דברי חיים חלק א כה

ועד וכל מאי דאיהו לא מצי למעבד לא מצי משוה שליח וא"כ צריך לבוא רק מכח שנעשה שליח למנות אחר וזה הוי מילי דהוא גופו אינו יכול למעבד תרתי ולא מצי אתי עלה רק שיכול לעשות שליח מכח בעל גופא וזה הוי שפיר מילי שלא נמסר לשליח ולזה נדו התו' מדברי רש"י ז"ל שפי' שעל החתימה ודאי הקפיד שהמה יחתמו רק על הכתיבה לחוד מספקי' אם עליהם הקפיד שיכתבו או שיעשו שלוחים זולתם דלדברי רש"י ז"ל כיון שנעשו שלוחים והוי כמו הבעל גופו ודאי יכולים לעשות אחרים לשלוחים ואי שהמה לא יכלו לעשות בעצמם משום שיהי' ח"ס ועד ומידי דאיהו לא מצי למיעבד לא יכול לעשות שליח ז"א דח"ס ועד רק פסול מדרבנן אבל מדאורייתא כשר וא"כ עכ"פ בעשאו לאחרים שלוחים הוי כשר מה"ת והאבעי' אם אינו גט כלל כמבואר בתוס' ומפרשים וא"ל דהטעם הוא כיון שפסול מדרבנן הוי שינוי בשליחות ואם כתב בעצמו הי' פסול מה"ת ולכן אינו בגדר מצי עביד ומש"ה אינו עושה שליח שני זה ליתא דהכא לא שייך זה דהא הבעל עשאוהו לשליח לזה שיכתוב ויחתום וא"כ שפיר מה"ת כשר אם חתם וכתב בעצמו ומש"ה יוכל ג"כ לעשות שליח אפילו במילי משום ששא"כ וכנ"ל בשם הריב"ש ז"ל ולהכי מפרשים התוס' ז"ל דהאבעי' קאי משום שח"ס ועד פסול והספק הכא אם רצון הבעל שא' מהם יכתוב והשלישי זולתם יחתום או שהמה יחתמו וזולתם יכתבו כדי שלא יהא ח"ס ועד ובזה לא תקשי שיוכל לעשות שליח משום ששא"כ דליתא דהא בדבר שאינו יכול לעשות לא יכול לעשות [שליח] משום ששא"כ וכנ"ל אך כ"ז הוא בשתים אבל בשלשה בודאי יכול לצוות לאחרים אפי' אם הי' כוונת הבעל שהמה בעצמם יכתבו מ"מ יוכלו לעשות שלוחים דששא"כ אפי' במילי וכו' ומש"ה שפיר יוכל להיות גם בשלשה לעשות שליח אחר ומהרש"א לעיל שכ' דבשלשה ודאי צריכים לכתוב ולחתום הוא לדברי הבי רב דהמה ס"ל דבקפידא תלי' מילתא ולא משום מילי שפיר כתב מהרש"א ז"ל לחלק דמסברא י"ל דבשלשה מקפיד על שתיהם אבל לשמואל דס"ל הטעם משום מילי בודאי בשלשה יכול לעשות שליח וכנ"ל ושפיר פשיט הגמ' לשמואל ממתני'. אך לכאורה איפכא קשה דהא בשלשה לפי דבריו לכ"ע יכול לעשות שליח והלא בגמ' משמע דאינו יכול אפי' בשלשה לכ"ע לעשות שליח ועכ"פ באומר כתבו ולדברינו יקשה למה לא יוכל לעשות שליח נהי דהוא מילי הא ששא"כ ולכן נ"ל לומר דע"כ לא אמרינן ששא"כ רק בדבר שצריך מעשיו דוקא כמו בשחיטת קדשים דהמצוה על הבעלים לשחוט וצריך דוקא שחיטה בכוונה והתורה ריבתה ושחטו אותו נגמר ששא"כ אבל בדבר דא"צ עשי' כלל כמו בכתיבת הגט אליבא דר"מ שס"ל אפי' מצאו באשפה כשר א"כ המעשה כאלו אינו ולא צריכה ורק דהתוס' חידשו דהכא שצוה בפירוש גם לר"מ צריך לעשות דוקא כשליחתו עכ"פ לא שייך לומר ששא"כ כיון שאינו שליח לדבר מה כמו קנין וכדומה ולכן שוב שפיר מילי לא מימסרן לשליח אך באמת לר"י אם לא ס"ל כר"מ ורק דבעי מה"ת כתיבה לשמה א"כ צריך דווקא כתיבת הבעל וא"כ שלוחו כמותו ולמה לא יוכל לעשות שליח וי"ל דבאמת בזה גופא מסופק שמואל באומר אמרו דהנה אם נימא דר"י ס"ל כר"מ א"כ מש"ה שפיר מה שפסול אפי' באומר לב"ד הגדול דהוי מילי דלא שייך לומר ששא"כ דהא ס"ל כר"מ דאפי' מצאו באשפה כשר וא"כ לא צריך כלל עשיית הבעל ולא שייך לומר שליחו כמותו וכו' וא"כ י"ל דבאומר אמרו דלא הוי מילי כשר אבל אם נאמר דר"י ס"ל כר"א דבעי כתיבה לשמה א"כ קשה מדוע לא ימסור לשליח הא ששא"כ א"ו דס"ל מטעם אחר לפסול וכמ"ש הר"ן ז"ל וא"כ באומר אמרו נמי פסול ודו"ק

