דברי חיים חלק א ו

ומד"ס לחפש אחר זה שכתוב דמה"ת סגי' בביטל הא בלא"ה אפי' אם מן התורה לא סגי' בביטל נמי א"צ לחפש רק מד"ס א"ו דאי לאו דמדאורייתא סגי' בביטל הוי צריך מדאורייתא לחפש וכן נמי כתב הטור ז"ל כדברי הרמב"ם ז"ל ויעוין בב"י שכתב בהדי' דדעת הטור כדעת הרמב"ם ז"ל דמדאורייתא אין לביעור מקום כלל היינו משום שצריך דווקא ביטול מה"ת וכיון שביטל שוב א"צ בדיקה מה"ת אבל בלי הביטול וודאי דצריך מדאורייתא בדיקה וגם לא ידעתי היאך יעלה על הדעת דא"צ מה"ת בדיקה הא ספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא לשיטת רוב הפוסקים ואף לדעת הר"מ ז"ל דספיקא מה"ת לקולא מ"מ הא חמץ הוי איתחזק איסורא כמבואר בריב"ש ומביאו המג"א [בסי' תל"ז ס"ק ח'] וגם אפי' נימא דלא הוי איתחזק נמי בכה"ג לכ"ע ספיקא להחמיר דהיכא דיכולין לברר וודאי צריכין לברר מה"ת וכמו שהביא זה הפר"ח ז"ל ביו"ד סי' ק"י מהא דפ"א דאף לשיטת הר"מ ז"ל היכי דיכולין לברר צריכין מה"ת לברר ואף דאיכא טרחא כמו לברר הח"י טריפות וא"כ ה"נ אף דאיכא טרחא צריך מה"ת לבדוק ותו נ"ל לומר דע"כ לא אמרינן ספ"ד לקולא מה"ת היינו דווקא דהדבר היא לפנינו אמרינן שפיר דהתורה לא אסרה הספק וא"כ מותר לאכול את הספק והוא היתר גמיר אבל הכא דהאיסור הוא בשו"ת שלא יראה חמץ ואם יש אצלו חמץ עובר ממילא ואם הוא א"י עובר בשוגג אבל מה שייך לומר כאן ספיקא לקולא הא אם יש בכאן חמץ הוא וודאי ולא שייך כאן לומר ספיקא לקולא רק בוודאי צריך מה"ת [לבדוק] כדי שלא יכשול באיסור ב"י בשוגג ובשלמא בחתיכה ספק חלב כיון דהתורה לא אסרה הספק א"כ אף אם הוא באמת חלב הותרה לו כיון דהתורה לא אסרה אבל הכא מה הותר לו הא החמץ הוא וודאי ורק שהוא א"י אם עושה עבירה בוודאי צריך לעשות כל טצדקאות שלא יעבור על שום איסור אפי' בשוגג וזה ברור וגם מדברי התוס' בסוגי' דאין חוששין כתבו להדי' דבלי ביטול הבדיקה הוא מה"ת יעו"ש וכן כתב הרא"ש ז"ל בפסחים ברפ"ק גבי המשכיר בית לחבירו בחזקת בדוק דצריך לבטל דאל"ה הוי מה"ת לבדוק וא"כ כיון דהר"ן כתב להדי' בריש פסחים דהבדיקה הוי מה"ת וגם מדברי הרמב"ם והטור ז"ל משמע כן והרא"ש ז"ל כתב להדי' כן וכן התוס' בוודאי הלכתא כוותי' ולא מצאתי בשום ראשון חולק עליהם והנה הב"ח ז"ל כתב דברי התום' דריש פרק כל שעה שכתבו דאם א"י היכן החמץ אינו עובר ולפעד"נ כ"ז לא יועיל דאכתי אף אי נימא כן מ"מ הבדיקה מה"ת חייבות דדילמא משכח לי' ויעבור עליו וע"כ צ"ל כן כדי שלא יסתרו דבריהם בסוגי' דאין חוששין. והנה ראיתי להב"ח ומביאו הפר"ח ז"ל הקשו על דברי הטור ז"ל שכתב בסי' תמ"ו דאם שכח חמץ ולא בטלו עובר עליו בשוגג והקשו דא"כ מאי פריך הגמ' וכי משכח לי' ליבטלו הלא עבר עליו ע"ע ומש"ה אמר ר"י הבודק צריך שיבטל כדי שלא יעבור אף בשוגג ולפעד"נ דלק"מ והוא בשום לב לתרץ מאי דקשה לי טובא על דברי