דברי חיים חלק א פד

קשירה לכתיבה שפיר עדיין אנו מסופקים אם לקשירה דעלמא הוקש או לקשירה דידי' כאבעי' ר"י אי בתר מיני' אזיל או בתר דידי' וכיון דלא איפשט האבעי' הוי תיקו בדרבנן כיון דלא הוי אלא אסמכתא כנ"ל וא"כ ממילא תיקו בדרבנן לקולא ואין להקשות א"כ לפ"ז אמאי פסק הסמ"ג ורמ"א ז"ל [בסי' כ"ז לענין הנחת תפלין] דתלי' בכתיבה משום הך היקשא הא עדיין הוא ספק אי בתר דידי' אזלי' אי בתר דעלמא דזה ליתא דגם המה ס"ל הטעם דידכה ורק דס"ל דזה מקרי הכהה בזה שאין כותבין וכמבואר בט"ז [ס"ק ז'] אבל לסה"ת דלא ס"ל דתליא בכתיבה רק ידך יד כהה וא"כ אין ההיקש רק לענין כתיבה לקשירה עדיין תבעי' לן אי בתר דידי' אזיל או בתר דעלמא והוי תיקו בדרבנן ולקולא ודו"ק

וראיה ברורה לדברי מסה"ת אשר בהגה"מ הנ"ל דהוא הוא הסובר דלא בכתיבה תלי' מילתא לענין הנחה רק ביד כהה וא"כ קשה שכתב כותבין בימין משום וכתבתם דומי' דקשרתם ולפ"ז לדידי' גם באיטר שכותב בימין פסול כשכתב בימינו תפלין וסיים ואפי' בדיעבד פסול כמבואר בפ' הבונה ולפי מאי דמבואר שם לענין שבת ודאי איטר הכותב תמיד בימינו חייב בשבת דדוקא כאן בתפלין הוא ההיקש וקשרתם אבל לענין שבת ודאי חייב כמבואר במרדכי פ' הקומץ ובשאר פוסקי' וא"כ האיך יזכה סה"ת שטרא לבי תרי ההיקש וראי' מפ' הבונה הא לא שווי' המה דלההיקש איטר הכותב בימינו פסול ולהגמ' דפ' הבונה כשר א"ו דגם לפי ההיקש כשר באיטר שכותב בימינו משום הך אבעי' דלעיל ותיקו לקולא ודו"ק

והנה ראיתי במרדכי [בהלכות קטנות] שמפלפל בזה דרש"י פי' שאזלי' בתר ימין דעלמא ולשיטתו לר"נ איטר מניח תפילין בשמאל של כ"א והמרדכי מפרש אפכא ולכאורה קשה האיך לא ראו דזו הוא בעי' בש"ס והנלע"ד דרש"י ז"ל ס"ל דהיקשא שאני בשלמא התם דכתיב אשר על כף שפיר האבעי' אי אזלי' בתר דידי' וליכא כף והתורה הקפידה דוקא על הכף או בתר דעלמא אזיל והתורה רק לסימנא נקטה אותו הגיד שדרך להיות במין הבהמה על הכף אבל בהיקש סובר רש"י פשיטא דאזלי' בתר דעלמא והמרדכי ס"ל הואיל דקשרתם לשון יחיד משמע דומי' דקשירה דידי' אבל הסה"ת נ"ל ברור דס"ל כמ"ש ולכן פשיט' דכשר דהוי ספיקא דרבנן לקולא ולדידן הוי ס"ס דלהסמ"ג ודאי כשר ולהרא"ש וסה"ת אפשר ג"כ אזלי' בתר דעלמא וא"כ ס"ס ודאי כשר ומה שהוא כותב (הוא) רק מחמת הרגל זה אינו איכפת לדידן דלהסמ"ג אשר פסק רמ"א כוותי' הוי וקשרתם דומי' דכתבתם דלדידי' מנית התפלין בשמאל דעלמא וא"כ הוי הקשירה והכתיבה שוין ולשיטת הרא"ש וסה"ת כבר כתבתי דתלוי בהספק אי אזלי' בתר וקשרתם דעלמא

