דברי חיים חלק א יג

שהוא של הנכרי ורק כתבנו דיכול לעשות תקנה ע"י יחד לו בית והנה כאן דקה"פ הוא של הלוה לא משכחת כלל יחד לו בית וא"כ מש"ה פטור לגמרי לבער (ותו) [ואי] דדילמא יהא שלו דדילמא לא. יבא לידי גבי' לזה לא איכפת לן דהנה באמת טעם הרדב"ז ז"ל דכיון דגילה התורה דבאחריות עובר מכ"ש בדבר שיוכל להיות שכולו שלו שעובר אך הרי כתבנו בשם המכילתא במקום דלא אפשר לבער פטור ורק באחריות יוכל ליחד בית אבל הכא ביחד לו בית לא יוכל משום דאית בגווה קה"פ ואי דיבטלו מאי יועיל בביטול אכתי נכשל באמת דכיון דגלי התורה דגם חמץ בקבלת אחריות עובר כעל שלו ודילמא יבא לידי גבי' והוא באחריותו וביטול לאו כלום הוא ומאי יועיל בביטולו אכתי בספק חמץ ברשותו הוא וכיון דלא יוכל לתקן ממילא פטור כדרשת המכילתא דמה ביתך ברשותך וא"כ לפ"ז במעכשיו ונותן בביתו של עכו"ם שפיר יכול [להיות] דעובר בלא הגיע זמ"פ קה"פ דדילמא ישלם ויהא כשלו ואי דמה לעשות יבטלנו (דאז) [דאי] לא יבא לידי פדי' ממילא אינו ברשותו כלל ורק דילמא יהא שלו דיפדנו א"כ מהני ביטול ולזה בלא ביטול אסור בלא הגיע זמן קה"פ ודברי הרמב"ם ז"ל שפיר ודו"ק: סימן יח בדין מכירות הבהמות

שמבואר [הת"ש] בבכ"ש ז"ל בפסחים שאסור דהוי הערמה והאחרונים כולם חלקו עליו וכתבו שדבריו צ"ע דמאי הערמה איכא הא צריך המכר להיות בלי הערמה יעו"ש ונ"ל דדבריו נכונים דהנה קי"ל בח"מ דאומדנא דמוכח טובא הוי אומדנא ולא אמרינן בזה דברים שבלב א"ד וא"כ גבי נכרי שהוא עני ולא ניסה מעולם במו"מ וודאי אומדנא דמוכח שהוא לוקח רק שיחזירנה לישראל והא מבואר בח"מ דמכר כה"ג שחוזר להמוכר לא הוי מכר כלל. אך לכאורה קשה דלפי מה דמבואר שם דאם יקנהו לזמן מהני ומביא המג"א דברי הספר מ"ע ז"ל בסי' תמ"ח שכתב כן גם לענין משכון וא"כ נימא דכוונת העכו"ם שקנהו באמת מישראל כדי שירוויח בזה מעט המעות שנותן לו ישראל המוכר בשעה שקנהו ממנו אך י"ל לזה דזה (פטור) [אסור] מדינא דגם במתנה עמ"ל כתב המג"א דלא אמרינן הואיל דלא הוא בידו דהנותן וא"כ כאן אם הישראל ירצה דוקא שהנכרי יקיים המקח בוודאי שהמקח יבטל למפרע מטעם א"ד דאדעתא [דהכי] לא קנהו הנכרי וא"כ כיון שתלוי בדעת הישראל שוב אמרינן הואיל. אך כ"ז בחמץ אבל בבהמות וודאי אסור דס"ס נהנה הישראל בין אם יקחנו ממנו לאחה"פ דנהנה שיתפטמו באיסור ובין אם לא יחזיר דאז יבטל למפרע המקח והם שלו למפרע בוודאי נהנה ובין כך ובין כך אית ליה בפסח הנאה מחמץ ודו"ק: סימן יט

שאלה אחד לקח י"ש מפריץ כל מה שיעשה בהמאשין ושיהי' לו שלשים גראד ונתן הכסף דמי הי"ש כפי הפסיקה להפריץ. וגם הקנה לו הפריץ רשות בחצרו על הי"ש כשירצה הקונה להעמידו בהחצר. והנה לאחר שנגמר הי"ש שלח הקונה שליחו לקבלו וראה השליח שנחסר הרבה מהגראדין. וגם ראה השליח שרוצה הקומיאסר של הפריץ להטעותו במדה. ולכן לאחר שנמדד אמר השליח שלא יקבלנו ורק שהסוחר עצמו עם הפריץ ישוו עצמם וסגרו השפאכליר בשני מפתחות השליח באחד והקומיסאר במפתח השני ונשתהא הדבר עד שבא חה"פ ולא נמכר החמץ הנ"ל ע"י שכחה

