן ע"י האש הלכה הבליעה שבצד השני לצד החלות כיון שהוחם מקום החלות והוי ממש כמו בתנור שזב ואין לומר שהאש שרף החלב לגמרי קודם שנבלעה דאדרבה מבליעו בתחלה ע"י אור וכמו שמבואר ביו"ד צ"ב גבי נר שנפל על הכלי יעו"ש בפמ"ג דהוי תשמישו ע"י אור וזה דבר ברור דדמי לתנור שזב תחתיו ולנר שנפל ע"ג כלי דאוסרין הכלי אך כיון שבאמת זה ספק אי בלוע מפעפע בכלי כמבואר ביו"ד א"כ שוב יש לצרף הספק דלמא הי' ס' בחלות נגד החלב שניתך וא"כ הוי ס"ס ומותרים החלות ואפילו קליפה י"ל שא"צ משום הך ס"ס גופא ויעון בכו"פ סי' צ"ז שחולק על הש"ך ומכשיר באינו זב תחתיו ממש הגם שהפמ"ג חולק עליו יעו"ש מ"מ בכה"ג שיש ספק אם יש ששים בודאי מותר ואין להקשות א"כ גם גבי דינא דהש"ך ז"ל נמי יש ספק חדא אם מפעפע הכלי ואם פיעפע דלמא לא זב רק בדרך שהי' ס' דהתם כולו חד ספיקא אם נבלע תחתיו פחות מס' אבל הכא דהספק אם הי' כאן מעולם איסור נגד החלות שיוכל להיות שהנרות נבערו מקודם וכלו ולא נשארו בהם רק מעט חלב וגם באמת שם בדינא דש"ך נמי מיירי שידעו שזב בפחות מששים או שהוא שופע בדרך שודאי זב פחות מששים ולכן נ"ל בנ"ד להקל גם כי י"ל שחלב פגום ולכן מותר לע"ד. ומה שהביא מעכ"ת ממכשירין [פ"ד מ"י] אין לו דמיון כלל לא לפירוש הרב ז"ל דמשקים בלועין ולא לפי' הרא"ש ז"ל דהאש מכלה אותן אבל לא בנ"ד שהחלב מהלאה לאש כנראה בחוש ומה שהקשה בפי' המשנה אין הפנאי כעת לבאר וגם דברי הר"מ המוקשים בברכות אין באפשר בשעה קצרה לבאר הלכה מוקשה אשר נתקשו בה כל המחברים והי' בזה שלום וד' יראהו נקמה באויביו ועליו יציץ ברכה ושלום

סימן נב

להרב וכו' מו"ה אליעזר הלוי איש הורוויץ מבוזנאב יע"א

שאלה אם מותר לשתות לרפואה שמן מדג שאינו ידוע אם הוא דג טמא והחולי הוא חולי שנקרא הוסטין בל"א

