דברי חיים חלק א קפו

לחלוץ בחנם או להעביר המעבורת מ"מ אם לא רצה רק עד ששלמו לו מעות השכירות כרצונו א"צ להחזיר ודקדקו כן מדברי הגמ' שאמרו יכולה לומר משטה כו' וקשה ל"ל דטעמא דמשטה הלא אם באמת התחייבה עצמה נימא לי' בע"כ הי' הבטחתו א"ו ש"מ דאם כבר נתחייב באמת בעד שכירות הגם שהוא בעד דבר שמחוייב לעשותו בחנם מ"מ אם כבר זכה בחיוב הי' צריך לשלם לו ורק דהאשה תוכל לומר שלא נתחייבה מעולם כי משטה היתה אבל בנתן לידו דכבר זכה בו הבעל בעד שכירות שוב אינו חוזר הגם שהי' בע"כ. וא"כ מש"ה גם המ"מ לא מהני ושפיר פסק הרשב"א ז"ל דלא מהני מ"מ וא"כ ה"נ בנ"ד כיון שזכה השליש בעבורו וכנ"ל בשם המרדכי שוב לא מהני המ"מ בעד מה שזכה לו בעד שכירותו והמעות מחויב השליש לתת להבעל ודו"ק: סימן פה

ע"ד שאלתו באשה שעשה בעלה שליח להוליך לה גיטה ולסופר עשה שליח שיכתוב גט ולעדים שיחתמו ואבי האשה היה השליח להולכה והנה אמר להאשה על תצטרך שוב לדבר כי אנכי קבלתי לך הגט ובזה די והאשה שמעה לדבריו וסברה שהיא מותרת מיד להנשא ונשאת קודם כתיבת הגט והנה הב"ד שלחו להתרות בה ואמרה שאבי' אמר לה שכבר קיבל הגט עבורה. והנה עכשיו כשבא הסתפק מעכ"ת אם יוכשר עתה האי שליח להיות שליח להולכה כי חזר משליחתו ולא רצה להיות רק לקבלה וכ' מעכ"ת שמצא כן בפ"י ז"ל גם נסתפק על א' מהעדים שאמר בפני מעכ"ת שאינו יודע כלל מעדות ואח"כ חזר בו ואמר שהגיד זה מחמת שלא רצה ליסע ממקומו ונתן אמתלא הנראית ונסתפק מעכ"ת אם יוכל לחזור ולהגיד את"ד ספקותו. הנה ידידי מה אני לחוות דעתי בעניני' חמורים כאילו ומה אדע אשר לא ידע אולם כעת אשר בעוה"ר התורה מונחת בקרן זווית ובשעת המכנסין פזור ולא אוכל עצור מה שנלע"ד בזה ואת אשר ישים ה' בפי אותו אדבר הנה בפ"י ז"ל חפשתי ולא מצאתי אולם לא שמעתי אינו ראי' אך לפע"ד אין חשש כלל דבודאי אפי' חזר משליחותו יכול לחזור ולעשות שליחותו ולא מובטל בדיבורו לחוד וכן (מבואר) [מוכח בגמ'] וז"ל הגמ' במס' גיטין (ד' ס"ג ע"ב) ההוא גברא דשדר לה גיטא לדביתהו אזיל שליחא אשכח' כי יתבה וקא לישה א"ל הילך גיטך א"ל להוי בידך וכו' עד חולצת ע"ש. ופי' הרמב"ם ז"ל וז"ל [בפ"ו מה' גירושין ה' י"ג] הבעל ששלח גט לאשתו ובא השליח ליתנו לה ולא נטלתו אלא אמרה לו בפני עדים יהי' גט זה פקדון אצלך או שאמרה לו הרי את שליח לקבלה לי הרי זו מגורשת בספק עד שיגיע גט לידה ומשיגיע הגט לידה תתגרש ודאי עכ"ל וכן פסק בש"ע [סי' קמ"א סעי' א'] משמע בהדיא דאילו מטי לידה הוי מתגרשת הגם שחזר השליח משליחתו ורצה להיות שליח קבלה אע"כ יוכל לחזור לשליח להולכה וא"ת דשאני התם דאיהו לא חזר ורק שרצה להיות שליחה לקבלה ג"כ וכן כ' הט"ז ז"ל אבל בנ"ד חזר משליחותו ההולכה ולא רצה רק לקבלה זה ליתא דמאן לימא לן כן הלא נמי יכול [להיות] בנ"ד שלא חזר משליחותו ההולכה ורק דעתו הי' שיהי' שליח קבלה ג"כ אבל שליחות ההולכה לא עקר ומילתא דמסתבר הוא [דאדם] יודע