תשובה הנה בכאן לא קנה הישראל הי"ש מחמת שהי' דבר שלא בא לעולם אך לפי מה דמבואר ברמ"א בח"מ סי' ר"ט ס"ד וז"ל וה"ה בשאר דברים שלב"ל ואפילו לא תפס אלא כתב לו שטר ומסר לי' השטר כמאן דתפיס דמיא עכ"ל אלמא דבשטר קנה בדשלב"ל. אולם נ"ל לומר דבנכרי בודאי לא קנה דשלב"ל אפי' בשטר דהנה כבר הקשו כל האחרונים על רמ"א ז"ל בדין זה שהוא נובע מת"ה ות"ה פוסק כן משום דברי הגהת מיימוני והוא מבעל העיטור שמפרש כן דברי הש"ס בכתובות דף צ"א ע"ב וז"ל הש"ס ההוא גברא דזבנה לכתובתה דאימי' בטובת הנאה ואמר לי' [אי] אתיא אם ומערער' לא מפצינא לך שכיבא אמי' ולא איערערא ואתא איהו וקא מערער סבר רמי ב"ח למימר איהו במקום אימי' קאי א"ל רבא נהי דאחריות דידה לא קביל עלי' אחריות דידי' מי לא קביל עכל"ה. ופירש בה"ע דהבן מכר כתובת אמו קודם שמתה והי' הכתובה מאיש אחר שלא מאביו וכפי' רש"י ז"ל בלישנא קמא ואפ"ה פסק רבא דהמכר קיים אלמא משום דתפס שטרא והוי כתפס הפרי לאחר שב"ל דקיי"ל דמהני ושטרא כמאן דתפס דמי זה תורף דברי בה"ע וממנו נלמד להת"ה ורמ"א ז"ל דה"ה בפירות דקל נמי מהני שטר והקשו כל האחרונים חדא דבהדי' מבואר בתוס' יבמות (צ"ג) דלא מהני שטר בדשלב"ל וכן משמע פשטא דסוגי' ביבמות וגם כי י"ל דהתם בכתובות דהלוקח תפס גם הכתובה גופא ומש"ה מהני לבה"ע שיהי' המכר קיים אבל אם לא תפס מידי רק שי"ל שטר על דשלב"ל לא מהני מידי והנלע"ד דדברי הת"ה ורמ"א ז"ל שפיר דהנה מלבד כ"ז קשה הלא שטר זה שנכתב על דשלב"ל ואינו ברשותו הוי כחספא בעלמא כמבואר בב"מ במאי קני בשטרא האי שטרא חספא בעלמא וא"כ האיך יעלה על הדעת לומר דשטרא כהאי הוי כתפס הא אינו שטר כלל ופסולו מוכח מתוכו שנכתב קודם שבא לרשותו ע"כ צ"ל דבאמת בשטר מקנה כמו בשדה זו לכשאקחנה תהא קנוי' לך דהוי חספא בעלמא ולא קנה בו דהוי דשלב"ל ולא הוי כתפס דכמאן דליתנהו דמי ומש"ה ביבמות לדידן לא קני בשטר כשאמר לכשאקחנה תהא קנוי' לך אבל בשטר מכירה דשטר כתובה דאינו שטר מקנה הגם שמבואר בח"מ ס"ו דגם שטר מכירה דשטרות צריך להיות שטר מקנה והש"ך ז"ל מביא זה בכמה מקומות שם אולם באמת אינו כשאר שטרי קנין דהא לא קני בהאי שטרא לחוד זולת מסירת השט"ח ללוקח ומסירת השט"ח הוי כמו משיכה במטלטלין ורק דאין תפיסתו מוכיח על שעבודו ולא שייך בו משיכה ומסירה לגבי השעבוד וכמ"ש הרמב"ן ז"ל מש"ה תקנו חז"ל לכתוב שטר ולומר דהקנו לו שעבודו במכירת השט"ח ולזה מסופק בתשו' מהראב"ח אם סגי בכתוב בו וא"ל קני לך איהו וכל שעבודי' דהוא