דברי חיים חלק א ר

לכאורה י"ל דהסוגי' שם אזלא למ"ד דהטעם משום פרי ויש לבעל פירי [רק] עד שעת כתיבה וכר"ל ואז בעמ"ס ל"צ זמן דאז לא שייך כיון שנתן עיניו לגרשה דאינו מוכח מתוכו וכמ"ש התוס' כאן וא"כ אין לה הפסד פרי דבשעת נתינה תוכל לילך לב"ד ליקח כתב שנתגרשה וכמ"ש התוס' ז"ל כאן [ור"ל דאמר דתקנו זמן משום פירות היינו אליבא דר"מ דע"ח כרתי ודו"ק עכ"ה] אך דעדיין קשה להרמב"ם ז"ל דהוא ס"ל [שם הל' כ"ד] דהטעם משום ב"א ואפ"ה פסק [שם הל' כ"ו] בגט שכתב בו היום גרשתיך כשר דהא זה הוי רק כמו בעמ"ס וא"כ למה בעמ"ס בלא זמן פסול ובהיום גרשתיך כשר אך באמת לפי המסקנא שם בב"ב דהיום יומא דאפיק לפנינו משמע וא"כ באמת אינה מגורשת רק מיום שיצא לפנינו וא"כ אם תזנה תיהרג דהגירושין לא התחילו רק מיום שיצא לפני הב"ד כמבואר שם בש"ס אך לפ"ז קשה למ"ל זמן בעבד הא אם ירצה האדון לעשות איזה ערמה יכתוב לו גט שיחרור שיהא כתוב בו מהיום תהי' ב"ח ואין לומר דהשיחרור אינו מתחיל רק מהיום דהיום יומא דאפיק משמע מ"מ יובל העבד לטעון אני נשתחררתי מכמה ימים ונהי דהגט לא נפק מתותי ידי' מ"מ אי בעיתו (השכי) [הייתי] יכול להוציא קודם וא"כ הוי כעבד שאין רשות רבו עליו שיוצא לחורין אפילו בלא שטר אך באמת ז"א דהנה בלא"ה קשה מאי מתרצים התוס' ז"ל דהזמן הוא בשביל שמא ימכרנו לאחרים הא לזה א"צ זמן דגם באין בו זמן מספק נעמידנו בחזקת עבד והיינו דהמכירה היתה קודם שטר השיחרור וכמו שהקשו התוס' ז"ל גופי' גבי אשה [שם ד"ה משום] וכאן לא שייך התירוץ הרי גרושה לפניך דאדרבה אם נמכר קודם השיחרור ע"ע בעבדותו הוא והשיחרור חספא בעלמא אך באמת י"ל דלענין להוציא מיד המוחזק לא מהני חזקה קמייתא כידוע בב"מ [דף ק"א וע"ש בתו'] בסוגיא דהמחליף ובכמה מקומות והעבד מוחזק בעצמו מש"ה בשיחרור שאין בו זמן לא נוכל להוציא העבד מחזקתו שמוחזק בעצמו וא"כ לפ"ז לק"מ מה שהקשינו שיכול האדון לעשות ערמה במה שיכתוב לו שיחרור בהיום אני משחררך דבאמת היום יום דאפיק משמע וא"כ אינו משוחרר רק מעתה מיום דאפקינהו לשטר שיחרור לפני ב"ד דכן משמע יום דאפיק וכנ"ל ואי משום שיאמר שנתגרש מאז וא"כ הוי לי' עבד שאין רשות רבו עליו ז"א דאוקמי בחזקת עבד והשטר לאחר מכירתו נכתב והוי כחספא ואם תאמר דהעבד מוחזק בעצמו וחזקתו בעצמו עדיף מחמ"ק ז"א דהא קיי"ל דעכ"פ צריך גט שיחרור דעבד שאין רשות רבו עליו יוצא לחירות אבל צריך גט שיחרור כמבואר בפ' השולח [דף ל"ח] וא"כ אינו מוחזק כלל בעצמו וא"כ נעמידנו על חזקה קמייתא דלא שייך כאן לומר הרי משוחרר לפניך דדלמא אינו משוחרר כלל והשיחרור נכתב לאחר המכירה אך כ"ז בהחשש שכתבו התוס' ז"ל בתירוצם שהזמן הוא שלא יוכלו להוציא מיד הלוקח אבל לענין הבנים כמו שתירצו הראשונים בחי' ע"ז לא הועילו כלל בזמן דעדיין יוכל לכתוב ג"ש היום [אני] משחררך ואז העבד יטעון דבאמת קודם כן ניתן בידו והי' עבד שאין רשות רבו עליו דהוי כמו ב"ח ואי דצריך ג"ש הרי השחרור מהיום ודאי כשר כיון שלא נמכר לאדם וא"כ כיון שמעתה ודאי משוחרר אין לאוקמי על חזקת עבד דהרי משוחרר לפנינו ומש"ה הוצרך התוס' ז"ל להמציא דהחשש הוא פן ימכרנו לאחר ואז לא שייך הרי משוחרר לפנינו ודו"ק

