דברי חיים חלק א רכא

כ' ונגשה קודם לעיני ושפיר סגי בידיעה בלא ראי' כמו ברקיקה לגבי היבם ואי דא"כ הד"ק המהרש"ל לדוכתא מנ"ל לרבא לאוקמי הקרא על הרקיקה דילמא הקרא דלעיני מרבה גוף החליצה דלא תסגי בידיעה בלא ראי' ע"ז הסביר לן מעיקרא דמסתבר לי' לרבא לדרוש הפ' על הרקיקה מטעם בזיון כנ"ל ודו"ק עכ"ה]. אולם באמת קשה לעשות מעשה נגד היש"ש וב"ש ז"ל לזה נ"ל דנכון לצרף את הנוספי' כמש"כ ג"כ מעכ"ת ורק דלכאורה כיון דהוזמנו בפירוש לא לדייני' וכן מבואר בסדר חליצה שיזהיר את הנוספי' שלא יפלפלו בדין חליצה והמה רק לעדים להעיד על החליצה שמותרת לשוק ופסולה לכהן כמבואר בתה"ד סי' רכ"ו וז"ל ואדרבא כ"ש הוא דהא דמוסיפין שנים לפרסומי מילתא היינו משום שיעידו שהיא חלוצה ופסולה לכהן ושרי' לשוק עכ"ל א"כ לפי מה דאנן קיי"ל בחוה"מ סי' ז' דעד שהוזמן אינו ראוי להיות דיין א"כ נפסלו מלהיות דיינים כיון שהוזמנו לעדים ויותר נ"ל דאפי' החולקים שם ופסקו דאפי' הוזמן מותר להיות דיין מ"מ היינו שראוי אח"כ להיות דיין אבל בשעת מעשה בודאי אינו ראוי להיות דיין וכן מבואר ברשב"ם ב"ב [דקי"ד ע"א] לפי שיטתו דבקבלו עדות בלילה יכול להיות דיין ולא עד שראה בלילה [יכול לדון ע"פ ראיית עצמו כיון שבלילה נעשה בפירוש עד] יעו"ש וא"כ לכאורה שוב אין מצטרף הנוספים אולם באמת נ"ל דתה"ד לא דייק דוקא להיות סהדי ממש רק הוזמנו רק שיוכל ע"י לבא לידי עדות אבל באמת גם שם דיינים עליהם וכן נ"ל מפשטא דגמ' הגם שתירצו הראשונים שבזמן הש"ס נתחברו יחדיו משא"כ השתא שמחלקין ביניהם מ"מ המעיין יראה שלענין זה לא נשתנה מבימי הש"ס וגם לא הוזמנו לעדים דוקא ויוכלו להיות דיינים וגם יוכל לצרף שאר העם כיון דסגי בהדיוטות וא"ל דלא סגי בלא כוונה דדיינים יוכלו להיות בלא כוונה ויעויין ביש"ש במעשה דר"ג שהודה לפני ר"י [בב"ק דע"ד ע"ב] התם י"ל דלא קיבל את ר"י עליו מחמת ששמח בהוציאו לחירות ולהכי פירש"י דבעי מקום ישיבת דיינים אבל בחליצה וכיוצא בו סגי בלא כוונה לצרף את הרואים ודאי בנמצא א' מהם קו"פ (חסר וחבל על דאבדין): סליק בעזה"י חלק אבן העזר. דברי חיים חו"מ שאלות ותשובות סימן א

שאלה גדול הדור א' שידך את נכדו הבתולה עם ב"ג והבטיח בקשרי התנאים לתת מזונות להזוג היינו לשלם בעד כל שבוע שמונה ריינש כסף במשך שלשה שנים רצופים תיכף אחר החתונה ובעת הנשואין לא הי' אותו גדול שמה לקבל קנין על תנאים אחרונים כנהוג אעפי"כ שלח להזוג הנ"ל כפי אשר הבטיח להם ושילם בעד שנה שלימה לאחדים. והנה סוף תמוז העבר נפטר הגאון המנוח ז"ל ונתעלה למעלה ושבק לן חיי והנה כעת בא האברך חתן הגאון המנוח ז"ל הנ"ל להוציא מיורשי המנוח ז"ל ההתחייבות ומראה מכתב מהגאון הנ"ל בח"י וזה טופס האגרת אחר שכתב לו איזה ענינים שונים כתב לו בזה הלשון ואודות מעותיו המגיע לו ממני דהיינו מר"ה דהאי שתא תר"א לפ"ק ח' זהובים מ"כ לשבוע דהיינו עד חמשה עשר בשבט העבר כי אז עברה שנה הראשונה מזמן חתונתו עד מאה שנים עולה תשעה עשר שבועות והי' מגיע לו מאה וחמשים ושנים זהובים מ"כ וע"ז שלחתי לו ע"י הנגיד ר' אבא אליעזר חמשים זהובים מ"כ נמצא מגיע לו עוד מאה ושנים זהובים מ"כ מסרתי הסך הלז ליד הציר המוכ"ז עבורו. והמגיע לו מט"ו שבט והלאה עוד ב' שנים אי"ה הנני מוכן אי"ה לשלוח במשך הזמן כי ירחיב הש"י את גבולי ע"י איזה הזדמנות בעד חצי שנה או בעד שנה שלימה מזמן הלז כפי חסד השי"ת עלי וכפי השגת ידי. ובזה אצא ואומר שלום מא"ה כנפשו וכנפש ח"ז ידידו לנצח (ב"ה) וחתם עצמו גם העיד ע"א לפני בד"צ בזה הלשון איך בין גיוועזין במקום פ' האט דארך מיר גישיקט הרב הגאון דק' הנ"ל מעות לחתנו אונ ער האט מיר גיזאגט אז כעת האט ער נישט מעהר געלד אז עם וועט איהם צו גיפאהלין געלד וועט ער איהם נאך שיקען דען וואס ער האט זיך איהם מחייב גיוועזין איז אויף איהם איין חיוב אין ער האט גיהייסען אז איך זאל זאגין לחתנו אז ער זאל זיך גאר ניט מצער זיין דען ער וועט איהם בצאהלין וואס ער האט איהם צו גיזאגט בחיוב עכ"ל העד שהגיד לפני בד"צ וטען היורש הרב הגאון בהרב הגאון המנוח ז"ל שאינו מתחייב מכח קשרי התנאים דהוי קנין אתן והמכתב שכתב אביו לחתנו הנ"ל אין בו כדי להתחייב חדא שאיני רק דרך הבטחה שנית שהיא אומדנא שאביו ז"ל מעולם לא חייב עצמו רק קיבל ע"ע ליתן מהנדבות חלק חמישי ממה שנותנין בעד קמיעות וכדומה ולא עלה על דעתו מעולם להתחייב גופו והאיך יעלה על הדעת למכור החפיצים הנשאר אחריו לשלם לנכדו ואומדנא גדולה הוא לי לכל יודעיו ומכיריו. גם טען באשר שאביו לא כתב בעצמו המכתב רק חתם ידו ולא השגיח במה שכתב הסופר והסופר העיד לפני הבד"צ שאמר המנוח הגאון ז"ל לכתוב ביני שיטי איזה תיבות אשר השמיט הסופר הרי שדקדק היטב. גם העיד השליח שהביא המעות והמכתב הנ"ל שתיכף אחר שהגאון הנ"ל חתם עצמו על המכתב מסרו לידו להוליכו לחתנו

