דברי חיים חלק ב שיח

אלא המכובשין בלבד אבל זולתם בודקין אותם בנ"ט עכ"ל ולכאורה קשה כיון דאיירי בנ"ט א"כ גם בכבושים אם נ"ט למה יהא מותר ואם אינו נ"ט אפי' בבישול מותר ונלענ"ד דהוא כמ"ש התו' ז"ל ב"ב (צ"ז ע"א) בד"ה ה"ה אפי' כו' וז"ל מקשה ר"י היכי פטרי רבנן כו' כיון דאית בי' בנ"ט וקיי"ל דמבשא"מ בנ"ט וי"ל דאינו אלא קיוהא בעלמא ואין כאן נ"ט וכעפרא בעלמא דמי עכ"ל הרי דהוי רק טעם קלוש וה"נ ס"ל לתנאי דהכא דנהי דנ"ט בירק מ"מ הוא טעם קלוש וא"כ י"ל דוקא גבי תרומה דמצינו גבי הרכינה ומיצה גבי המדות פי"א מתרומות מ"ח] דמקלינן וגם ניצלי תרומה מותר מש"ה אין אסור נ"ט קלוש כזה אבל באיסורין אסור אפי' טעם קלוש כמבואר בפגה"נ ברש"י ותוס' ז"ל שם כבוש נמי אסור אולם הרמב"ם ז"ל לפמ"ש בפיה"מ שם וז"ל במשנה י"א אלו התנאים כולם חולקים על סתם משנה שקדם והוא כי המאמר הנקדם התיר הכבושה בלבד ואמר ר"י כי אפי' השלקים כו' שאינו נאסר הירק של חולין כו' ור"ש נוטה לדעתו כו' והוסיף ר"ע כו' ודבריהם דחויין ואינו מותר אלא המוכבשים בלבד אבל זולתם בודקים אותם בנ"ט אבל הכבד כשנתבשל אסור לאכלו הוא וכל מה שנתבשל עמו לפי שהוא מלא דם אלא בא' משלשה דרכים א' שיחליט אותו בחומץ קודם בישולו עד שיתלבן או במים רותחין או להבהבו ואח"כ יבשל אותו כו' עכ"ל פליג על הירוש' על ר"י ועל רחב"ת דהוא מפרש דכבוש ממש מותר אליבא דת"ק ובישול אסור. והנלענ"ד דזה הוא סברתו דהנה בכבוש ידוע שאינו מבלבל הטעם בחתיכה וכמבואר בת"ח ז"ל וכבר כתבו האחרונים דהטעם הולך לאט לאט בכל רגע ורגע עד ברגע האחרון נכנס הטעם עד שנרגש ומקודם מעל"ע הי' בטל ורק בעת מלאת המעל"ע נכנס הטעם האחרון המורגש דניעור ונצטרף עם הטעם שנכנס בראשונה כ"כ האחרונים ויעוין בס' ברוך טעם מאדמ"ו מו"ח ז"ל ולכאורה קשה דיבוטל ראשון ראשון אך מבואר בתו' חולין בטיפה שעתיד להבלע בתוכו כל דרך הילוכו לא שייך ביטול יעו"ש וא"כ מש"ה בחתיכה נאסרה ול"א ראשון ראשון בטל אך כ"ז בנתבשל דטיפה רותחת עתיד להתבלע ממילא הוי כנבלע תיכף כולו אך בכבוש דאינו עומד להתבלע כמו חתיכה דברותח ודאי נתכוויץ ורק שהולך לאט בכבוש] אבל ג"כ יוכל להיות שלא יתבלע כמבואר באו"ה ז"ל דל"א דהוי כנבלע כיון שיכולין להוציא ולא יתבלע בה עוד יעו"ש בשער כבוש (ואך) וא"כ] ק' למה לא נאמר בכבוש דראשון ראשון בטל. ונ"ל דהטעם הוא כפי דברי הר"ן ז"ל בהשוכר דכיון דהטעם עוד נרגש הוי כהוכר האיסור יעו"ש היטב והנה לפי"ז בתרומה דקיי"ל תרומה שהותרה פ"א נתחללה ומותרת לאח"כ ויעוין תוס' [ישנים] כתובות למ"ד ע"ב וז"ל בד"ה ומתחייב וא"ת כיון דלעס לי' נתקלקל והיכי חייב תו עלה כדאמר פ"ק דכריתות כהן שסך שמן של תרומה בן בתו ישראל מתעגל בו ואינו חושש וי"ל דהתם ודאי נתקלקל שכבר נגמרה כל הנאתו אבל הכא לא נגמרה כל הנאתו בלעיסה לחודא עכ"ל אלמא דאם כבר נבלע והותרה שוב אינה נאסרת רק מחמת שלא נגמר שם הלעיסה אבל לולא