ועפ"ז יש ליישב דברי הרמב"ם ז"ל [בפ"ב מה' גירושין] שלא הביא הך דאמר לב"ד כיון דהלכה כר"י ויעויין בג"פ וביתר מפרשים אך לפי דברינו א"ש דבאמת לדידן דקיי"ל דצריך כתיבה לשמה ג"כ גבי שנים שאמר להם כתבו הוי להם לעשות שליח ולא שייך מילי לא מימסרן לשליח דששא"כ א"ו דפסול משום איזה טעם דהיינו כמ"ש הר"נ ז"ל דפסול משום כל שאינו שומע מפי הבעל אינו כותב לשמו וא"כ בזה אין שום רבותא בשנים משלשה שהם ב"ד כיון שהסופר לא שמע מפיו אינו כותב לשמו וכל הרבותא לא הוי רק אליבא דר"מ דס"ל דאפי' מצאו באשפה כשר וא"כ לא שייך ששא"כ והפסול בשנים משום מילי אבל בשלשה כשר דבב"ד לא שייך מילי כמבואר בסוגי' אבל לדידן אין חילוק בין שנים לג' דאי משום מילי גם בשנים הוי לן למשרי אלא הטעם משום שאינו כותב לשמו באם לא שמע מפי הבעל ובזה אין שום חילוק בין שלשה לב'

היוצא לנו מזה שיש שני [מיני] שליחות דילפינן מגירושין דיוכל לעשות שליח אפי' דלא ליהוי כמותו וגם מצינו בקדשים ששא"כ וכמ"ש הריב"ש ז"ל והנה באמת בודאי בכל התורה דילפינן מגירושין וקדשים שייכים שני הטעמים והנה הך כללא דאמר ר"ה מי איכא מידי דאיהו לא מצי למיעבד ויוכל לעשות שליח הוא לענין שיהא כמותו ודאי לא יכול לעשות כיון שהוא גופא לא מצי למעבדי' האיך שייך לומר שלוחו כמותו הא איהו גופ' לא מצי לעבדו ולהכי כיון דזה גילוי מילתא דבעינן שיהא כמותו בכה"ת ממילא לא מצי למיעבד שליח בדבר שלא יוכל בעצמו לעשותו משום דכל עיקר השליחות מקדשים נמי יליף וצריך שיהא כמותו ולהכי דבר שאין יכול בעצמו לעשותו לא מהני שליח אך עכ"פ שם שליח עליו כמו דמצינו בגירושין שהוא שליח אפילו אם אינו כמותו וקרי' לי' התורה שליח אלמא עכ"פ שם שליח עליו ולכן שפיר כתבו התוס' דלענין מודר הנאה שם שליח עליו כמו בגירושין אך כ"ז שפיר התם במודר הנאה אך הכא דאומרי' לו אתה שלוחינו ואנחנו שליח ב"ד א"כ הוה מילי ולכאורה קשה הא מילי לא נמסרו לשליח והאיך משביעים אותו ורק הי' ס"ד לומר כיון ששא"כ גם במילי יכול להיות שליח וכנ"ל ולזה שפיר פריך הגמ' האמר ר"ה דכל מידי דאיהו לא מצי עביד אינו יכול לעשות שליח ולפי דברינו הנ"ל היינו משום דששא"כ אינו שייך בדבר שלא יוכל בעצמו לעשותו ולכן בודאי אינו שליח שיהי' ששא"כ ואי דיהא עכ"פ שליח כמו בגירושין זה ג"כ ליתא בלא"ה דהוי מילי ומילי לא נמסרו לשליח אך לכאורה קשה ע"ז הא הוי אומר אמרו דהב"ד שלחו להשביעו אך באומר אמרו ג"כ פלוגתא אי שייך מילי ולזה מתרץ מש"ס דמשביעים אותו ע"ד הב"ד אך כ"ז דכוונת הש"ס ליישב המשנה לכל המ"ד אפילו להנך דס"ל אומר אמרו פסול אך הרמב"ם ז"ל דס"ל באומר אמרו רק קרוב הדבר להיות בטל ולא ברירא הך מילתא כמבואר בדבריו דמתוך בעיות שמואל לא נתברר והדבר צריך תלמוד מש"ה הניח המשנה כלשונה ולכל חד כפי מה דס"ל ודו"ק [א"ה עיין בחלק ב' בח' אהע"ז סי' פ"ו]: סימן לד