תשובה דבר זה מבואר בהרשב"א ומביאו הסמ"ע סי' ס"ט [ס"ק י"ב] דכתב ידו באגרת מהני ואינו נאמן לומר לטופס כתבתי וכן הסכימו כל האחרונים ורק בזה יש מחלוקת אי נאמן במגו דפרעתי מבואר בכנסת הגדולה ובנ"ב במהדורא תנינא [סי' ט"ו] וא"כ בנ"ד דאין נאמן לומר פרעתי כאשר יתבאר בוודאי דאין נאמן לומר לטופס כתבתי. גם בלא"ה באגרת שכתב לחבירו לא שייך כלל לטופס רק השטאה או טעיתי ובנ"ד בוודאי לא שייך השטאה כמבואר לכל מבין בדיני הודאות כיון דשלח מקצת המעות ודבריו דרך הודאה גמורה. וגם טעיתי לא שייך כלל כאן דאין כאן מקום לטעות דאינו דרך מו"מ רק שהודה שנתחייב ואין לומר דטעה בדין דסבר דקנין אתן מהני זה אינו דגברא רבא כוותי' ביודאי לא טעה בדבר פשוט שהמין עם יודעים כדאמרינן בבבא מציעא [דף ס"ח ע"ב] גבי שטרא דרה עיליש וזה פשוט למאוד. אך בזה אני מסופק כיון דבאמת ידעינן שלא הי' חייב מעולם אם יכול לחייב עצמו באגרת כזה. הנה באמת מדברי הב"ח מביאו הש"ך בריש [סי'] ס"ט מבואר שיכול לחייב עצמו בכתב כזה. אך לברר הדבר היטב שבנ"ד אין חילק בדבר נבאר ענין חיוב אשר [יש] בזה ג' [שיטות] שיטת רש"י י"ל לפי מה דמשמע מפשט דבריו בריש הנושא דאינו יכול לחייב עצמו בדבר שאינו חייב בשום אופן וכן הבין מדבריו הדרישה בסי' מ'. והנה כל האחרונים השיגו בזה על הדרישה ונמנו וגמרו דבדרך הודאה לכ"ע יכול לחייב עצמו בדבר שאינו חייב ועיקר ראייתן מדברי הש"ס ב"ב [דף קמ"ט ע"א] גבי הודאה דאיסר גיורא ולפענ"ד אין ראי' מזה דהנה לפי מה שנראה לכאורה דהודאה הוא כקנין או קנין ממש כפי מה שהאריך הקצות ז"ל [בסי' מ' ובסי' קצ"ד] ואי"ה לקמן נדבר מזה א"כ יש מקום לחלק בין היכי שמודה שדבר זה של חבירו כמו שאיסר גיורא הודה שהמעות פקדון הוא של רב מרי בוודאי נקנה בקנין. אבל באינו מודה על חפץ מסוים רק מחייב עצמו בהודאה שהוא חייב י"ל שאינו יכול לחייב עצמו לא מבעיא למ"ד שיעבודא ל"ד וכתבו התוס' בב"ב [קע"ה ב' ד"ה דבר תורה] דאפי' אם שיעבדו בפירוש אינו מדאורייתא דאין אדם יכול רק למכור נכסיו אבל לא לשעבדם פשוט דלא מהני הודאה במקום שאינו חייב דאין אדם יכול לשעבד עצמו ורק אם הוא באמת מחויב הוא משועבד מכח תיקון חז"ל. אך גם למ"ד שעבודא דאורייתא היינו דוקא דמן התורה משועבד אם הוא חייב לאחד חייבה התורה הנכסים ושיעבדם אבל אם הוא אינו חייב כלל כ"ע מודים דאינו יכול לשעבד עצמו