דברי חיים חלק א ג

דהא נתנו במתנה לדור בו ומתנה קיי"ל דשרי א"כ ה"נ אם יתנהו במתנה מותר

וגם נתיצת אבן לצורך בנין עז"נ לפמש"כ בשם המ"ב דיכולין לפקוע כל קדושה בודאי שרשאין לבנות ולעשות ע"ג כפי רצונם ולכן לדעתי ברצון זט"ה אפילו מיעוטים מוחים מותר לבנות עז"נ ע"ג בהמ"ד כמ"ש בהדי' במ"ב וכן נוהגין בכמה מקומות וקהלות גדולות במדינת הגר ופה במדינתינו כאשר עיני ראו ופה בעירנו עשו כן הגם שהי' נגד רצוני אך לא הי' בידי למחות מצד הדין לכן החרשתי. אך כיון שהי' שלא מדעת זט"ה ושלא מדעת חכם העיר בודאי עברו על לאו דלא תעשון כן הגם שכתבנו דהוא קדושה רק מדרבנן מ"מ הוא בגדר ל"ת לא תעשון כן כמבואר בפמ"ג דעכ"פ מה"ת אסור להרוס דבר שנעשה להתפלל בו ולהתוועד לדבר שבקדושה גם אם תפלה דרבנן מ"מ מן התורה אסור לנתוץ דבר שנעשה להלל ולשבח ליוצר כל וכעין שכתב הרמב"ן (תחלה) בס' המצות אך בדיעבד קלקלתם תקנתם דכיון שכתבנו דעכ"פ קדושת ביהמ"ד על האויר כעין תשמישי מצוה בשעת מצותן עדיין שאסור להשתמש בו וא"כ עדיין בקדושתו קאי לתשמישי מצוה ולהיות ביהמ"ד וכמו שבכמה קהלות יש עליות על ביהמ"ד להגות שם בתורה לבעלי העיון אשר לא יתבלבלו מבני בהמ"ד לומדים שם גם הבית עלי' זו לזה ישתמש שיהי' לומדים בו ויהי' עליו קדושת בהכ"נ ומעתה נ"ל כדי לעשות שלום שיוכלו בהסכמת זט"ה לשנותו לעז"נ והמקומות ימכרו והקדושה יהי' חלה על המעות הגם שהוא של כרכים מ"מ מטעמים שכתבתי דאויר הוי רק כתשמישי מצוה שיוכלו לשנותו וגם דהאידנא רשאים זט"ה לשנות וכדברי המ"ב הנ"ל וטוב לעשות כן לתווך השלום וגם שבזה ינצלו למפרע מאיסור נתיצת אבן וממילא בזה גם על העמדת העמודים אין איסור אם יקדשוהו לצורך ביהמ"ד ואז מותר להעמיד לצורך בנין ביהמ"ד השני שיהי' מקום ללמוד ולקרות בתורה כמנהג ואח"כ אם יפקיעו קדושתו עפ"י זט"ה שרי למיעבד כן וגם דלפי הנראה מדברי הרא"ש ז"ל בתשובה נראה דמותר להעמיד מחיצה בבהכ"נ ולחלוק בין מחיצה למחיצה ולומר דשם מיירי במחיצה קלה משא"כ עמוד עב ורחב אסור לא מחמרי' בכה"ג דכן המנהג בכמה מקומות שבונים לאיזה צורך מחיצות בתוך ביהמ"ד ואין פוצה פה לאיסור. היוצא לנו מזה דיהי' נקבע עלי' זו לבהמ"ד ללמוד בו ולקרות בתורה ואח"כ יסכימו כל בני העיר לעשות מזה עז"נ וימכרו מקומות עפ"י ליציטאציע כמנהג דבודאי אין לבעלי מקומות שבבהכ"נ חזקה על מקומות עלי' זו שבנו ורק הוצאותיהם יוחזרו להם וזה פשוט

ואין להקשות עמש"כ דיכולין לבנות ברצון בני העיר באויר מטעם שאינו רק תשמיש מצוה וקשה ע"ז הא עכ"פ עובר על לאו דנותץ אבן די"ל דזה לא נקרא דרך השחתה וד"ל וגם מותר מטעם דהמ"ב כתב דזט"ה יכולין לשנות ואך דע"ז קשה אם אין להם בהכ"נ אין רשאין למכור ואולם עכ"פ בדיעבד שפיר יוכלו לעשות לאח"כ ממנו עז"נ וכנ"ל ע"י זט"ה ואין לומר כיון דלא יוכלו להחליף גוף בהמ"ד דאין להם אחר גם למעלה אסור להחליף בדרים בחול ע"ג מקום קדוש דזה ליתא דאל"כ האיך נמצא עלי' שיהא חול לאחר שנבנה אשר בזה מחלוקות הראשונים כמבואר בש"ע וד"ל ולכן לדעתי בודאי מותר בזה וכנ"ל: סימן ד

