דברי חיים חלק א ב

סימן ב

אודות התפילין אשר דרש ושאל הנה לפע"ד יש לפסול הבתים הללו הגם שיש מקום לחפש זכות מחמת הדיבוק ונקרא עור אחד וגם מה שנעשה לחזק לא מבטל את התפילין מלראות אויר החיצון כמבואר במרדכי אך באמת כמה מכשולות יבואו מזה והסופרים הקלים בודים מעצמם דברים שלא כדת ולכן בודאי ראוי לפסול הבתים אשר השיני"ן המה מדובקים על העור וגם הסופרים העושים כן ראוי להעביר אם עשו שלא מדעת גדול אחד ובזה אצא ואומר שלום: סימן ג

שאלה פה קהלתינו רצו לעשות עזרת נשים בתוך הבהמ"ד היינו על העזרה של הבהמ"ד באופן זה לסתור כותל מערבית של הבהמ"ד ולעשות עמודים רחבים בתוך הבהמ"ד ממקום שעומד הכותל מערב הנ"ל שיסתרו במשך שני אמות לתוך הביהמ"ד. והעמודים הללו יבנו עד אויר חצי גובה כותל מערב הנ"ל ובין עמוד לעמוד יבנו כיפה של אבנים ועל העמודים והכיפות הללו שיעמדו תוך הבהמ"ד יעשו מכסה של קרשים ואח"כ יעשו מכסה של קרשים באויר העזרה שתמשך בשוה עם המכסה של העמודים והכיפות הנ"ל והמכסה הזאת יהי' רצפה להבנין הזה היינו שאח"כ יבנו כותל במקום כלות העמודים הנ"ל שהם בתוך הבהמ"ד יבנו שם כותל עד התקרה של הבהמ"ד והכותל הזה יהי' כותל מזרח של הבנין הזה וכותל מערב של הבהמ"ד ונמצא יכניסו מקום עובי הכותל שסתרו עד מקום משך העמודים שהוא שני אמות מתוך הבהמ"ד להבנין הזה גם יקטינו את הבהמ"ד בהעמידם בתוכו העמודים הרחבים הללו זה תורף מעשה הבנין הזה