שאין יוכל להיות שליח קבלה אם לא יקבל או מהבעל או משליחו ולכן ודאי הי' כוונתו שהוא יהי' שליח הבעל ואח"כ יהי' שליחה ואם נימא הא האי גברא לאו בר הכי הוא ולא ידע מידי ז"א דהא סתמא קאמרינן בש"ס [גיטין דף ס"ג ע"א] אדם יודע שאין הבעל עושה שליח לקבלה ולהולכה קא מכוון אפי' בע"ה והגם דחזינן דהאי גברא לא ידע מידי דאילו ידע הרי בכה"ג אינו גט רק מס' וא"כ יכול [להיות] דמיטעי קא טעה ולא רצה להיות רק שליח לקבלה לחוד מ"מ כ"ז דאין לנו ראי' שחזר משליחותו של הבעל למה לן למהדר ולומר דבטלה לשליחותו וגם דלפע"ד דוודאי אי בפירוש הדר [נמלך להוליך לה] יוכל להיות שוב שליח דבמחשבתו לחוד לא נתבטל השליחות וכן כ' הריב"ש ז"ל סי' תע"ב וז"ל אירע מעשה וכו' ושאלנו לר"ח בר"ש מה הי' בדעתו בשעה שקבל הגט מיד ר"י הנזכר ואמר בשבועה שבשעה שקבלתי הגט מיד ר"י הי' דעתי וכוונתי שמיד שהגיע הגט לידי שתהי' מגורשת מבעלה ר"י גרושין גמורין ומותרת לכל אדם תשובה וכו' כ"ש בנידון זה שהשליח לא אמר שום דבר שיהיה משמעותו שרצונו להיות שליח קבלה ולא שליח הולכה אלא קבל הגט סתם מיד הבעל עפ"י הדברים ההם שאמר לו בשעת השליחות שמשמעותם שליחות הולכה ובטיל שליחות קבלה שיש לנו לומר שהוא שליח גמור להולכה וכשהגיע גט לידה מגורשת גמורה ע"כ הרי דהשליח אמר אח"כ ונשבע שהי' שליח לקבלה נהי שלא הועיל מחשבתו בשעת הקבלה כי הוא דברים שבלב מ"מ הלא בפה מלא אמר שרצונו שתהי' מגורשת ע"י וא"כ חוזר משליחות ההולכה א"ו בזה לא נבטל שליחות ההולכה שעשאו הבעל כיון שדעתי עתה להיות ש"ק אבל מ"מ אינו מבטל שליחות ההולכה ואם נמלך להוליך לה כשר כיון דבשעת קבלת הגט נעשה ש"ה. ולא זאת בלבד] רק נלע"ד דכל שליח לקבלה נעשה נמי שליחו של הבעל עפ"י מה שכתבו תוס' ב"מ ד' ע"א ע"ב ד"ה בשלמא סיפא לחומרא וכו' השתא מיהא שהנכרי [אינו] מפקירן אלא בא לזכות מעותיו למלוה עי"ז הלוה אין לו כח לזכות שא"כ הי' הישראל המקבל שליחו של נכרי לזכות במעותיו של ישראל ואין שליחות לנכרי עכ"ל אלמא דסתם נתינה לאדם ע"י שליח הוא שליח של הנותן ובהדיא כתב כן הקצות [סי' קפ"ב סק"ב] לענין תן שטש"ח זה לעבדי ולפי מה שעלה בזכרוני גם המקנה כ"כ ואין כעת הפנאי לעיין בזה ועפ"ז עלה בידי לישב קו' הב"ש על הרשב"א מהא דאמרינן במס' גיטין (ד' ס"ב ע"ב) אתמר הבא לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי והוא אמר הילך כמה שאמרה אר"נ א"ר בר אבוה א"ר אפי' הגיע גט לידה אינה מגורשת וכו' אמר רב אשי הכי השתא בשלמא א"א איפכא התקבל לי גיטי [וכו'] והוא אמר הילך כמה שאמרה וכו' עד אלא הכא משום דעקרי' שליח [לשליחתו] לגמרי הוא [דאמר] שליח לקבלה הוינא להלכה לא הוינא כו' עד ת"ש הבא לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי [התקבל לי גיטי] וא"א הבא לי גיטי והוא אמר הולך ותן לה זכי לה והתקבל לה רצה לחזור יחזור משהגיע גט לידה מגורשת מאי לאו קבלה אקבלה והולכה אהולכה לא