זאת היתה מתחללה ומותרת לזרים וכמו שמבואר שם בכריתות וא"כ ה"נ בכבוש דהוי כל בליעה בפ"ע וכנ"ל בשם או"ה בשעת בליעתה ולא נתנה טעם הותרה ונתחללה שוב אינה חוזרת ומצטרפת לאסור בניעור הטעם האחרון דכבר הותרה ולכן מותר בכבוש בתרומה ומה שפריך ר"י הא כבוש כמבושל והוא לשיטתו בירושלמי דמע"ש פ"ב וז"ל מה הקילו בתרומה כהדא דתני סך הוא כהן שמן של תרומה ומביא בן בתו ישראל ומעגלו על מעיו ואינו חושש א"ר יוחנן כאן השיבו דברי סופרים לדברי תורה עכ"ל אלמא דעכ"פ מד"ס אסור תרומה שנתחללה אבל לדידן דקיי"ל שמותר לגמרי אפי' מדרבנן ל"ק כלל מכבוש והמשנה כפשוטה ור"ע בא להוסיף על ת"ק וי"ל להרמב"ם ז"ל הפירוש בדברי רחב"ת הנ"ל דהוא אמר פליגי ר"פ וחכמים בחסית היינו בנכבש דהא דר"ע מודה בחסית מפני חורפי' ואמר שם בסופו מודים חכמים לר"ע בבשר היינו בכבוש שכמו שר"ע אוסר בבישול ככה המה אוסרים בכבוש כנלענ"ד נכון. היוצא לנו מכ"ד הרמב"ם ז"ל דת"ק פליג אר"י ב"נ ור"ע בבישול אבל במה שהם מתירים בבישול הוא מתיר בכבוש כנראה להדיא מדברי הירושלמי וא"כ נהי שחולקין חכמים אריב"ן בבישול אבל בכבוש גם לדידהו מותר וז"ב לפענ"ד. ועתה אבוא להשתעשע באמרתך ראשון מה שכתבת להשיב על המתירין מטעם דכבוש אינו כמבושל ממש וכתבת דאדרבא א"כ אינו פולט בשפע לא ידעתי בזה שום השגה חדא דכבר הודעתיך דברי הרשב"א והראב"ן ז"ל דמטעם שיע לא בלע ויעוין לעיל ותו לא ידעתי מי הגיד לך זה דאם אינו פולט בשפע בולע הגם שבאחרונים כ"כ ובפרט הראש יוסף ז"ל לא ידעתי מי הגיד להם זה אדרבה רש"י והר"ן ותו' וכל הראשונים כתבו הטעם שפולט תמיד לא מפני הטעם שפולט בשפע והר"ן ז"ל השתמש בסברא זו לקמן לענין אחר אבל לעולם כ"ז שפולטת אינה בולעת ושאני בשר שפולט תיכף כל דמה ולכן חיישינן שבלעה לאחר פליטתה כל דמה או שהפסיק לפלוט והתחיל לבלוע אבל כבד פולט תמיד ומש"ה אינו בולע כמ"ש המפורשים לענין שאינו בולע אפי' שמנוניתא דאיסור ומה שרצית להביא מגמ' חולין דאמר שם וז"ל וסבר ר"פ קמי' דרבא למימר (כו' עד] א"ל אי חלא אסור איהו נמי אסור כי היכי דפלט הדר בלע עכ"ל לא ידעתי לדבריך דר"פ איירי בדאשתהה וא"כ אינו מצמית הדם דאדרבא פולט א"כ נהי דלדבריך ס"ד דר"פ דלא בלע מ"מ קשה האיך יבשלו ר"נ לאח"כ הא הוי כלא נחלט כלל אם אשתהי דהרי בשר כה"ג אינו מותר רק לצלי וא"כ מאי תועלת בחליטה זו לר"נ שחלטו לי' כדי שלא תאסור הכבד הא חליטה זו באשתהי ופולט מעט מעט בחליטתה א"כ לא נצמת הדם כלל והאיך יבשלו ר"נ א"ו איירי דלא אשתהי כלל ור"פ הוי ס"ל כמו (ר') [רבינא] בפסחים [דע"ד ע"ב ע"ש בתו' ד"ה אסמיק] דאפי' לא אשתהי חלא אסור דפלט פורתא עכ"פ ורק הכבד הוי ס"ל דאינו נאסר כאביי דכבד אינה נאסרת וכריב"נ ורק החליטה הי' לענין לבשלו עם בשר כפשט הגמ' ובזה שפיר מיושב הגמ' דקאמר שם וז"ל כי הדר סליק אשכחי' לר"ז א"ל האי נמי לא ת"ל דאנא וינאי כו' לבי יהודא ברי' דר"ש ב"פ וקריבו לן