תשובה הנה בודאי לא יפה עשו הבונים והמחריבים בהמ"ד מקום תורה לעשות עזרת נשים ע"ג מקום וועד תוה"ק ולא השגיחו על מחאת רוב בני עיר ומנהיגי' ובפרט שהרב הה"ג מהר"ח התרה בהם שלא לעשות הסכילו עשות. אולם בדיעבד להרוס בנינו נ"ל שאסור ועפ"י מה שנבאר דהנה ידוע דקדושת בהכ"נ ובהמ"ד הוא רק מדרבנן והרמב"ן ז"ל כתב דהוא רק תשמישי מצוה והר"ן ז"ל [בר"פ בני העיר] דפליג עלי' כתב דרבנן נתנו לו דין קדושה וכן מבואר בתשב"ץ דהוא רק קצת קדושה ואינו מפקיע מדי שעבוד הגם לסברת האומרים דקונם מפקיע מדי שעבוד גם שיש לו פדיון יעו"ש בח"ר ו"ש וכן הרמב"ם ז"ל גופא כתב ז"ל וצריך להכין מקום להתפלל אבל לא הזכיר בשם מצוה כדרכו לומר בכל מקום שיש מצוה ובהל' ביהמ"ק כתב מצוה לבנות בית הבחירה ואפילו למ"ד תפלה דאורייתא מ"מ בעשרה לכ"ע מדרבנן וא"כ באמת ל"ד קדושת בהכ"נ ובהמ"ד למקדש הגם דסמכו בש"ס על פסוק והשמותי את מקדשיכם דאפי' בחורבנה קדושתה עלה מ"מ הוא רק אסמכתא אבל ודאי שאין בה שום גוף קדושה רק מדרבנן כסברת הר"נ ז"ל. ואני אומר דגם הרמב"ן ז"ל מודה בזה להר"ן דשייכי בי' קדושה מדרבנן דאל"כ ורק דנימא דהוי רק תשמישי מצוה וכפשט דברי הרמב"ן קשה הא בתשמישי מצוה מבואר דאפילו בלא נשתקע שם [בעלים] עליו מותר להוריד מקדושה חמורה לקלה ולמה בבהכ"נ אסור ומג"א ז"ל מתרץ משום דבהכ"נ הוי מקום קדושה שמתפללין בו אבל אם נימא דהוי רק תשמיש מצוה קשה למה יגרע ממנורה שמותר להורידן אפילו בלא דעת הבעלים לקדושה קלה ומהרי"ק ז"ל כתב דכ"ע מודו כן במנורה מחמת שכן מורין פשט דברי הש"ס בערכין יעו"ש א"ו דגם הרמב"ן ס"ל דדין קדושה בו מחמת שמתפללין בו והן תשמישי מצוה חמור עכ"פ משאר תשמישי מצוה להיות בו דין קדושה להורידה בלא זט"ה אך כ"ז גוף בהמ"ד ובהכ"נ אולם האויר לדעת רוב הפוסקים אינו מקודש דעל גגו מותר להשתמש והרבה האריך מהרי"ט ז"ל בזה. אולם בחנם הטריחו הגאונים וגם מעכ"ה בפלפול של אויר עזרה ומזבח אשר עי"ז נבוכו במחכ"ת בכמה דברים דאויר מזבח הוא כמזבח לאו משום קדושה ורק דיהא כאלו הוא לחמו של מזבח ולא ירד וזה בעי בגמר' אי הוי כמונח [זבחים פ"ז ב'] ויעו"ש בתוס' דאם אדם אוחזו באויר הוי כמונח במזבח משא"כ באויר עזרה ואויר צפון א"צ להניח והרבה יש להאריך בזה אך אין מקומו כאן כי באמת קדושת בהכנ"ס אינו דומה להיכל ורק באוירו אסור להשתמש בקדושה קלה ומכ"ש בדבר הרשות כמבואר בירושלמי מגלה פ' בני העיר וז"ל אמר ר' חייא בר בא ר' יוחנן מיקל לנשייא דשטחין בגדיהון על אוירא דבי מדרשא עכ"ל וא"כ כמו דאסור לר"י למשטח בגדים והיינו משום ביזוי מצוה כמו כן הורדה לקדושה קלה הוי ביזוי מצוה. אמנם י"ל דהיינו דוקא דבר בזיון אבל קדושה קלה מותר דכבר כתבנו מדברי המג"א שהקשה ממנורה דבהכ"נ דמותר לשנותה למצוה קלה ועיקר תירוצו משום דבה"כ מקום קדושה בו ואסור לשנות א"כ אוירה דלא הוי קדושה רק משום ביזוי מצוה מותר לשנות לדבר קדושה כמו במנורה הגם שי"ל דבכה"ג שיהי' הביזוי לדבר שבקדושה כמו בהמ"ד שבגופו יש קדושה דרבנן ובעשות ע"ג קדושה קלה הוי בזיון לדבר שבקדושה והוי כמו תשמישי קדושה מ"מ נלע"ד דאויר כיון שאין בו קדושה לא נכלל בכלל תשמישי קדושה דהוא דבר שאין בו ממש ואין משתמשים בו בגופו ולא הוי רק כמו תשמישי מצוה דזה החילוק אשר בין תשמישי קדושה דבגופו יש קדושה שמחובר להשתמש בקדושה משא"כ תשמישי מצוה שרק ע"י נעשה קדושת המצוה אבל אינו מחובר לדברי קדושה ממש ובאויר אם אין נתפס קדושה על אויר כדברי רוב הפוסקי' מה שאסור להירושלמי להשתמש בו משום ביזוי מצוה לדבר שבקדושה אבל אין בגופו קדושה ולכן מותר לשנותה לקדושה קלה דאין כאן בזיון והורדה נמי לא הוי מקדושה חמורה דלא הוי מעולם קדוש וזה לפע"ד ברור ובפרט שלדברי הרמב"ן ז"ל כל בהכ"נ נקרא עיקר תשמישי מצוה ובתשב"ץ כתוב דהוי קדוש קצת עכ"פ די בדבר דרבנן להקל להורידה לקדושה קלה כמו במנורה ובפרט אם יסכימו זט"ה הגם שהוא של כרכים הלא מבואר במ"ב ומביאו המג"א ז"ל להלכה דהאידנא מותר לראשי הקהל ומנהיגי' למכור בה"כ של כרכים יעו"ש וא"ל דבמאי תפקע קדושתו ז"א חדא דבמעות שנתנו לצורך הוצאות ע"ז יפקע קדושתו וגם בלא"ה הלא במתנה נמי שרי ואם יתנו מקומות למי שירצו פקע קדושתו וכמ"ש הרא"ש ז"ל בתשובה דמותר לשנות לדור במקום בהמ"ד ע"י טובי העיר ומקשה המג"א ז"ל דבמאי תפקע קדושתו ותירוצו של המג"א דחוק מאד דלפי המבואר בתשו' הרא"ש ז"ל נראה דלא בנו כלל בהכ"נ אחרת ע"ש אולם בלא"ה לא קשה קו' מג"א ז"ל