ראי' על הכתובה וגם מש"ה מהני בקטן מכירה בשט"ח הגם דקטן לאו בר שטר הוא אפי' הגיע לפעוטות וכבר העיר ע"ז בקצות והנ"י כתב דבקטן איירי בכת"י ובזה לא הועיל מידי לתרץ הא קטן לאו בר אקני' בשטר הוא אפי' בכת"י א"ו דהאי שטר מכר דמכירת שטרו' הוא נצרף למסירת השטר ולגלות דהקנה איהו וכל שעבודי' הן אמת דבעי דלימסרינהו לידי' וכדברי הי"א בסי' ס"ו וכעין כל שטרי מקנה אך מ"מ אין קנין בעצמות השטר רק עם המסירה ומש"ה בעינן שימסור קודם השט"ח הנמכר ואח"כ ימסור לו שטר מכר דכתיב בי' קני לך איהו וכ"ש היינו לגלות על מסירת השט"ח שהוא נמכר עם השעבוד וא"כ לפ"ז כיון שאינו בעצם שטר מקנה ממש רק חיבור להמסירה אם לאחר שבא לרשות הבן הכתובה בירושה והקונה תופס בה גם השטר שכתוב בו קני לך איהו וכ"ש לא נתבטל ואדרבה נתוסף להתחבר ולהעיד שתפיסת לוקח בהשטר הוא לשעבודו ובשלמא בשטר קנין בעצם אם נתבטל קודם שב"ל הוא כחספא בעלמא אבל שטר מכר על שט"ח דהוא לראי' על המסירה כיון שהמסירה היינו התפיסה מהני בדשלב"ל כן השטר נמי נתחבר עמו ושפיר כתב בה"ע דשטר הוי כתפוס ומזה דן הרמ"א ות"ה לפירות דקל. דהנה באמת לכאורה קשה על דברי רמ"א ז"ל דכתב דמהני שטר למטלטלין הא מטלטלי לאו בני שטרא ננהו וכמ"ש התוס' בכתובות ואם לומר דעכ"פ שטר ראי' הוא דהמטלטלין המה שלו קשה הא ראי' איפכא שהקנהו לו קודם שבא לעולם וא"כ במאי קנהו אך באמת לפי מאי דכתבו התוס' שם (כתובות ק"ב ע"א ד"ה אליבא) וז"ל ואין לתמוה היכי משתעבד בשטר זה הא אין מטלטלין נקנין בשטרי די"ל דהואיל וטרח למכתב שטרא גמר ומשעבד נפשי' שהרי אפילו באמירה בעלמא יש דברים שנקנים כדקאמר בסמוך ועוד דשמעי' לי' לר' יוחנן בהזהב הנותן מתנה מועטת לחבירו קנה אעפ"י שלא הגיע לידו דגמר ומקנה ה"נ מתוך שטרח ליתנה בשטר בכה"ג גמר ומקנה ומסיק כתנאי ערב היוצא אחר חיתום שטרות וחתם עצמו היטב אני פב"פ ערב ומעכשיו הוא משתעבד ועכשיו אתי' שפיר ההוא דגיטין עכ"ל. ופי' דבריהם הוא כך בשלמא במטלטלי דעלמא דיכול להקנותן במשיכה לא קנה בשטר אבל בדבר שחייב עצמו שאין מה להמשיך לו מקנה לו שעבודו במה שטרח לכתוב שטר אלמא דגמר ומקני לי' וא"כ כן נמי בדשלב"ל דאין במה להקנותן מדטרח וכתב שטר גמר להקנות לו וזה מהני כמו בתפס אבל באמת אין קונה בהשטר כלום דמילתא פסוקה היא הקרקע נקנה בשטר והמטלטלין במשיכה ורק מדטרח למכתב לי' שטרא גמר להקנות לו וא"כ שפיר כתב הרמ"א ז"ל ואם כתב לו שטר דהוי כתפס דהשטר מעיד שגמר להקנותן לו מדטרח למכתב לי' שטרא ונהי דקודם שבא לעולם לא קנה בטרחתו דשום קנין לא יועיל בדבר שלב"ל עכ"פ לאחר שבאו לעולם מחמת השטר ראי' משגמר להקנותן הוי כתפס דכ"ז שלא חזר מהמכר נקנה בהטרחא דכתב לי' השטר וגמר להקנותן לו והשטר לא בטל כלל מראי' דבו ומש"ה מהני שטר