דברי חיים חלק א פא

דפוס הרמב"ם יש לפסול שיתתקן עכ"ל. אך לפי מה' דמבואר בת' מהר"י מינץ סי' ח' וז"ל וא"כ למה נפסול ס"ת שנכתבו כפי סידורן ונלך אחר סידור בן אשר וכ"ש אחרי שמצינו בני נפתלי חולקין על בן אשר בכמה וכמה תיבות ואותיות ע"כ נ"ל שאין לפסול ס"ת אם שינו בה סידור הרמב"ם עכ"ל אלמא כיון דיש מאן דהוא מהגדולים לסמוך עליו אין מגיהין בודאי אין בידינו להגיה הספרים שנכתבו לפ"ד הכ"מ ז"ל כנלע"ד: סימן נה שלום וברכה ליד"נ הרב הגדול החסיד המפורסם בש"ק כש"ת מ' יחיאל מיכל נ"י בק' גלינא

מכתבו הגיעני ולא הייתי בביתי וזה מעט שבתי לביתי וכאשר נחתי מעט מצאתי יקרת מכתבו ונתתי אל לבי להשיבו מפני הכבוד על שאלתו ששאל בנידון הס"ת שנכנסין הלמדי"ן לתוך חלל ך' פשוטה והיא מאותיות השם הנה באמת יש פוסלין בכה"ג אפילו שאינם משנים צורת האות לאות אחרת וגם אם האות יהא נקרא לתינוק מ"מ הוא פסול דזה גופא הוי שינוי מה שנכנס בתוך חללה איזה דבר וכן נראה בהדיא מתשובת הריב"ש ומתשו' מהרי"ט. אך הרמ"א ז"ל באה"ע [סי' קכ"ח] מקיל באם לא נשתנה צורת האות וכ"נ מדברי הש"ע או"ח [סי' ל"ב סכ"ח ובמ"א סק"מ] דאם לא נשתנה צורתה דכשר וא"כ לפ"ז בנ"ד הס"ת ודאי כשר ורק דלכאורה כיון שנוכל לתקן בקל נכון לתקן כדי לצאת ידי דעת האחרים המובא בר"ן והריב"ש הנ"ל וזה שהוא בתוך חלל הנטפל להשם זה בודאי לא ימנע מלמוחקו דכיון דהלמד הוא אות אחר ואינו מהשם למה יאסר מלמחוק. אך באמת אם ימחוק יקצרו גגי הלמד ולא יהי' בו צורת ואו כראוי לגג של למ"ד ולכן יותר ראוי שישאר הדבר כמו שהי' ובפרט שכבר הוחזק ע"י קדושים לקרות בו ומי יודע טעמם בזה כי לכל יש שורש ולכן לדעתי יניח הדבר כמות שהוא ולא לשנות ח"ו: סימן נו

שאלה זה ימים אשר נמצא בהס"ת בפסוק למען הביא ה' שנמחק השם הקדוש הוי"ה ב"ה עד שנדבק למעלה היו"ד עם הה' והוא"ו בכל עובי הכתב עד שנראה למעלה קו אחד משוך והבחנתי ע"י תינוק דלא חכים ולא טיפש ולא הי' מבחין האותיות כלל ודומה ממש לדין המבואר בהדי' בש"ע יו"ד סי' רע"ו סי"א דמותר לגרר אף לדעת הר"י אסכנדרי שהובא בב"י שם

תשובה הנה בש"ע יו"ד סי' רע"ו [סעי' י"א] כתב וז"ל ה' של שם שכרעה נוגעת בגגה אם נוגע ממש עד שנראית כחי"ת מותר למחוק או לגרר הרגל ולתקנו אבל אם נוגע רק מעט יש לספק בדבר אם מותר עכ"ל א"כ מבואר מזה דהיכי דהוי סתימא מעלי' הרגל ההוא בהד' שבראשו והוי כחי"ת או שנתקלקל צורת האות ה' לגמרי שמותר למחוק דאין קדושת השם עליו כלל אך כ"ז באם נעשה תיכף הדיבוק בתחלת (התיבה) [הכתיבה] אבל אם מתחלה נכתב בהכשר ואח"כ נדבק י"ל דכבר קידשו השם וגם שנתקלקל אסור למחקו וכ"כ בהדיא מהרמ"ע בתשו' סי' ל"ו וז"ל אבל אם נכתבו האזכרות כהוגן ואח"כ נפסלו בדיבוק הדיו מן הרגל לגג שהוא דבוק האות בעצמה אחר שכבר נקרא שם ה' עליו