דברי חיים חלק א מא

תלוי' בי' והרבה חשו לזה בש"ס ופוסקים לזה נא מאד להיות מתון בדין ולצרף עמנו גם ידידינו הרב הגאון גיסי נ"י האבד"ק סנאטין שהוא בקי בטוב בזה העסק ואולי יוכל למצוא מזור להתיר נדרם ולהשיבם על כנם אחר שיעשו תשובה הראוי' לפי ראות עיני מעכ"ת: סימן טז שוי"ר לידידי הרב המאה"ג כו' מ' יעקב ראובן האבד"ק דעלטין יצ"ו

מכתבו הגיעני והנה לפסול שו"ב שעבר על שבועה א"צ ראי' כי כן מלאו תשובות האחרונים והטעם מלבד שאיסור שבועה [כו'] כמ"ש מעכ"ת עוד נ"ל טעם פשוט כיון דכל בדיקות הריאה דרבנן וכמה חומרות בעלמא כמו יתרת מקמא בתואר ורד להשמ"ח או בועה בשיפולי או בועה מעל"ע יעויין בשמ"ח ותרי כיסים כה"ג הרבה ובודאי החשוד על השבועה וא"ד חשוד על איסורים כאלה והאיך נעמוד ונמסור לכתחלה לבדוק לשו"ב כזה שאין לו נאמנות ע"ז נהי דבדיעבד י"ל בכה"ג אמרינן בחזקת היתר עומדת חוץ מסירכות כמבואר בפמ"ג והרבה יש לעיין בזה בדיעבד אבל לכתחלה ודאי אין מוסרין לאיש כזה לבדוק וגם בשחיטות יש כמה חומרות דרבנן כמו שהי' במיעוט קמא וכדומה. אך באמת בלא"ה החשוד על השבועה חשוד על א"נ ובפרט על לפני עור ואי משום שבועה בכתב יעוין בחתם סופר שהחליט כה"ג שהי' תקנת הקהל ונדבר הדבר בתנאי התקנה ואח"כ אפי' בכתב הוי שבועה [ע' חיו"ד סי' ר"כ ד"ה והנה בנידון] וא"כ לפ"ד מעכ"ת פסול השו"ב וגם במה שאינו בקי בדינים בודאי הוא אסור להיות שו"ב עדי עכ"פ ילמוד דיני שו"ב ולאח"כ נעיין בדינו וגם אם הי' שני עדים שמיקל בקליפת סירכא אצל עגלים יונקים ראוי להעבירו. אך עכ"ז אני אומר להגיש הדבר לפני הרבנים הסמוכים ולהציע דבריו לפניהם ולבצע הענין כדת וכדין ואל יעקש כ"ת הרבה כי מסתמא כתורה יעשו וטוב השלום והי' שלום כדברי ידידו דו"ש: סימן יז שוי"ר לידידי ש"ב ומחו' הרב המאה"ג החסיד בנש"ק וכו' מו"ה אברהם הורוויץ נ"י האבד"ק שענדשיב יע"א

אודות השבועה שקיבל השו"ב עליו בכתב שלא ישחוט יותר מיום הנקבע והלאה באמת הרבה גדולים דברו בזה ואחריו הוא ניהו הגאון חתם סופר ז"ל החמיר מאד בשבועה בכתב כאשר מבואר בספרו הלכה למעשה [ביו"ד סי' רכ"ז] הן אמת שבמחכ"ת דבריו נפלאו מאד. א' במ"ש לדחות דברי השב"י שכתב דשבועה בכתב אינו ודתה בשב יעקב את דברי החו"י שהחו"י ז"ל מביא ראי' מדחזינן דהוצרך התורה למעוטי בפירוש גבי עדים ולא מפי כתבם ש"מ דבשארי דוכתי הוי הגדה בכתב הגדה וע"ז כ' השב"י לדחות די"ל דלעולם שבועה בכתב אינו דדברים שבפה אין נאמרים בכתב ורק גבי עדות ה"א דא"צ רק גילוי מילתא מש"ה הוצרך התורה למעט וכתב ע"ז בח"ס ז"ל דאדרבה בעדות צריך להבין הדבר ולהבחין האמת ולהכי צריך לשמוע מפי המדבר משא"כ בשבועה יעו"ש וזה לפלא מאד דהרי בגמ' כריתות דף ד' א' איתא שם וז"ל לר' יוחנן דאמר