דברי חיים חלק א לט

השבועה הזאת מכמה טעמים א' מפני שהי' לטובת השו"ב הנשבע כי קיבל ממון מהשו"ב החדשים ומכר להם חזקתו ובודאי בלא הסכמתם אינם רשאים להתיר ואפילו לדבר מצוה כמו שהסכימו רוב הראשונים ואחרונים כידוע

והשנית מחמת שנשבעו ע"ד בני העיר ולפי מה שמבואר ברמ"א סי' רכ"ח דאפילו בהסכמתם של רבים ראוי להחמיר שלא להתיר וא"כ בודאי לדבר הרשות אין רשאים להתיר ובכאן אין אני רואה שום מצוה בהתרה זו דעי"ז אדרבא יגדל המחלוקת עד למעלה ואם מפני פרנסת השו"ב העובר הא רוצים להוסיף שליש על שכר השחיטה א"כ יסכימו בני העיר שיקח השו"ב העבר המעות הזה מבלי שיעמול בשחיטה ובדיקה ומבואר בש"ע [יו"ד רכ"ח סכ"א] דדוקא אם אינו יכול להיות המצוה בלתי ההיתר והכא יוכל המצוה להתקיים בלא ההיתר ואנכי הרואה שזו רק מצות אנשים מלומדה וא"כ בודאי אין להתיר שבועה עד"ר כלל

שלישית גם אם נימא שיש מצוה בהתרתם כיון שהמה מוחים אותם הנשבע ע"ד בודאי אינו מותר אפי' בדיעבד כמבואר בש"ע [שם] ומ"ש המתירים שרוב מנין ובנין מסכימים ובזה סגי ברוב כמבואר בריב"ש הנה הרואה יראה שאינם רוב בנין כי הלא הרב האב"ד דק' הנ"ל מוחה בפירוש ומסתמא עמו עוד יראי השם ת"ח אשר לפי הנראה המה רוב בנין נגד פסקי ב"ב ותמה, אקרא מה לב"ב בעניני שו"ב דבר זה נעשה בכל קהלות ישראל ע"י הרב. והב"ד שבעירם ואחר רוב מנין דייני העיר ולא ב"ב נגידים מה להם בעניני שו"ב

רביעית הלא זה הוי תחילות התמנות ובזה אפילו יחיד יכול למחות ובפרט שהצד השני אומרים שהשו"ב אסור לשחוט והאיך מאכילין לו לאדם דבר האסור לו ולהתמנות לכתחלה שו"ב (אחר) [אשר] לפ"ד הרב אב"ד דק' הנ"ל השו"ב עבר על השבועה ושארי ענינים וגם כמה לומדים עם הרב שאסרו ע"ע השוחט הנ"ל יהי' מטעם שווי' אנפשי' חד"א וכי יעלה ע"ד לב אדם שהרוב יוכלו לכוף היחיד לקבל למתא שו"ב שאסור לו לאכול ממנו ואם יאמרו הלא יש שו"ב בעיר מבלעדו ז"א דדבר זה א"א כלל להשמר שלא לאכול באיזה פעם משחיטתו וגם גורם למחלוקת ופירוד לבבות שאינו אוכל עמו במשתה ושמחה כידוע ולכן בכה"ג ודאי לא יוכלו המון המרובים לכוף המועטים לקבל שו"ב שהוא אסור לדעת המועטין וא"ל כיון דהיחיד בא לפסלו ל"ח לדברי היחיד כמבואר במג"א סי' (צ"ג) [נ"ג] דז"א דהרי היחיד המוחה אומר שאינו רשאי להתיר השבועה מלבד מה שאמר שעבר כבר על השבועה

ה' הרי חכם העיר כבר אסר ומי יבוא להתיר ובפרט בדבר כזה שתלוי במחשבות ולבות ב"א מי בקי יותר מהרב דקהלתו במעשה ומחשבת תחבולות השו"ב שעבר ולכן אין להתיר מה שאסר לכן לדעתי השו"ב אסור ולא מהני התרה כנ"ל וב"ד המתירים ראוי' לעונש כמבואר בש"ע