תשובה הנה מה שחקר מעכ"ת בב' הדיעות אם ספיקא דאוריית' לחומרא או לקולא מדאורייתא הנה אין זה בידינו הפעוטות לברר דבר זה אשר נחלקו אבות העולם וכמעט כל הראשונים הכריעו דמדאורייתא לחומרא ומה שהעיר מר"ה יעוין בפמ"ג בפתיחה (להל' ר"ה) (כוללת ח"ד אות י"ג] שכתב להעיר בזה ותירץ מחמת שבעשיית מצוה כ"ע מודים שמה"ת לחומרא וכן נראה כמה פעמים בש"ס גבי קרבנות וגבי מצות כיסוי ועיין בתר"י ריש ברכות גבי ספק יצ"מ ובמ"א שם (סי' ס"ז] ובש"ע יו"ד כ"ח אך בלא"ה לא ידעתי הלא בהדי' מבואר בה"ש [ע' במ"מ פ"א מה' שבת ה"ב] שהיכי שיש לה רק סמך לד"ת חמור משאר איסורי דרבנן מכ"ש ספק איסור תורה ומה שהעיר מעגל שנולד ביו"ט אין ענינו לכאן אך בלא"ה לא ידעתי מה שייך כאן ספק הלא נוכל להתברר בנקל אם ישאלו לדאקטר גדול מאיזה מין דג בא זה השמן והגם דנכרי אינו נאמן בכה"ג דיוכל להתברר לפנינו תיכף שקורי לא משקר כמבואר בט"ז ביו"ד [רס"י פ"ו וע' בס"ס ש"ב] ובב"ח בתשובה וזה יוכל להתברר ע"י מכתבי ספרי המחקר וגם כמה יהודים העוסקים בספרי המחקר יבינו זה וכמה רופאים ישראלים כשרים נמצאים שיודעים זה ובודאי אין זה בגדר ספק כלל ולפי ששמעתי הוא בודאי מדג טמא אולם בלא"ה מבואר בתוס' חולין [דקי"ב ד"ה ורוטבן לחד תירוץ דשמן דגים הוא רק איסור דרבנן עיין בנ"ב מ"ק [סי' מ"ו בד"ה ומתוך וד"ה ואף] הגם שמחמירים שהוא דאוריית' אבל סניף הוא לדבר אך אחר כ"ז לא ידעתי לענין היתר שתי' לחולה שאין בו סכנה אפילו אם הוא מדרבנן ג"כ אסור דרך שתי' כמבואר ברמ"א ז"ל ביו"ד (סי' קנ"ה ס"ג] ועיין תשו' מהראנ"ח קי"ב בארוכה ולכן כל הפלפול הוא למותר ורק באמת כיון שהוא שלא כדרך אכילתן דשמן דגים ניתן רק לאכול בתוך מאכל מבושל מתקן לאיזה דבר מאכל זולתו אבל לשתות שמן דג חי אין דרך ב"א ולכן הוי שלא כד' אכילתו דמותר אפי' לחשאב"ס כמבואר בש"ך יו"ד [שם סקי"ד] ובפרט דחולי זו יש היתר משום ספק סכנה עפ"י הרופאים ובפרט שלא כד"א ודאי מותר והי' שלום וברכה כדברי ידידו דוש"ת בלונ"ח מנחם תרכ"ב

סימן נג

להרב החריף כו' מו"ה אבנר כתבן מו"צ בק"ק בוטשעטשוי במדינת מאלדא יע"א

מכתבו הגיעני ומ"ש ששמע שאינני חש להשיב לשואל בדבר הלכה אין שמועתו מכוונת כי מעולם לא אמנע מהשיב בדברי תורה ורק אם נראה בדבר שבא למחלוקת או להקניט לאיזה מורה אני מונע מהשיב וגם לפעמים נאבדו הכתבים טרם בוא לידי אבל ז"ז אני משיב לכל השואל בד"ת לפי קוצר כוונתי

הנה בענין הסיקארייע ידע מעכ"ת כי כן הוא תוכן הענין הגיעני מכתבים מרבנים דמדינתנו אשר רב אחד מפרייסין כתב להזהיר אותם מלשתות ציקארייע כי יודע בבירור שמערבים בתוכו ד"א והנה בתוך הימים נמצא בסיקארייע הנקנה בחנות חתיכה ד"א ואז הומה הקרי' ושלחו אלי מה לעשות בזה וכתבתי לרב אחד מפורסם לגדול וירא השם והוא דר במקום הפאבריקין והשיב לי שנודע להם בבירור שמערבין בו ד"א או שומן של נבילה רק שבטל והאריך קצת בפלפול ומסיק שלדעתו נכון לחוש בעל נפש לעצמו ולא לאסור כן הוא תוכן המעשה