כפיפת קומתו הוי מעשה עקימת שפתיו נהוי מעשה גבי מגדף א"ר שאני מגדף הואיל וישנו בלב אבל בעלמא עקימת שפתיו הוי מעשה מתיב ר"ז יצאו עדים זוממין שאין בו מעשה ואמאי הא עפ"י כתב בהן א"ר שאני עדים זוממין הואיל וישנו בראי' עכל"ה ובתוס' שם ד"ה הואיל וז"ל ובספרי כתב עדים זוממין הואיל וישנו באם פי' באם לא יגיד ומפרש בפ' שבועת העדות דאין מתחייבין אלא בב"ד ולהכי מעקימת שפתיו לא מחייבי דא"כ אפי' חוץ לב"ד נמי והגדתן לחוד דהיינו פיהן לא גרמא להו אבל בעלמא דמחייבי עפ"י דבורן לחוד עקימת שפתיו הוי מעשה עכ"ל הרי די"ל בעדים דההגדה אינו כלום רק גילוי הענין ומה לי בכתב ומה לי בפה ואם כי עדיין יש לבע"ד לחלוק כמ"ש הרב הגאון הח"ס ז"ל דבעדות צריך להבחין האמת ולפיכך צריך לשמוע מפיו מ"מ בודאי יפה כתב הש"י ז"ל דנהי דיש סברא לומר כן מ"מ יש נמי סברא לומר אפכא דבעדות כיון דהגדה אינה מעלה ומוריד דהרי חוץ לב"ד פטורים ה"א דעיקר תלי' בהגילוי לב"ד ואפי' בכתב כשר ומ"ה הוצרך התורה למעוטי אבל גבי שבועה מה"ת לחלק ולומר דגם בכתב הוי השבועה מי יודע טעמי התורה לא מיבעי' לפי מדרשו של רשב"י ז"ל בודאי עיקר הקפידא על ביטוי ברוח פיו ובנפשו כמבואר בדבריו הקדושים משא"כ בכתב ורק אפילו לפי פשוטי התורה האיך נלמוד כתב מהגדה בע"פ דאין כאן ג"ש ולא ק"ו דפריכא היא מכמה צדדים כידוע לכל מבין ומ"ש עוד שם בח"ס דמצינו דכתב מחזיק הדבר יותר. באמת לא ידעתי דהרי שטר במטלטלין ליכא ויעוין תוס' כתובות [בפ' הנושא] גבי חייב אני לך מנה בשטר וגם מה ענין שבועה לחיוב נהי דחיוב חייב יותר בשטר היינו לבני אדם בתורת קנין וחיוב שחייבה תוה"ק משא"כ לענין קיבל ע"ע איזה דבר אפילו לזרוק ושלא לאכול שהוא אינו מטעם חיוב לקנין רק כך גזרה חכמתו ית"ש שיקיים ככל היוצא מפיו האיך ניקום אנו ולומר דגם בלא ביטוי שפתים חייב וקצת ראי' לדברי ממגדף דחייב רק בהגדה משא"כ בכתב דאם איתא דחייב המברך בכתב א"כ למה פטרי רבנן [שם בכריתות] הא משכחת במעשה ובזה אין לומר כמו שתירץ שם בח"ס מנשבע ותלה עצמו בדברי הרא"ה דכיון דמשכחת בלא מעשה אפילו עשה מעשה פטור דכאן גבי כריתות כ"ע מודי בעשה מעשה חייב אפי' שמשכחת בלא מעשה דכן קאמר בהדי' רבא בכריתות [דף ג' ב'] גבי אוב יעו"ש. סוף דבר דלע"ד שבועה שבכתב יותר נראה דעת האומרים שאינה אך גלוי וידוע לפ"כ שאין בידינו הפעוטים להכריח בדבר שגדולי קמאי הניחו בספק ובפרט גאון אחרון שבבתראי הוא ניהו הח"ס ז"ל פסק כן הלכה למעשה ואת אשר כתבתי ישמור כי לפע"ד כך האמת וראוי לנו להחמיר בכל החומרות בשו"ב ובפרט לפי מה שכבר העליתי שיכולין אפילו מיעוט בני העיר למחות ולומר אין רצוני (לעיין) [להכניס] בפלוגתא דרבוותא והשו"ב פשע בעצמו במה שנשבע בכתב ולכן אין להקל בשביל פרנסת השו"ב וטפלי דתלוי' בי' כי זה אינו נאמר רק אם לא עבר רק על כבוד החכם כמבואר בש"ס אך ז"ז יאבדו כו' ואל יכשל אחד מבנ"י בבשר פיגול ובעוה"ר קלקול הדור מזה מהשו"ב הלא טובים ומבעלי הוראה המקלקלים וד' הטוב יגאלינו וישיב שופטנו כבראשונה והי' שלום כנפש ידידו דוש"ת בלונ"ח: סימן יח להרב כו' האבד"ק גוואזדיץ כש"ת מ' יוסף יצחק נ"י