כ"ז נ"ל מדינא אך למען השלום נכון הדבר שבני העיר יעשו שלום וגם עם הרב ויתנו לו הספקה כמקדם כי שמעתי שהוא אדם נכבד ואם כי הרבה לפשוע במה שפגם בכבוד ידידי שארי הגאון מופ"ה האבד"ק לבוב עכ"ז אתו הסליחה ועל הרב הנ"ל מוטל ליסע ולפייס את הגאון הנ"ל וידעתי בטוב משפחתנו אם כי המה נוחים לכעוס על דבר הראוי לכעוס כי ירושה לנו מאבותינו הגאונים זצללה"ה עכ"ז עוברי פשע ונוחים לרצות כי תולדותם המה טובי לב ורחמנות בלבבם על כל ישראל ולכן ימחול לו הגאון הנ"ל להרב ואח"כ כשיהי' שלום בין הרב ובני העיר יבחרו לשלוח אחר שני רבנים מהסמוכים גדולים בתורה ויראה וכאשר המה יפסקו כן יקום ובזה יהי' שלום: סימן טו

שאלה רב אחד הוציא כתב על שו"ב מקהלתו וז"ל הכתב גם נשבענו ע"ד המקום וע"ד הרב מבלי לשחוט שום בהמה הן גסה או דקה ער שישלמו מקודם להרב הנ"ל מכל בהמה גסה שנים עשר צ"ל כסף ומדקה ומעגלים הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו לפי ערך התשלומין מבהמה גסה כנהוג מקדם והשבועה היתה בפועל ממש ואם נעבור על שבועותינו או אחד מאתנו יעבור על השבועה הלז יהי' שחיטת העוברים אסורה כקרבן וכ"ז קיבל כ"א מאתנו בפועל ממש ואסר שחיטתו אם יעבור כקרבן. ואם נשאל על שבועתו או אחד מאתנו ישאל על שבועתו יחול עלינו השבועה מחדש וכן עד עולם ולא יועיל שום התרה בלתי התרת הרב כי השבועה היתה על דעתו וטובתו ויאסור ידינו לזביח' לכל ב"י אם נעבור. וגם אנו נודרין בפירוש כ"א מאתנו בפועל ממש כי אותו האיש שיעבור על השבועה הלז יאסר הנאת דמי השחיטה והנאת בני עיר ק"ק קאלמייא עליו והנאתו על כל בני העיר בקונם ובפירוש האמנינו להרב כי נאמן עלינו כמאה עדים ולא יועיל שני עדות שיעידו בהיפוך דבריו. וכל זה נדר ונשבע כל אחד מאתנו לבדו ע"ד המקום וע"ד הרב בשביל טובה שעשה לנו והשבועה הוצאנו בפה ולראי' באנו עה"ח יום ג' י"ד שבט תר"ט. וע"ז חתמו השוחטים כ"א בחתימת ידו.. עכ"ל וביקש הרב הגאון האבד"ק הנ"ל להורות לאנשי קהלתו משפט השו"ב הנ"ל ואם כי הדבר פשוט שאסורין לכל הדברים שקבלו עליהם אך פן יאמרו איזה מעדתו אשר בעלילה בא עליהם לזה רצונו לחוות דעת משפטי צדק זולתו והנה לאהבת הרב הגאון לא אמנע למלאות רצונו בזה