והנה עתה לפ"ז כל הפלפולים למותר דבודאי נאמנים הנך אנשים רבנים יראי השם נגד פאבריקאנטען אשר המה אינם מחזיקי הדת כלל כידוע וגם ההיתר שבסי' קי"ד ביו"ד שעכו"ם אחד שאינו מערב מציל כי הלא בכאן בודאי מערבים אותן הפבריקאנטען אשר מהם באה הציקארייע למדינתנו ואם יש פאבריק שאינו מערב אינו ידוע לנו כלל ואדרבה לפי דרך הידוע בפאבריקן כל אנשי המדינה בסגנון אחד עושים וא"כ בודאי זה עקשות לומר דמסתמא יש אחד שאינו מערב דאיפכא הוא כיון דחזינן דכן הוא דרך האומנות לעשותו בשומן נבילה מסתמא כולם עושים כן ולפי אשר נתוודע לי עפ"י קאנטעס מסוחרים שכותב ומסמן כל מין ומין מה טובו ואופן עשייתו ודמי מחירו שמה מבואר כמעט בכמה קאנטעס בשומן ד"א דמי מחירו כך בשומן של מין אחר מחירו סך פ' לכן הנראה, שכן דרך כל הפאבריקן עכשיו כי עתה נולד בכל יום חדשות בעניני האומנות וכולם עושים בדרך אחד כי דרך אומנתו הוא בכך וגם בלא"ה אפילו אם הי' ידוע שרוב אינם מערבים מ"מ אסור ליקח בביתם. והנה המוכר אינו מביא הציקארייע לבית הקונה רק כשהקונה כותב ומבקש ממנו שישלח לו כך וכך ככר ציקארייע שולח לו מביתו ובההוא גווני הוא כלקח מן הקבוע ממש דמה לי שלקח ביד או שמצוה ליתן לו מן הקבוע ולא יחלוק ע"ז זולת חסר דעת ולכן לדעתי הדבר פשוט לאסור הציקארייע במדינתנו ובפרט במדינתנו שהסוחרים יודעים שלוקחים מהפבריקן שעליהם העידו שמערבין שומן של איסור ואין לפלפל רק במדינות רחוקות שהמה לוקחים מהסוחרים דמדינתנו וי"ל שלהם מיקרי פירש אך עדיין גם בזה י"ל כיון שכבר שם איסור עליהם ביד ישראל המוכר שלקח מן הקבוע אסור ליקח ממנו אך כבר אמרתי דלפי הנראה שכולם מערבין הבאים ממדינת פרייסין ופיהם והסמוכים להם ולכן אין היתר רק מצד הביטול וגם ע"ז יש לפקפק הרבה דנראה שאינו מתערב כלח בלח ורק שנתפטם בשומן והרבה פעמים נשאר באיזה מקום השומן הרבה ואין בו כדי לבטלו וכמ"ש המעשה שנמצא ד"א בעין בציקארייע אך עכ"ז לא אסרתי מעולם ורק בביתי מנעתי השתי' והשואל ממני אני אומר לו עפ"י הדין אין בידינו לאסור ורק בע"נ יחוש לעצמו וכן ראוי לעשות: עוד זאת ידע כי אולי יבואו מאיזה רבני אשכנז היתרים על ציקאריע אין להעמיד יסוד כי עדותם עדות צריך וד"ל. דברי כו'

סימן נד

שאלה במקומות שא"א להם לעשות בארות מים ורק מסתפק מנהרות המושכין ובמים ההם נמצאים רחש נראה לעין השמש ומהם שנראים אפילו בלילה וא"א להוציאם אפי' ע"י סינון מה דינה של המים כיון שאין במקומות ההם מים אחרים: תשובה ידוע דעת קצת מהראשונים שס"ל דברי' בטל באלף והנה הי' מקום קצת ליקח דבריהם לאיזה צירוף היתר אך באמת לפע"ד גם הגאונים מודים היכי דניכר האיסור לא בטל אפילו ברבוא והנה הרמב"ם מביאו הטיו"ד סי' קט"ו כתב וז"ל והחמאה מקצת הגאונים התירוה שהרי לא גזרו על החמאה וחלב טמא אינו עומד ומקצת הגאונים אסרוה מפני צחצוח חלב שישאר בה שהרי הקום שבחמאה אינו מעורב בה שיתבטל במיעוטו וכל חלב שלהן חוששין לו שמא חלב טמא מעורב בו עכ"ל והרשב"א ז"ל כתב על דברי הרמב"ם ז"ל הנ"ל מביאו ב"י שם וז"ל והטעם שכ' דאיסור החמאה מפני שהקום שבחמאה אינו מעורב עם החמאה שיבטל במיעוטו אינו מחוור כלל שהביטול ברוב בעלמא אינו מצד שהמיעוט מתערב ברוב שהרי חטים של תרומה שנפל לתוך החולין או גרוגרות של תרומה שנפלו לתוך החולין אעפ"י שזה עומד בפ"ע וזה עומד בפ"ע בטלי בשיעורן שכל שאין אתה יכול לברור דבר מתוך דבר אלו היית אוסר הרוב מפני המיעוט נמצא שאין המיעוט