בכל אופן שיהי' אין לנו אלא דברי הר"י אסכנדרי הובאו בב"י בטור יו"ד סי' רע"ו שאמר יגנזו כי חוייבנו להזהר מאד באותיות השם מנגוע בקצהו ואין זה דומה לדיבוק אות באות כלל עכ"ל. ובספר בני יונה כתב ע"ז וז"ל והנה האמת שקצת משמעות יש מלשוניהם שם גם בדברי [תה"ד בכתביו] סי' ע"ב דכ' אך לא ברור לן דאפשר דהרב איירי דנטשטש האות אבל כאן דאינו מחיסר רק דיקדוק א' כו' וע"ז סיים שם א"ד שאני הכא שאינו צריך למחוק רק הרגל שנכתב בטעות מזה משמע דמיירי שאירע הדיבוק בכתיבה ממש וכן בדברי הר"י אסכנדרי שכ' וכ"ש זו שנעשה בפיסול מתחלה משמע דוקא בזאת שנכתב מתחלה מיד בדיבוק אבל לא אם נעשה הדיבוק אח"כ ולי אין משם ראי' דאדרבה הראי' שמביאים מני' דנפל טפות דיו משמע אפי' אם נכתב השם מתחלה בתשלומו ומלואו אפ"ה אחרי שנפל עליו דיו מותר למוחקו וקלקלתו תקנתו עכ"ל יעו"ש והנה באמת בלשון הריא"ס שכ' וז"ל וכ"ש זו שנעשי' בפיסול ולא זו בלבד אלא אפי' נדבק לו בכה"ג ה' אחרונה שבשם ונעשית חי"ת עם היות שנתקדש השם בחצי הראשון שיכול לגררו ולתקנם עכ"ל משמע דוקא באם שם י"ה נכתב והדר נתקלקל מותר למחוק אבל אם נתקלקל לאחר גמר השם כולו אסור למחוק דאם איתא דגם בנתקלקל לאח"כ מותר למחוק לימא רבותא טפי אפי' נגמר השם כולו ונתקלקל אות אחד מותר למוחקו א"ו כדברי הרמ"ע ז"ל דבגמר השם כולו ואח"כ נתקלקל אסור לתקן. אולם נראה דאפי' להבני יונה ז"ל שרצה לחלוק על דברי הרמ"ע ולומר דאפי' בגמר השם ונתקלקל לאח"כ מותר לתקן מ"מ י"ל דהיינו דוקא שמותר למחוק אות שנתקלקל אבל אותו האות שנשאר מהשם הקדוש בודאי אסור למחוק אפי' נתקלקלו יתר אותיות דכ"כ בהדי' הב"י וז"ל ועדיין צ"ע בשם הנכתב כהלכתו ונגמר בקדושה ואח"כ נמחק ממנו חצי' מאליו או ע"י אדם שוגג או מזיד אם עדיין על חצי שנשאר או אות א' ממנו חיוב דלא תעשון כן הא ודאי איסורו דרכיב עליו עדיין עלי' קאי דהרי כבר קדשו השם בעת שנגמר ולא יהא אלא תשמישי קדושה שבלו דקיי"ל דקדושתן רכיב עלייהו ואסור להורידן מקדושתן אפי' רק לקדושה קלה מינה ה"נ דכוותייהו עד ודלא כתשו' חות יאיר סוף דף ק"ה ע"ב דמשמע לי' כל שבטל מקצת השם בטל כולו יע"ש עכ"ל. אלמא אפי' נתקלקל מקצת השם אסור למחוק הנשאר וא"כ ע"כ מה שכ' הב"י כאן לחלוק על הרמ"ע ולומר שמותר למחוק אפילו אם נתקלקל לאחר גמר השם היינו למחוק האות שנתקלקל אבל שארי האותיות אסור למחוק ואם תינוק דל"ח קורא שפיר ה' ורק רשימה דקה נוגע למעלה ג"כ אסור לתקן כמבואר בהרמ"א ז"ל שהבאתי וכן פסק הרמ"ע וב"י וכן מבואר במ"ב ובב"ש סי' קכ"ז וכמה אחרונים שבמדינתינו להחמיר ומה שכ' באו"ק [סי' ל"ב סעי' כ"ז] וז"ל אם אותיות של שם דבוקות יכול להפרידם עכ"ל. זה קאי על דביקות האותיות זה לזה משא"כ בנגיעתן למעלה ההי"ן וקופי"ן דאסור לתקן כמבואר כ"ז בב"י בא"ח [בסי' ל"ב] בהדי' ודלא כחתם סופר [סי' רפ"ז חלק יו"ד] שכ' כיון שכתב הב"י שיש לסמוך אהר"י והרא"ש ז"ל בדבוקין ולהתיר פרודין בתפילין א"כ כוונת הב"י גם על ההי"ן הנוגעין למעלה ובמחכ"ת ז"א כמבואר בב"י שם בהדי' והמרדכי סוף הקומץ שהר"י קאי אדביקות האותיות ולא אדביקות הגגין כללו ש"ד בדביקות הרגל הה"א וקו"ף בגגה כל גדולי האחרוני' האשכנזים אוסרים יעוין במ"ב [סי' נ"ז] ובב"ש ובתשו' רמ"א וגם הרבה חכמי ספרדים אוסרים והרמ"ע ז"ל עמהם לאסור והנה יצא לנו הדין דאין למחוק השם אחרי שנגמר ונקדש בקדושה גם [מה] שנתקלקל אסור לרוב הפוסקים ושארי האותיות שנקדשו ולא נתקלקלו בודאי המוחקם עובר על לאו לכ"ע ואם לא נתקלקל רק שריטה דקה על הרגל לגג רוב אוסרים לגרור וכן ראוי לנהוג. והנה לקדור השמות איסורו נובע מהא דתנינא בערכין [דף ו' ע"א] וז"ל הש"ס נכרי שהתנדב קורה ושם כתוב עליו בודקין אותו אם אמר בדעת ישראל הפרשתי יגוד וישתמש במותר ואם לאו טעונה גניזה חיישינן שמא בלבו לשמים טעמא דשם כתוב עליו דבעי גניזה הא אין שם כתוב עליו לא בעי גניזה ה"ה דאע"ג דאין שם כתוב עליו נמי בעי גניזה והא קמ"ל דאע"ג דשם כתוב עליו יגוד וישתמש במותר דשם שלא במקומו לאו קדוש עכ"ל הש"ס ופירש"י כלומר אינו קדוש אלא מקום השם ואותו חתיכה תגזז והשאר יבנה בבהכ"נ כי אמר בדעת ישראל הפרשתי. ל"א שם שלא במקומו כגון ע"ג קורות וכלים לא קדוש דלא היי מקומו אלא על הנייר ושיכתוב המקרא עם השם כנתינתו אבל שם לבדו הוי שלא במקומו ולא קדוש וראשון שמעתי והוא עיקר עכ"ל. אלמא דהגוזז מקום שקדוש עובר על לא תעשון כן ורק בכתוב על מקום שאינו מקומו יגוד אבל על היריעה שנכתב כתיקנה קידש כל היריעה והקודרו עובר בלאו. [א"ה כוונתו דגם ללשון ראשון הפי' הוא משום דהוא שלא במקומו לכך אינו קדוש רק מקום השם. אבל במקומו ממש בס"ת לכ"ע אסור לקדור וכן מוכרח לומר להמדקדק בסוגי' שם וע' בת' מהרלב"ח סי' ב'] וז"ל ב"י והנה אחרי כל הבא אין אנחנו רואים לאסור לקדור שם הנכתב מיותר ביריעות בט"ס ולגנוז אותה והשאר בקדושת ס"ת. עד ועכ"ז הי' היותר טוב שלא לקדרו ולהחליף היריעה כמש"כ הרא"ש ובנו ואפי' אם עבר וקדר ונעשה כך כ' הר"י בן הרא"ש שמן הראוי להחליף היריעה ההוא שנעשה בה עבירה אבל למאן דמכוין לשמים אין כח בידינו למנוע כ"כ והזהיר תע"ב. עד וכ"ז בשם הנכתב בטעות אבל שם שלא נכתב בטעות אלא שטעה ושכח שארי תיבות והוצרך להכניסם בין השיטות וא"א להכניסן אם לא יקדור שמות השייכים שמה הא ודאי לא שפיר עבדי שזה השם קנה מקומו בכל היריעות ההוא ואין לנו כח להוסיף היתר בזה גם שיהי' מותר לקדור ועל כזה אנחנו יוצאים חלוצים נגד הסופרים הנוהגים כן אחרי שהנהיגו הראשונים שלא לקדור כלל כמו שהבאתי כולם כאחד מסכימין כן אם לא במקום שנהנו היתר והבו דלא להוסיף