שאלה בבית הכנסת שבנוהו עד הכיפה ולא הי' טוח עדיין בסיד ועמד כך כמה שנים והתפללו שם כמו שהוא ועתה נתנו הקהל על לבם לעשות כיפה וללבנו כראוי. והנה יש אופן לעשות הכיפה על העמודים בתוך הביהכנ"ס ויש אופן שני להעבות כותל הישינה איזה אצבעות לחזק החומה ואז יוכלו לבנות בלא עמודים והאופן השני יהי' מהודר ומחוזק יותר בלא העמודים ומסופקים אם מותר לקצר חלל ביהכנ"ס ע"י עובי החומה שיכנס לתוך החלל

תשובה הנה בקדושת ביהכנ"ס מצינו ברמב"ן ז"ל הובא בר"ן מגילה [פ' בני העיר] שכתב שאין שום קדושה בביהכנ"ס רק משום ביזוי מצוה בשעת מצותם ומש"ה נמכר עפ"י טובי העיר דאז הוי מסתמא שלא לצורך מצוה עוד דמסתמא יש להם ביהכנ"ס אחר והוי כהפריש ז' אתרוגים לז' ימים יעי"ש בדבריו. והנה לדבריו ודאי מותר להכניס בתוך חלל ביהכנ"ס לצורכו וחיזוק בהכ"נ ולא שייך כלל ביזוי מצוה וכמו שרשאי להטות נר חנוכה בשעה שהוא דולק הגם שמבער אז השמן והפתילה ומכחיש קצת מהשמן שלא לצורך דלא אפשר בעת התיקון שלא יחסר קצת מהשמן או מפתילה וכן בכל המצות שדורסין על הסוכה בשעת מצותה לתקן הנסרים המכוסים וזה פשוט לכל בר דעת שכל שעושה לצורך המצוה לא בדרך בזיון כמו כיסוי ברגל ורק לתקן ולעשותה בהידור ויופי בודאי לא הוי ביזוי מצוה במה שמקצר קצת החלל כדי לחזק הבנין ולהדרו. והנה הר"ן ז"ל חלק אהרמב"ן ז"ל שם ואמר דביהכנ"ס קדושה מדרבנן דהטילו עלי' קדושה וקדושה לא פקעה בכדי וצריך פדיון והקדושה חל על המעות והמעות איקלש קדושתו' ויוכל להיות ניתר ע"י זט"ה במא"ה והנה לדבריו מאחר שהוא רק דרבנן בודאי בכה"ג שאינה מבטלה מקדושתה מה שנתבטל מלהיות מקום הזה חלל בהכנ"ס רק כותל זה שרי דלא מתחללה מקדושתה בזה ובפרט בזט"ה במא"ה ודאי שרי דהקדושה של החלל יחול על הכותל וגם זה פשוט לכל מעיין בדעת ואפי' לדעת המבי"ט ז"ל בספרו קרית ספר שכתב דקדושת ביהכנ"ס הוא מה"ת מהפסוק והשמותי את מקדשיכם שהוא לרבות ביהכ"נ מ"מ פשוט הדבר שמותר למעט חללה לצורך תיקון בהכנ"ס דהא אפילו בביהמ"ק הי' רשאין לעשות כן לולי הכתוב הכל בכתב מיד ד' עלי השכיל שאין רשאין להוסיף על בנין שלמה שבנהו ברוה"ק דכן מבואר ברש"י יומא (נא ב) וז"ל אבל במקדש שני שהי' גבוה מאה אמה לא עשאהו לפי שלא הי' עובי' אלא אמה ואינה יכולה לעמוד בגובה מאה אמה ולהוסיף על עובי' אי אפשר דכתיב הכל בכתב מיד ד' עלי השכיל עכ"ל הרי דאפילו בקה"ק מותר להוסיף כ"ש בביהכנ"ס לצורך דמותר וכן נוהגין בכל בכ"נ בכל תפוצות ישראל שבונין לצורך ביהכנ"ס אפי' בנין קבוע וקובעין ארגזים ומנורות גדולות הגם שעי"ז מתמעט חלל בהכ"נ וכמבואר בתשו' הרא"ש ז"ל והוא פשוט יותר מביעתא בכותחא