ו' תוס' שם [ע"ב] בד"ה גזייה לזמן ויהבי' ניהלה והא דאמר כו' דהא הכא משמע דאי גזיי' לזמן לא קטלינן לה דקאמר מה הועילו חכמים בתקנתם ודוחק לומר דלא פריך הכא אלא למ"ד משום פרי עכ"ל ונלע"ד ליישב עפ"י מה שנקדים ליישב קו' התוס' שהקשו בריש הסוגיא [בד"ה משום] דנוקמה בחזקת א"א ונ"ל דהנה לכאורה קשה לפ"ד הנימוקי יוסף בסנהדרין [בר"פ אד"מ] שגט שאין בו זמן פסול מדאורייתא [משום דה"ל עשאאי"ל] ואינו כשר רק משום אפקעינהו רבנן לקידושין ולדידי' הא דאמר הגמ' למה תקנו זמן בגיטין היינו כיון דרבנן עקרינהו לדו"ח גבי דיני אישות דכד"מ דמיא למה להו לתקן זמן ואך עדיין קשה למה אמר ר"י משום ב"א הא נהי דזנתה קודם הגירושין [הא] אפקעינהו רבנן לקדושין ופטורה ממיתה [וא"כ כדין מחפה עלי' וע' בתו' דל"ג ד"ה ואפקעינהו] אך דלזה י"ל דמבואר ברשב"א [סוף] יבמות [דקאמר שם הגמ'] דמשום דיש נמי כתובה ליטול כד"מ דמיא [והקשה הרשב"א] הא יש בו ד"נ נמי ותהא צריכה דו"ח כד"נ ומתרץ משום לע"ע עדיין לא זינתה ואין כאן רק ד"מ ומש"ה א"צ דו"ח יעו"ש ברשב"א ז"ל וא"כ לפ"ז הכא [שפיר] באשה שזינתה אם ניתן לה הגט לאחר שזינתה דאז הד"נ לפנינו לא דמי' לד"מ ולא אפקעינהו רבנן הקדושין דאדרבה הוא ד"נ ממש והגט פסול משום דלית בי' [זמן ול"ש בו] דו"ח אך עכ"ז עדיין ספק דלמא ניתן לה הגט מאז טרם שזינתה וכבר נפקעו הקידושין דאז לא הי' [צריך] דו"ח ומש"ה תקנו זמן כי אם לא הי' זמן היינו מסופקים דדלמא ניתן לה הגט כבר ונפקעו הקדושין וא"כ [מיושב קו' התו' ד"ה משום הנ"ל דלפי הנ"ל] שוב ממילא לא שייך חזקת א"א דאם נתגרשה מקודם הזנות נפקעו הקדושין ולא הי' לה חזקת א"א מעולם וא"כ כיון דע"ז אנו דנים אם היתה בחזקת א"א או לא לא שייך לאוקמי אחזקה וא"כ לפ"ז לק"מ על רש"י מה שהקשו התוס' (שם) שרש"י פירש ביבמות דאם תטמין לזמן תיהרג דאמרינן אוקמי אחזקת א"א והקשו התוס' ז"ל דהא הכא אמרינן גזייה לזמן ומתרץ לרמאי לא חיישינן משמע דאם יעשה רמאות כזה לא קטלינן לה מספיקא דלא אוקמי לה אחזקת א"א ולא כרש"י ז"ל אך לפמ"ש א"ש דהנה כשהתקינו הזמן והי' כתוב בגט הזמן רק שהיא מחקתו א"כ אמרינן דלא מהני עתה העדות שנתגרשה דהא הוי עדות שאאי"ל וכמ"ש הנ"י ז"ל ולא אמרי' אפקעינהו רבנן לקדושין וכדיני ממונות דמיא זה ליתא דהא השתא ד"נ לפנינו ובכה"ג כתב הרשב"א ז"ל ביבמות [הנ"ל] דכד"נ דמיא ובעי דו"ח כנ"ל וא"כ לא מהני הגט מידי עתה בלא הזמן ואין לומר מ"מ אנחנו מסופקים אימת נתגרשה ודלמא נתן לה קודם הזנות דאז לא היי ד"נ ואפקעינהו לקדושין מינה ז"א דהא לא אפקעינהו לעולם דהא הי' בו זמן והי' שייך בו דו"ח דגט מאוחר פסול ולא שייך לומר אחרנוהו וא"כ ממילא שייך בו הזמה ודו"ח וכשר מה"ת ולא אפקעינהו כלל וא"כ ממילא אדרבה מוקמי בחזקת א"א דלאחר זנות נתגרשה ומש"ה שפיר כתב רש"י ז"ל דקטלינן לה אם מחקה לאחר התקנה אבל הכא פריך הגמרא גזייה לזמן ופירשו מפרשים ז"ל שגזי' קודם דיהיב לה וא"כ כיון שידעינן שבא לידה בלא זמן כמ"ש המפרשים ורק שלא ידעינן אימת בא לידה שוב ממילא אפקעינהו רבנן להקדושין דהא גט שאין בו זמן הוא מגיטין שכשרים בדיעבד וא"כ אפקעינהו רבנן ושפיר לא שייך לאוקמי אחזקת א"א כנ"ל משא"כ כשתמחק דאז ידעינן שהי' בו זמן ומחקתו א"כ שוב אוקמא אחזקת א"א כנ"ל: סימן צב