הרמב"ם ז"ל שכתב בה' ברכות דמתחילת הבדיקה הוי גמר הביעור והיינו דכיון דביטל סגי בלב וא"כ אם בודק כדי להשבית א"כ אינו חפץ בחמץ ומהני מדין ביטול וא"כ קשה לפי"ז למה לי' לר"י כלל לתקן דהבודק צריך שיבטל הא הבדיקה גופא הוא ביטול ויעוין בכ"מ בפ"ש מחו"מ כתב להדי' כן וא"כ קשה למה לי' כלל הביטול אך די"ל דהביטול הוא מטעם זה דהנה רש"י כתב דמשכח גלוסקא יפה ודעתי' עלי' היינו שחס עלה והקשו בתוס' דא"כ לא יבטלה נמי ותירץ הט"ז דלבטל לא אכפת לי' אף שחס עלה כיון דאינו מבערו מן העולם ולכאורה קשה א"כ הביטול אינו בלב שלם כיון שבאמת חשוב היא אצלו ומאי מהני הביטול הא הביטולה וא שיהי' בעיניו כעפר ובאמת בדעתו חשוב אצלו אך בנ"ב מבואר דדברים שבלב לאו כלום והואיל דמבטלו בפה סגי וא"כ לפי"ז לא קשה על הר"מ ז"ל דהביטול דבלב לא יועיל כלל דאתי מחשבה ומוציא מידי מחשבה כיון דניחא לי' עתה ומש"ה צריך דווקא ביטול בפה אמנם על למפרע סגי באמת בביטול בלב שהי' בשעת הבדיקה ושפיר פריך וכי משכח לי' ליבטלו והטור ז"ל מיירי בלא בדק כלל או די"ל עתה אחר תקנות חז"ל שיבטל אם לא ביטל בפירוש: סימן ט בדין ביטול אי מהני בחמץ ידוע

הנה לפי נוסחא ישינה שברמב"ם ז"ל [פ"ב ה' ד'] משמע דלא מהני ביטול לחמץ ידוע. וכן כתב בהדי' הכלבו בשם גאון ז"ל. והנה כל האחרונים הקשו על זה חדא מהא [דפסחים דף ו' ע"א] דכי משכח לי' לבטלי' אלמא מהני ביטול לחמץ ידוע וכן נמי אמרינן בתלמיד היושב לפני רבו דמבטלו בלבו וכן בהולך לשחוט את פסחו אמרינן דמבטלו ותו אמרינן בירושלמי [פ' אלו עוברין הל' ח'] מה בין זה לבשר קודש התם לא מהני ביטול אבל בחמץ מהני ביטול והרי להדי' דמהני ביטול לחמץ ידוע. והנה הפ"י כתב לתרץ דמ"מ עשה דתשביתו לא מקיים בביטול מש"ה לא מהני ביטול לענין העשה ובזה עדיין אינו מתורץ הקושי' מהירושלמי דבחמץ מהני ביטול הא מ"מ מה בין זה לבשר קודש דהא בשר קודש נמי ליכא רק עשה ובחמץ נמי אף לאחר הביטול עובר בעשה ותו קשה הא ילפינן גז"ש (גז"ש) שאור דהשבתה משאור דראי' כמו שהאריך בזה הש"א והנ"ב ז"ל גם מה שרצה הפ"י לומר דבהפקיר חמצו עובר אף בב"י והביא כן בשם הת"ח דבר זה לא מסתבר כלל דא"כ אמאי אמרינן שם [פסחים ו' ב'] ב' דברים אינם ברשותו ועשאן הכתוב כאילו הם ברשותו היינו לעבור עליו וא"א דעבר אף בחמץ שא"ש א"כ למאי אוקמי ברשותו הא אפי' אי אינו ברשותו נמי עובר א"ו דבחמץ של הפקר נמי. אינו עובר בב"י וילפינן נמי גז"ש דאף בעשה דתשביתו אינו מוזהר וא"כ הדרא קושי' לדוכתא אמאי לא מהני ביטול לחמץ ידוע. והנה המק"ח כתב דטעמא היא דמחויב הוא שלא להפקירו כדי שיקיים המצוה דתשביתו כמו שמחויב ליקח טלית בת ד' כנפות וקשה א"כ לפ"ז נימא דאסור למכור החמץ כדי שיקיים בו מצות השבתה וזה וודאי ליתא דלא חייבי' התורה להשבית החמץ דווקא רק הוא לנתק הלאו דב"י דמחויב להשבית חמץ שלא