והנה ראיתי בהעתקה ששלחתם שכתב והא דאין מורידין הוא משום לא תעשון כן לד' אלקיכם ואשתמיטתי' מיני' כמה מקומות שמבואר דמעלין בקודש ואין מורידין הוא מקראי דויקם משה אה"מ וממחתות דעדת קרח כמבואר ברש"י ר"פ בני העיר וז"ל תוספתא מעלין בקדש דכתיב ויקם משה את המשכן בצלאל עשה ומשה שהי' גדול ממנו הקימו ולא מורידין דכתיב את מחתות החטאי' האלה בנפשותם ועשו אותם ריקועי פחים ציפוי למזבח כי הקריבום לד' ויקדשו ע"כ עכ"ל הרי דאין מורידין הוא רק מקרא אחריני וא"כ לדעת הרמב"ן ודאי לא שייך זה וגם לר"נ ז"ל כל אין מורידין דפ' בני העיר הוא מדרבנן בביהכ"נ ואפילו להמבי"ט ז"ל ג"כ אין זה הורדה מה שעושה לצורך וחיזוק כמו שהיו עושין בבית קה"ק [אי לאו גזה"כ] דאדרבה כותלי ביהכ"נ בהם קדושה יתירה מחלל שהרי נעשו כגוילי חומשים שהרי נהגו להשים על הכתלים פיוטים ושמות בר"ת ובודאי אין זו הורדה כלל ובפרט שעשאוהו בזט"ה ובמא"ה שיכולים לעשות כרצונם וגם דלפי הנראה מהש"ע והמג"א והפ"מ דקיי"ל כהר"ן ז"ל דהוי רק מדרבנן ולכן אל תחושו למניניכם ובנו כרצונכם ליפות בית אלקינו ולחזקו ואם ימעט החלל אין שום איסור ואדרבה למצוה יחשב להחזיק ולהדר הבנין הנלע"ד כתבתי: סימן ה

החיים והשלום לכבוד ידידי ש"ב הרב המופלג החריף ובקי הגביר המפורסים שלשלת היוחסין כש"ת מו"ה הירצל בערינשטיין

בהיותי בצל קורתו ובחצרות קדשו סיפר לפני כ"ת את דרך קנינו לעכו"ם בשבת בעסקיו והנה לדעתי שמעכ"ת מקנה לעכו"ם חלק כדי שבדרך זה יהא מותר לנכרי לעסוק בשבת כי אדעת' דנפשי' קעביד ותיכף עלה בלבי לאמור לכ"ת כי דרך זה לא יכון בעיני וכבר הארכתי בזה להשיב על ההיתר שנתנו איזה גאוני זמנינו עד"ז ולענ"ד דלא זה דרך הנכון וכאשר אבאר דהנה ל"מ לפי אשר ראיתי היתר נכתב שמניח חלק ממאה לשר אשר שכר ממנו הכפר דזה ודאי לא מהני כלל דמאי שייך נכרי אדעת' דנפשי' קעביד הא השר אינו יודע מאומה מהעבודה ורק הישראל שוכר עבדים ובהמות ושארי כל הצטרכות והפועלים אינם מכירים להשר כלל וכל המלאכה נעשה רק בשליחות היהודי העוסק בזה ובהמתו עשה מלאכה עפ"י צווי היהודי דזה ודאי אסור דהוי ממש עושה מלאכה עפ"י צוויו ובהמותיו דאסור מדאורייתא ורק אפילו למכור להפקיד הממונה על העבודה חלק אחד ג"כ אסור כי הלא באמת אינם מחשבים ונותנים לו חלק כלל ונהי דהערמה מותר אפילו בדבר שהוא מה"ת דלא כהתב"ש ז"ל מ"מ עכ"פ לא שייך אדעתא דנפשי' קעביד כיון שיודע שלא יצמח לו מזה הפעולה בשבת שום ריוח ועושה ע"ד הישראל ממש ואפילו יודע שיתנו לו מזה שכר שעבוד השבח היינו שיתנו לו איזה שכר בעד המלאכת ישראל דזה אסור דהוי כשלוחו ולא שייך בזה אדעתא דנפשי' קעביד