מכתבו הגיעני והנה ראיתי מעכ"ת האריך להחמיר שלא מהני היתר עד"מ באם עשה לו טובה ורוצה להחמיר נגד הש"ך ז"ל [בסי' רכ"ח ס"ק נ"ד] וכן סוגיא דעלמא להתיר ובודאי אין שומעין לו בזה דכן הכריעו כמעט כל האחרונים דלד"מ עכ"פ בדיעבד מותר ואין לפלפל בחנם ובפרט בדבר שרבו הסברות ולברר הכל יבלה הזמן ולכן אין לזוז מסוגיא דעלמא שמהני היתר. ומדין שבועה שבכתב אני מחמיר בזה מאד לפי הסכמת בתראי דבתראי עיין בחתם סופר [יו"ד סי' רכ"ז] וכבר הארכתי בענינים כאלו אך בודאי אין להקל בשבועה ח"ו מחמת שהוא בכתב אולם בנ"ד שהוא רק ליחיד ועפ"י אונס יש מקום להקל כי אמר שלא חש לחתום על חספא בעלמא ויעוין בח"ס ויראה החילוק שיש לחלוק בנ"ד אך א"צ לזה כי כבר הותר השבועה עפ"י ב"ד מכמה שנים וגם אפי' אם נימא דלאו שפיר עבדי מה שהתירו לו עכ"פ עשה עפ"י הוראת חכם ועדיף משוגג וא"כ אין לפוסלו על מה שעבר למפרע ועל עתה בודאי שכבר נסתלק לעולם העליון הצדיק הקדוש מהר"ח זלה"ה בודאי אין חייב לקבל עוד רשות מבניו הצדיקים והנה ראיתי מאיזה רב שר"ל דזה לא מקרי עשה לו טובה מחמת ששוחט בשכרו וסמך א"ע על הרמ"א ז"ל [שם סעי' ך' ועיין בש"ך שם ס"ק מ'] ובמחכ"ת ל"ד כאוכלא לדני דגבי פועל שנשבע שייך לומר זה דאין עושה עמו טובה אבל במי שלומד לחבירו אומנות או שעושה לו סרסרות שיהא נקרא אומן בודאי טובה גדולה היא זה המעשה שמפארו ומחשיבו כרצונו בלא קבלת דבר נגד זה ובשלמא הפועל שעושה לבעה"ב יש מקום לומר שבלא זה הבעה"ב ימצא אחר שיעשה עמו אבל הכא שרוצה דוקא בהעדאתו של זה השו"ב בודאי טובה גדולה היא אצל זה השו"ב שהעיד עליו ואין להאריך בדבר פשוט. גם מ"ש הרב הנ"ל שבלא"ה מחויב להעיד במחכ"ת לא ידעתי הזה עדות אשר צותה התורה להעיד וכי הוא זה בגדר עדות ושייך כלל ע"ז שם עדות וזה אינו רק בתורת סמיכה וכי מחויב השו"ב המומתה הזה להסמיכו מי שירצה לאכול משחיטתו יבדקנו ובלא"ה אין סמיכתו כלום בלא סמיכת רב כידוע בש"ע א"כ אין עליו שום חיוב כלל מה"ת ליתן עדותו על שו"ב ודברי הרב הנ"ל אינם לפענ"ד ואין לסמוך עליהם כלל ורק כיון שהשו"ב הותר בדיעבד עפ"י היתר ב"ד מעתה אין לאסרו והמחמיר בזה אין רות תכמים נוחה הימנו שבא לקפח חיי אדם חנם כאשר ידוע לכל מבין ורק שארי ענינים שכתב הרב מהרי"י נ"י על השו"ב שתכונתו לא טובה שהוא כילי וכעסן זה הכל תלוי בדעת הדיינים אם אמת