תשובה הן אמת כי דבר פשוט הוא לאסור השו"ב בהנאת בני העיר וכ"ש בדמי השחיטה וגם השחיטה בעצמה אסורה לכל ב"י כאשר אסרו בקונם על כל ישראל שחיטתם. אולם פן יאמרו כי מחנפי רבנן אהדדי לזה לא אכחד כל צדדי ההיתר אשר לפע"ד יוכל להמציא בזה ואת כולם ישא הרוח ואם כי אם באנו לפלפל יש בכל אחד מאופנים להאריך בלא שיעור אך לקצר אני צריך רק להודיע קשט דברי אמת שאם כן הוא שהשו"ב חתמו עצמם כנ"ל ועברו הרי המה אסורים בכל החומרות הנ"ל. וזה החלי לברר מה שיש לצדד להיתר. ראשונה שבועה בכתב הנה כבר החליטו כמעט כל האחרונים שאין נאמנים לומר שלא הוציא בפה והבני יעקב בתשובתו שמאד צידד בזכות השו"ב בשאלתו שם מ"מ כתב בפירוש שאין נאמנים לומר שלא קבלו בפועל ממש ורק לאחר כמה היתרים אמר דבר זה לרווחא דמלתא יעי"ש ובפרט בנ"ד שהאמינו את הרב עליהם בודאי שאין נאמנים ובפרט שכבר העליתי ששבועה בכתב נמי לא יצא עכ"פ מידי ספיקא דאורייתא ובפרט בתקנה ונשאו ונתנו בדבר מעיקרא העלה הח"ס [עחי"ד ס' ר"כ סד"ה והנה בנידון] דהוי ודאי שבו' ממש ומלבד זה כיון שהמה חשודים לעבור על כתב מבלי ידיעת הרב להצדיק נפשם טרם יעבורו על הכתב בודאי המה בזוים וקלים ואין להם נאמנות בשו"ב כי מי הוא המורה שהתיר להם וכי גדולי הדור המה להכריע ששבועה בכתב לא מהני ואם איזה מקלי עולם הורה להם היתר לא הי' להם להקל מבלי שאלת פי הרב וכדי שלא יהי' ח"ו חילול השם אלא מסתמא השבועה ונדר קל בעיניהם ומחמת תאוות הקילו ולכן בודאי המה חשודים על כמה דברים שרק חומרא ומנהג להחמיר כמו יתיר כיס ובועא בשיפולי וכדומה חשודים המה בשביל תאוות ממון יקילו בכיוצא בזה והאיך ממנים אותם לכתחלה לבדוק וכיוצא בשחיטה יש חומרות כמו מריטת הנוצות ויצא דם והשוחט למעלה מטבעת הגדולה שהכל רק חומרות ובודאי חשידי ע"ז והאיך נמנע לכתחלה אנשים כאלה על השחיטה אך כ"ז אמינא לפי טעותם ששבועה בכתב אינו כלום ונאמנים המה שלא הי' בפועל ממש מ"מ חשודים המה כנ"ל אולם באמת המה פסולים לגמרי כי אינם נאמנים שלא הי' בפועל ממש נגד חתימת ידם ונגד הרב הגאון וגם כי באמת שבועה בכתב בכה"ג דין שבועה גמורה לו

ב' בבני יעקב רוצה לומר שמותר בא' עומד על גביו בכה"ג שעבר על השבועה וז"ל (בשאלה סי' ויו דף ר"א) ומעתה ליכא נמי טעמא דחשוד לאותו דבר דכיון דחוזר ושוחט בהשתתפות אחר תו ליכא האי טעמא שהרי ישראל אחר עע"ג עכ"ל. אך באמת לפי הידוע עתה מעשה השו"ב בסירכות בודאי שאין לסמוך בעע"ג וחס להו לאנשי מדינתינו לסמוך על שו"ב שפסול בלתי עע"ג ולכן לא אאריך בזה כי ידעתי אשר בשם ישראל יכונה לא יעקש בזה ובפרט כי בלא"ה אסורים כאשר נבאר להלן

ג' מה שאסרו שחיטתם בקרבן ע"ז יש מקום לומר דהוי דשלב"ל אך הרמב"ם [פי"ב מנדרים ה"י ע"ש בכ"מ] אוסר בקונם גם שלא בא לעולם וגם כי העלו אחרונים בזה דהוי כבא לעולם דמעשה השחיטה הוא דאסר לא הבהמה כי אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ורק מעשהו היינו כח שחיטתו וזה כמו שהוא בעולם יעויין בבני יעקב שהביא ראי' מקונם תשמישך וכו' ובאמת כי יש להשיב על ראי' זו ששם אסר גופו אבל הכא לא אסר רק שחיטתו הנפרד מגופו וזה אינו בעולם והרבה יש לעיין אם דמי לדירת בית ויעוין במ"ל בזה אך בלא"ה העלו כל האחרונים שאין להקל נגד דעת הב"י [יו"ד סס"י רל"ד] והרמב"ם ז"ל בקונם שאסור אפי' בדבר שלב"ל אך מלבד זה יש לפקפק דהשחיטה הוא דבר שאין בו ממש ולאחריני לכ"ע אינו יכול לאסור דבר שאין בו ממש כאשר העלה בספר בני יעקב (בשאלה הנ"ל דף ר') וז"ל ואשר אני אחזה לי שיש להקל הוא מהטעם האחר שכ' המורה דהו"ל אוסר דשאב"מ שהרי השחיטה גופה אין בה ממש שתאסר עליהם והבהמה אינה שלו כדי שתחול עלה האיסור דאין אדם אוסר פירות חבירו על חבירו ואין נדרים חלים על דבר שאין בו