קבלה אהולכה והולכה אקבלה אי קבלה אהולכה מכי מטי גיטא לידי' לאלתר ליהוי גיטא ש"מ דאדיבורא דידי' קא סמיך הכי השתא התם קאמר לי' הילך כמה שאמרה הכא מי קאמר לי' הילך כמה שאמרה עכ"ל הגמרא וכ' הרשב"א וז"ל אבל אמר לו הבעל הילך או הולך או התקבל ולא אמר כמו שאמרה מכי מטי גיטא לידה מיגרשא דשליח הולכה שווי' ואיהו נמי שפשט ידו וקבלו על דעת מה שאמר הבעל קבלו והתקבל דאמר לו הבעל התקבל והולך קאמר זו דעת הרב בעל העיטור ז"ל כו' עד אלא ודאי בין הכא ובין הכא הבא לי גיטי וא"א התקבל לי גיטי אף משהגיע גט לידה אינה מגורשת עכ"ל הרשב"א ז"ל והקשה הב"ש [בסי' ק"מ ס"ק י"א] הא לרשב"א בהולך ספיקא כרב וא"כ האיך יפרנס הש"ס הנ"ל דמתרץ לא הולכה אקבלה והא הולך הוי כזכי וא"כ עקר לשליחותי' ותירוץ הב"ש אינו מספיק לאוקמי הולך (כרבנן) [כר' נתן] וגם הרשב"א גופא לדינא לא פליג בהולך כמו שמבואר והוכיח במשנה למלך ז"ל בארוכה אולם לדברינו א"ש דבאמת לפי דברי תוס' ב"מ הנ"ל בכל השולח לאחד ע"י שליח שעשה המקבל מ"מ נעשה שליחו של הנותן וכנ"ל ורק בזיכהו לו ממש כמבואר בתוס' ואס"ז בארוכה. ולזה יש לחלק באם אמר הולך אפי' למ"ד דהוי כזכי ואינו יכול לחזור מ"מ נעשה גם שלוחו של הבעל דהוא עושהו לשליח שיזכה בשבילה ונעשה שליחו ושליחה (והגם דלא מהני זה אם נעשה שליחה ושליחו הוא מטעם דלא חזרה שליחות אצל בעלה [עיין גיטין דף כ"ד ע"א] וגם מטעמים אחרים דמבואר לעיל מיני' בש"ס אבל הבעל גופי' אם עושהו לשליח קבלה שלה שליח גם להולכה ושיזכה בשבילה שפיר מהני לכל הטעמים גם להרשב"א שפליג על הרמב"ן וכ' באם מתחלתו אין ראוי מגרע טפי) וא"כ מש"ה עכ"פ נעשה שליח הולכה של הבעל והשליח הסכים לזה השליחות ורק שלא רצה אז להוביל לה הגט לידה רק רצונו הי' להיות שליח גם ממנו לקבלה וא"כ כיון דעכ"פ נעשה מהבעל שליח לזכות לה הגט יוכל שוב עתה להוליך לידה ממש כיון דנעשה עכ"פ שליח של הבעל לזכות לה הגט בשביל הבעל (ולזכות לה) ואי דהבעל הי' סבור שהוא השליח בעצמו יזכה עבורה והאמת לא כן הוא כי הוא אין שליחה מ"מ לא איכפת לי' בזה להבעל ואין קפידא בזה אם יתנהו לידה ממש ודמי' כמו דאמר לו ה"ה במקום פלוני דלא הוי קפידא ומש"ה ס"ל להרשב"א דיכול לתת להאשה הגט להוליך לה אבל בהתקבל לה דהוי כמו שזכה לה על ידו שפיר לא עשהו כלל לשליח וכמבואר באס"ז הנ"ל א"כ לא נעשה (ש"ה) [שליח הבעל] מעולם ומש"ה פליג בזה [על] הבעל העיטור וס"ל להרשב"א דבהאי גוונא אינו מועיל והחילוק קל להבין דבהולך נהי דלא יוכל לחזור אבל מ"מ נעשה שלוחה [שליחו] אבל התקבל (כוונתה) [כוונתו] דנעשה רק שלוחה לחוד ובאמת עד"ז יש ליישב גם הבעל העיטור ולהצילו מהרשב"א ז"ל וז"ל [הרשב"א] וליתא משום דק"ל דא"כ כי מקשינן עליו דר"נ הבא לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי [התקבל לי גיטי] וא"א הבא לי גיטי והוא אומר הולך ותן לה זכה לה והתקבל לה אם רצה לחזור יחזור משהגיע גט