תשובה לאיש אשר ביקש ממני להודיע לו תשובת המשקל. הנה ידע כי עיקר הוא חרטת הלב שיתחרט מאד באמת וישפוך נפשו בבכי ותחנונים לפני בוראו כ"ע אשר חטא ומרד נגדו ויבכה במסתרים נפשו. ויקבל עליו שלא יעשה כזאת (מעולם) [לעולם] ויזהר מאד משחוק וקלות ראש ובפרט מאכילת בשר משוחטים אשר המה קלי דעת וגם יזהר מלשתות יין עד אשר ידע מאין בא ואם הוא כשר ולא ישתה מהחשודים ע"ז

ולמען יתכפר לו יצום לא פחות מארבעים יום רצופים חוץ ש"ק או ר"ח ובליל התענית לא יאכל בשר ולא ישתה יין ואם יוכל להתענות שיעשה הפסקות מוטב שיתענה שמונה הפסקות של שני ימים ולילות בכל שנה וככה יתנהג חמשה שנים זא"ז וגם בחורף יתגלגל ט"פ בשלג ואז ירחמהו ד' ויקבלהו בתשובה. אך אם כבד עליו התענית יוכל לפדותו בממון כל תענית וליתן לצדקה בעד כל תענית חצי צוואנציגר ובעד הפסקה יתן לערך ג' ר"כ ואם ח"ו אין ידו משגת יתן עכ"פ צדקה כפי יכלתו ויתענה עכ"פ תענית שעות ויסגף עצמו שלא לאכול כדי שבעו ויצמצם במאכל ומשתה מה דאפשר וגם יהא צנוע במלבושיו. וד' הטוב ימלא רחמים עליו לקבלו בתשובה בתוך כל ב"י השבים באמת: סימן לה

שאלה באחד שהתודה לפני הרב שבא על א"א אם מחויב להודיע להבעל כדי שיגרשנה או מחמת שהוא כבוד הבריות גדול מאד שהי' בחזקת ת"ח מעולם וממשפחה גדולה אולי כבוד הבריות כזה דוחה שאין צריך להודיע להבעל

תשובה דבר זה מתבאר בנ"ב ז"ל [סי' ל"ה] ולאשר שנלע"ד איזה צ"ע בדבריו אציגה הסוגי' בקיצור ז"ל הש"ס ברכות (י"ט ב') א"ר יהודא אמ' רב המוצא כלאים בבגדו פושטו אפילו בשוק מ"ט אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ד' כ"מ שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב ת"ש גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה ואמאי לימא אין חכמה כו' תרגמא רבה בר שבא בלאו דלא תסור לאו דל"ת דאורייתא כל מילי דרבנן אסמכינהו לאו דלא תסור ומשום כבודו שרו רבנן ת"ש והתעלמת פעמים שאתה מתעלם כגון זקן ואינו לפי כבודו ואמאי לימא אין חכמה כו' שאני התם דכתיב והתעלמת וליגמר מינה איסורא מממונא לא ילפינן ת"ש ולאחותו מה ת"ל הרי שהי' הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו והי' כ"ג ונזיר ושמע שמת לו מת לא יטמא אבל מטמא הוא למת מצוה אמאי לימא א"ח כו' שאני התם דכתיב