קני' בקופי' ואכלנו מתקיף לה ר"א ודלמא פי קנה חוץ לקדירה הוי א"נ מיחלט הוי חלט לי' מעיקרא כי הא דר"ה חלטי לה בחלא ור"נ חלטי' לי' ברותחין וסבר ר"פ כו' עכ"ל ולכאורה ק' להך דחיי' שבא הגמ' להדחות סיוע דר"א דאכיל קני' בקופי' סגי בהא לחוד דחלטי לי' כדר"נ ולמ"ל הך סברא דסבר ר"פ וא"ל רבא זה הוא למותר ולהמדקדק ובקי כהלכה יודע שאין דרך הש"ס להביא ואמר ר"פ או וסבר ר"פ בתוך ענין פלפול אחר אך לפמ"ש א"ש דהגמ' בא לדחות הראי' מהא דאכיל קני' בקופי' די"ל דלעולם כבד נאסרת ורק התם חלטו לי' כדר"נ ועוד יותר דר"פ הוי ס"ל דחלא אסור משום דפולט פורתא (וכר"נ) [וכרבינא] בפסחים ורק הכבד מותרת משום דנהי דלא פלטה עוד משום החליטה מ"מ הכבד לעולם אינה נאסרת דשיע וכרשב"א הנ"ל ולכן חידש לו רבא דאם חלא אסור בלעה גם הכבד ונאסרת וזה דלא כמאן דרצה לפשוט דהכבד אינה אוסרת ומרבא שמעי' שאפי' הכבד גופא נאסרת אם אינה פולטת וזה נכון. ב' מה שרצית לומר הפירוש בהסוגי' דשליקה גרע ממבושלת ורק שנאסרה משום שאינה פולטת בשפע ומש"ה אפי' בשלה ל"מ שכבר נאסרה בשליקה קודם הבישול גמור וטעית בזה חדא דלא דקדקת דברי הר"ן והרשב"א וכל גדולי המפורשים מה שדקדקו בלשון זה דחלקוהו לתרי אופני לומר דכמו דמתובלת אסורה מחמת רכותה כמ"כ שליק ועיין בדבריהם ולדידך שליק הוי מטעם אחר שפולטת מועט ואינו דומה כלל לתבלין אך ידעתי שיש לדחוק בזה ולא כתבתי רק להודיעך שאין לסור מדברי גדולי הראשונים בפשט הגמ' אך בל"ז הוא דבר שא"א כלל דא"כ מתובלת ל"ל כלל אי לצלי ודאי מותר דלא אישתמיט חד מהפוסקים לומר דאסור לצלי מתובלת א"ו לקדירה ולקדירה בלא"ה אסורה לסברתך ולכן ידידי חתני נטית מדרך הישר ומה שהבאת דברי הפלתי דבריו נעלמו ממני ולא זכיתי להבין דהרי הירושלמי אמר בפירוש לית כאן כבוש דכבוש כרותח הבין ומה שהפלאת בירושלמי הרבה פירושים בדברי ובפרט לפי פשוטו אינו קאי על המשנה רק על רחב"ת אך פירושי לעיל לפ"ד אמת ומה שכתבתי מעניני ציר הנה פרשתי בדברי היטב ומה שתרצת דברי התו' עפ"י הגהות ש"ד קצרת במובן בכתב ואולי נחסרה איזה חיבות ואשר השגת על הספר מ"צ לא ידעתי מי הוא זה המחבר כי אין דרכי לעיין באחרונים

סימן נ

ה' ואתחנן תרכ"ט פה מרחץ באדין

לידידי הרב הגדול החו"ב מו"ה יעקב נ"י מ"מ דק' בראד יע"א

שאלה בשמן שיצא קול שמערבין בו שומן איסור מה דינו

תשובה הנה הרמ"א ז"ל בתשובה כ' להתיר דבשר פוגם בשמן והש"ך ז"ל ביו"ד ק"ג השיג עליו מהא דהראשונים הביאו ראי' דסתם כלים של עכו"ם אב"י מהא דאמר בגמ' גבי שמן משום זליפתן מסרי סרי אלמא דסתם כלי עכו"ם אב"י ומאי ראי' דלמא התם בלא"ה פוגם דאפי' בעיני' פוגם א"ו דבעיני' נטל"ש ורק משום שאב"י ובאמת לפענ"ד אין מכאן ראי' דהנה בגמ' אמר משום זליפתן ולמה לא ניחוש משום עירוב גופא אך לזה לא חיישי' דאין דרכן של עכו"ם לערבן בעין וכ"כ הפר"מ והפר"ח והטעם לפי שמתקלקל ולמה יתנהו העכו"ם לפגום סחורתו