מכתבו הגיעני והנני להשיב בקצרה מה שהקשה דלפ"ד הרשב"א ז"ל [בגיטין דף י"ז] שכתב דלפסידא דידי' לא חיישינן לתקן זמן א"כ קשה מדוע אמר בגמ' יבמות [דף ל"א ע"ב] דהניחא לר"ל דאמר משום פירי וארוסה לית לה פרי והקשה כ"ת דלהרשב"א למ"ל הסיום הזה ארוסה ל"ל פרי ה"ל להש"ס לומר הניחא לר"ל דבעל מוחל הפירי את"ד קושייתו ואתפלא מדוע יחשוב אנוש זאת והא ודאי פשיטא וברור בש"ס דארוסה ל"ל פירי כדאתמר בכמה דוכתי בגיטין ושארי מקומות והאיך יוכל הגמרא למינקט דלר"ל ניחא דהבעל (מותר) [מוחל] דמשמע דיש לבעל איזה זכות בפירות והוא נגד האמת לזה תפיס הגמ' דל"ל פירי וא"כ א"צ למחילה וזה ברור

והנה מה שרצה לתרץ קו' מה שהקשו דגם לר"ל חיישינן לשמא תזנה [א"ה נראה דקושית השואל הי' על גמ' הנ"ל דלר"ל ניחא הלא עדיין קשה שיתקנו זמן בקדושין משום זנות דהא בארוסה הוא שמא תזנה לדברי התו' גיטין דף י"ז ע"ב ד"ה זנות דגם לר"ל חיישינן] וכתב כ"ת דזה טעות דהא יוכל לתת לה גט בלא זמן בארוסה דל"ל פירי [א"ה כוונתו דעדיין לא יועילו בתקנת זמן הקדושין דעדיין יוכל לחפות בגט שאין בו זמן] אשתמיט מיני' גמרא ערוכה דגם לר"ל צריך זמן בארוסה אפילו דל"ל פירי יעוין בפ' כל הגט [דף כ"ו ע"ב] אולם באמת גוף הקו' לק"מ דהחשש שמא תזנה שכתבו התוס' [הנ"ל] דחוק מאד דהא דתקנו הכא בגיטין זמן ובבתולה הנישאת יום רביעי הכל משום שלא יהא ערמה בזנות ומה חילוק יש בין נשואי בתולה לגט בשלמא על אדם פרטי החילוק בין שמא תזנה לשמא זינתה כעין שמא ימות או שמא מת כמבואר בגיטין [דכ"ח] אבל לתקן דבר על מציאת המקרים בעולם שניהם שווים וכבר נתקשו רבים בזה אך העיקר הוא כוונת התוס' ז"ל דיותר חששו לתקן לבוא על המבחן שמא תזנה ולכן תקנו יום רביעי כדי שישכים לב"ד ויבורר הדבר ע"י עדים או תיאסר מספק כמבואר בהפלאה ז"ל אבל בתקנת זמן דהתיקון הוא אם יזדמן שיהא עדים והתראה שזינתה שלא תוכל להפטר ע"י ערמות זה הוא לא שכיח שע"י תיפטר ומלבד שלא שכיח התראה [שזה] כתבו התו' בתי' בתרא רק הדבר בעצמו לא חיישינן לעשות תקנה עבור שמא זינתה (והעדים) [ותערים] לפטור ע"י גט ובזה קדושין וגיטין שווים שאין חוששין לתקן עבור זה אך לתקן תקנה שמא תזנה לבוא על הבירור לזה חיישינן יותר לתקן וזה נראה ברור

גם מה שמסופק בדין אם נמצא מום בחביות של יין שנמכר לו בחזקת יפה בפירוש בתוך עשרה חביתין והלוקח השתמש