ימצא בביתו וכמו בגט דהמצוה היא אם ירצה לגרש אשתו יפטרנה בזה הספר כמו שמבואר בספר המצות כן נמי הכא המצוה הוא אם יש לו חמץ שישביתנו אבל אם מוכרו או מפקירו דאין לו חמץ לא מוטל עליו כלל שום מצוה א"כ הדרא קושי' לדוכתא אמאי לא יהני ביטול בחמץ ידוע לכן נראת לומר דלפמש"כ הר"ן ז"ל בר"פ דהא דמהני ביטול מטעם הפקר אף דבהפקר כה"ג לא מהני מ"מ חמץ בלא"ה אינו ברשותו של אדם מהני ביטול בעלמא וא"כ לפי"ז אימת הוי השבתה בביטול זה בבא זמן איסור אבל קודם שש לא הוי זה השבתה כלל וא"כ א"ש דברי הרמב"ם ז"ל דמחלק בין חמץ ידוע. דהנה הרמב"ם ז"ל כתב מצות עשה להשבית קודם זמן איסורו והרי קודם זמן איסורו עדיין לא נשבת בביטול זה וא"כ החיוב עליו לקיים דווקא מצות ביעור ממש דבזה יקיים המצוה דאך ביום הראשון תשביתו היינו קודם זמן איסורו אבל בביטיל נהי דלאחר שש יהי' מושבת ממילא מ"מ עדיין לא קיים המ"ע שמוטל עליו להשביתו עתה ובביטול עדיין הוא שלו ולא קיים המצוה כלל. אמנם בחמץ שא"י דאינו מחויב כלל להשביתו מה"ת וכמו שכתב הפ"י ז"ל ר"פ ורק משום ב"י מוטל עליו לבדוק דלא יראה משמע שלא לבא לידי ראי' או נמי צריך בדיקה כדי שלא יבא לידי ראי' ממש וכמו שכתבתי בסי' הקודם וא"כ כיון שאין מצוה עתה בתשביתו רק בב"י דמתחיל הלאו של ב"י לאחר זמן איסורו מש"ה מהני ביטול דלאח"ז יהי' ממילא הפקר (הג"ש) וכמו שכתב הר"ן ז"ל ולפ"ד זה ברור וא"כ לפי"ז לק"מ מתלמיד היושב לפני רבו דהתם איירי בעיסה שירא שלא תחמיץ אבל לעולם איירי בתר זמן איסורו וא"כ שפיר מהני ביטול דקודם שתחמיץ אינו מחויב כלל להשבית ולאחר שתחמיץ מהני הביטול דבלא"ה אינו שלו וכן נמי לא קשה מהא דכי משכח לי' ליבטלי' דהתם כבר בדק ועשה כל מה שמוטל עליו ועיקר חששא דרבנן שמא ימצא גלוסקא יפה ודעתי' עלה ויעבור עב"י היינו לבתר זמן איסורו ואז ממילא אינו שלו (ואין להקשות לפי הס"ד דהקשה וכי משכח לי' ליבטלו היינו קודם זמן איסורו והא אז ל"מ ביטול דז"א דהא המקשן עדיין לא ידע מהא דחמץ אינו ברשותו וס"ד דביטול מהני מאיזה טעם אחר ושפיר הקשה ובלא"ה אין להקשות מדברי המקשן דבאמת אף בביטלו קודם נמי הוי ביטול בחמץ ידוע והבן). וכן נמי לא קשה מהולך לשחוט את פסחו דהתם הא קי"ל דעוסק במצוה פטור מן המצוה ואינו מוטל עליו רק הלאו לזה מהני ביטול כנ"ל. וכן נמי דברי הירושלמי א"ש דבאמת עכ"פ בחמץ מהני ביטול דלאחר שש שאינו ברשותו מהני הביטול נהי דעתה אינו מקיים המצוה דתשביתו מ"מ יקיימנה בזה הביטול לאחר שש אבל בבשר קודש הביטול לאו כלום ומש"ה שני ושני בשר קודש מחמץ

היוצא לנו מזה דבאמת אם ביטל חמץ ידוע מהני הביטול [על] לאחר שש דאסור בהנאה ורק קודם שש אינו יוצא בזה דעדיין הוא שלו ובמה [מקיים] תשביתו ודו"ק: סימן י אי מהני ביטול לחמץ של אחרים בקע"א

הנה השאגת ארי' ז"ל כתב דלא מהני ביטול דמה מהני ביטול הא