והנה ראיתי בישועת יעקב ג"כ שמכשיר אולם לא זכיתי להבין דבריו שכ' דהוי היקש גמור מה"ת רק מחמת שא"א לכתוב בימינו וזה לא ידעתי דאם זה היקש גמור מה לנו בזה שהוא אינו יכול לכתוב באופן אחר יתן לסופר אחר לכותבו אולם עכ"פ גם הוא מסכים להכשיר וגם בהרגל השיג על מ"א וס"ל דהרגל הוי כנולד מעצמו אך מה שהקשה שם דלתרץ הגמ' דמיירי הברייתא דמניח בשמאל כ"א בהרגל לק"מ דהא להך מ"ד הרגל כאינו וא"כ אינו איטר כלל ובברייתא דתני איטר בודאי לא איירי בהרגל דהרגל לא מקרי איטר וכן מבואר בהדי' במרדכי יעו"ש עכ"פ גם הוא הסכים להכשיר ולכן דעתי שאין להעבירו ויכתוב כמנהגו בימין: סימן נט להרב הה"ג החריף המפורסם כו' מו"ה שמואל אהרן נ"י

שאלה ע"ד הסיבה אשר קרה בק' בריגל ר"ל שבא השמש של ביהמ"ד בליל ש"ק לביהמ"ד ללון שם ולא מצא שם שום אדם ולא רצה לישן שם יחידי ונעל הביהמ"ד והלך לביתו לישן ובבוקר ביום הש"ק מצאו הס"ת מונחים על האשפה בבזיון שבאו גנבים בלילה והוציאו הס"ת והפשיטום והשליכום ארצה ושאלו אנשי העיר מה לעשות

תשובה מכתבי הגיעני והנה בעיקר הדבר שנוהגין אנו בני אשכנז להתענות בנפל ס"ת או תפלין אין לו שום רמז בש"ס והכפות תמרים ז"ל רצה להסמיכו על הא דלא יתפלל אדם וס"ת בידו ואכתי אין רמז בזה לתענית ובודאי צריך ליזהר בשמירת ס"ת אבל אם אפילו באונס נפלה להתענות כל מי שהי' בביהכנ"ס כאשר נהגין אין ראי' מזה ואדרבה בש"ס גבי בליעת תפלין במ"ק [דף כ"ו ע"א] משמע בהדי' דבאונס שלא ע"י אדם להכעיס א"צ כלל לא קריעה ולא תענית וגם אפי' בלהכעיס ע"י דבעי קריעה היינו אם נתבערו מן העולם דוגמא דשריפה כמבואר ברש"י מ"ק שם ובס' תשובות אמרי אש שנדפסו מחדש כתב להחזיק המנהג משום הא דירושלמי גבי ארור אשר לא יקים גם משם לא מוכח המנהג שצריכים כולם להתענות אמנם נ"ל לומר דהטעם הוא דמבואר בתעני' בגמ' שם [דף ט"ז ע"א] שאמרו על מה שמוציאין התיבה לרחוב לומר כלי צנוע הי' לנו ונתבזה בעוונותינו הרי שעוונות גורמין לבזיון התורה ואם ח"ו נקרה סיבה לבזיון התורה ודאי מחמת חטא אנשי אותה העיר והיינו אותם שהי' להם הכלי צנוע ונתבזה ולכן כל בני בהכנ"ס והחברות של אותה בהכנ"ס ראוי להתענות לתשובה על עוונותיהם שגרמו הכלי צנוע הקדושה שנתבזה מחמת עוונותיהם ולכן נ"ל לגזור תענית על אותן אנשי בהכנ"ס בה"ב ומי שאינו בריא בכחו יוכל לפדות התענית לפי נדבת לבבו ולפי ערכו ויעשו איזה מצוה מהממון אשר לצורך מצוה זו מוכרין ס"ת כגון להשיא יתום או להספקת לומדי תורה ובודאי תשובתם יעלה לרצון ועוונות יהפכו לזכיות וימתקו הדינים ויהי' חיים ושלום לכולם

ומה שמפלפל מעכ"ת בענין פשיעת השומר בודאי מקרי פושע דלא גרע משומר חנם שהי' לי' לקדם דהוי פושע ואי מקרי זה פשיעה שמחמת אימת שבת וטרדת הלילה הי' נחפז אולי דומה לאונס כבר האריכו בזה בתשובת חכמי ספרד בסברות שונות והענין סובל אריכות למאד וספרי' אין אתי ובפרט שאינו נוגע כמעט לזה כמש"כ מש"ה לא הארכתי בזה והי' שלום מאד"ה כדברי ידידו דוש"ת בלונ"ח פה אובין שנת תרי"ח: סימן ס

שאלה איש אחד קנה בית עם פרדס מנכרי אחד ובתוך הפרדס הרבה אילנות מינים ממינים שונים וישב שם שנה אחת ועכשיו נתוודע לו שיש מורכבים בתוך פרדיסו שאינם ניכרים אם הם מורכב מין במינו או מין באינו מינו מפני שדרך הנכרים להרכיב אילן מאכל על אילן סרק עד"ז היינו שקוצצין האילן סרק הגדל בתוך הפרדס עד סמוך לקרקע כמו לערך אמה ומרכיבין על גבי הנשאר מחובר לקרקע אילן מאכל ומכירים הרבה אילנות בתוך הפרדס שהם מורכבי' ע"ד הנ"ל ואעפי"כ אינם ניכרים שהמה דוקא מורכבים ע"ד הנ"ל שהיא מין בא"מ ויוכל להיות שהמה מורכבים מין במינו דדרך הנכרים להרכיב מין במינו ג"כ כמו ע"ד הנ"ל. ועתה שאל בעל הפרדס מה יעשה עם האילנות הנ"ל שהוא הפסד גדול מאד לקוצצם

תשובה מתחלה נחקור אם המקיים בכלאים הוא מה"ת או מדרבנן והנה מבואר בש"ס במכות ובמ"ק ובע"א וז"ל הש"ס (ע"א ס"ג ע"ב) יתיב ר"נ כו' וקא מבעי' להו שכרו לשבור ביין נסך מהו מי אמרינן כיון דרוצה בקיומו אסור או דלמא כל למעוטי תיפלה שפיר דמי אמר ר"נ ישבור ותע"ב לימא מסייע לי' אין עודרין עם הנכרי בכלאים אבל עוקרין עמו כדי למעוטי את התיפלה סברוה הא מני רע"ק היא דאמר המקיים בכלאים לוקה דתני' המנכש והמחפה בכלאים לוקה רע"א אף המקיים מ"ט דרע"ק א"ק שדך לא תזרע כלאים אין לי אלא זורע מקיים מנין ת"ל לא כלאים ואלו למעוטי תיפלה שרי לא הא מני רבנן היא עכ"ל והנה לכאורה משמע דרבנן פליגי עלי' דרע"ק וא"כ הלכה כרבנן דמותר לקיים אך הלא כמה משניות מוכחין בסתמא דאסור לקיים ובהדיא תנינן ברפ"ח דכלאים כלאי הכרם אסורין מלזרוע ומלקיים. והנה בירושלמי שם וז"ל כלאי הכרם כו' כתיב לא תזרע כרמך כלאים אין לי אלא הזורע מקיים מנין ת"ל כרם ולא כלאים מה כרע"ק דרע"ק אומר המקיים עובר בלא תעשה אמר ר' יוסי דברי הכל היא הכל מודים באסור שהוא אסור בשלא קיים ע"י מעשה אבל אם קיים ע"י מעשה לוקה כהדא דתני המחפה בכלאים לוקה עכל"ה. הנה מבואר דס"ל דגם לרבנן יש איסור לקיים בכלאים מה"ת דליכא למימר דמדרבנן קאמרי דא"כ הל"ל מודים חכמים דמדרבנן אסרי ומדקאמר מודים שהוא אסור משמע דמודו לרע"ק שהוא עכ"פ אסור מה"ת. והנה באמת י"ל הפי' בירושלמי דגם רבנן ס"ל הדרש דכרמך כלאי' לא ורק שס"ל שאין לוקין בלא מעשה ורע"ק ס"ל דלוקין אפי' בלא מעשה אבל בעשה מעשה כ"ע מודו שלוקין במקיים כלאים אך בגמ' דידן במכות [דף כ"א ע"ב] לא משמע כן דאמר שם הו"א כרע"ק אבל לרבנן אינו לוקה במחפה בכלאים ש"מ דגם בעשה מעשה פליגי רבנן לפטור מקיים כלאים ובאמת ע"כ צ"ל כש"ס דידן דבזה גופא פליגי אם לוקה על קיום כלאים אם לא דרע"ק ס"ל דלוקה ורבנן ס"ל דאינו לוקה