עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryדברי שאול - עדות ביוסף - א

דברי שאול - עדות ביוסף - א נז

Divre Shaul Edut Beyhosef part1 57 · דברי שאול - עדות ביוסף - א · free full Hebrew text

Open in the reader →

בירושלמי מכות פ"ק ה"ז ולפי שכבר קדמוני הפ"מ במראה הפנים שם קצרתי ע"ש: שם הלכה ה' אין מזימין את העדים אלא בפניהם ומכחישין אח העדים שלא בפניהם כתב בכ"מ טעמא דאין מזימין את העדים אלא בפניהם פירש"י שהרי באו לענשן נפש או ממון והתור' אמרה יבא בעל השור ויעמוד על שורו והבעל מגיה ציין שלא נמצא זה ברש"י וע"ז הראה תלמידי ש"ב מוה' אברהם נ"י דנמצא כולו ברש"י ד"ה וכשם שאין מזימין. הן אמת דדברי רש"י תמוהין דלר"ש דס"ל דגם אין מכחישין שלא בפניהם לא שייך הך טעמא לענין הכחשה דהא בהכחש' אינן באין לחייבן ממון או עונש אחר ולמה לא יהיו נאמנים אף שלא בפניהם ודוחק לומר דס"ל כר"ח דבהדי סהדי שקרי למה לי. אמנם נרא' דהנה הח"ץ כתב בהגהת הט"ז סי' ל"ד דלכך בתרי ותרי זו באה בפני עצמה ומעידה ולא הוי ספק פסולים משום דיש לכל אחד חזקה דמעיקרא וגם כעת עכ"פ יש לאחד מהכתות חזקת כשרות ולפ"ז כאן שמתו הראשונים א"כ שייך יותר להאמין לאחרונים דיש להם חזקת כשרות עד היום וא"כ שוב אינם נאמנים לפסול שלא בפניהם דהא אם נאמין להם ע"כ שהיו נאמני' לפסול לראשונים ושלא בפניהם אין להם דין עדות ואינם נאמנים. והנה כל זה לר"ש אבל לר"א הסברא פשוטה כמ"ש למעלה על ר"ש. ובלא"ה נראה לפענ"ד דהסברא פשוטה דבהזמה שמעידים על גופם של עדים והוי כאילו מעידים על פסול גזלנותא וא"כ העדים הראשונים נעשו בע"ד ושייך יבא בעל השור ויעמוד על שורו משא"כ בהכחשה דאינם מעידין על גופם של עדים וכן נראה מהריטב"א שבשטמ"ק ומן האמור הן נסתר מחמתו דברי הריב"ש שחידש דהזמה שלא בפניהם דהוי הכחשה לפסול עדים הראשונים וכבר האריכו המהרלב"ח והש"ך והנוב"י והרח"י לסתור דבריו ובתשובה הארכתי בזה ולפמ"ש כעת אין מקום לדבריו דלפסול שוב שייך יבא בעל השור ויעמוד על שורו. אמנם לפענ"ד נראה אף אם נחזיק בדברי הריב"ש היינו דוקא אם עודם בחיים ויכול להזים בפניהם א"כ שפיר יכולין לפסול אף שלא בפניהם דכל הטעם דצריך להעיד בפני בע"ד הוא כמ"ש הרשב"א דלא חציפי לשקר כ"כ בפניו וא"כ כל שראוי לבא אח"כ לא חציפי להזים בשקר אף שלא בפניהם דשמא יבואו משא"כ כשמתו דאז ודאי אינם נאמנים לפסול ובזה עמדתי על לשון רבינו שבתחלת דבריו הביא הריב"ש ראיה לשיטתו שכתב עדים שהוזמו שלא בפניהם הרי הוכחשו משמע דהוכחשו לגמרי אבל סוף דבריו במתו העדים מסיים אין כאן עדות שהרי הכחישו זא"ז משמע דאין כאן רק הכחשה דתרי ותרי ועיין מהרלב"ח ונוב"י ולפמ"ש אתי שפיר דאם העדים חיים הוי הכחשה גמורה אבל אם מתו הוי רק כתרי ותרי. והנה נסתפק ש"ב תלמידי מוהר"א נ"י במי שטען שלא לוה ובאו עדים ואמרו שלוה ופרע דהוחזק כפרן אם הוזמו העדים, אח"כ אי יהיו חייבין לשלם מכאשר זמם או נאמר כיון שהם לא רצו לחייבו אדרבא הם אומרים שפרע רק שבדיבורו הוחזק כפרן אבל ע"י דיבורם לא נתחייב ואם נאמר דלא מתחייבים יהיה מזה סתירה לדעת הש"ך דבעי גם בד"מ עדות שאתה יכול להזימה ולמה הוחזק כפרן ע"י כיון דהוי עדות שאאילה"ז עכ"ד והשבתי דבודאי חייבין והטעם דהרי ידעו היטב שיתחייב זה ע"י עדותם שהרי אמר מקודם לא לוה ואף להמבי"ט הובא בש"ך סי' ע"ט ס"ק א' צריך להביא עדים שלוה ופרע וכל שאינו מביא עדים ודאי נתחייב לשלם וא"כ רצו לחייבו בבירור ודומה למ"ש התוס' בש"ס סנהדרין דף ט' דכל דא"א זה בלא זה לא יוכלו לומר דלא באו ע"ז ומכ"ש כאן דאם לא רצו לחייבו למה העידו דבלא"ה פטור ועיין בקצה"ח סי' ל"ח ס"ק ה' וגם כאן גורמין ע"י שעשאו כפרן שיהא חייב לשלם וא"כ הועיל עדותן לחייבו. שם הלכה ז' כותבין ושולחין וכו'. בש"ס אמרו ד' צריכין הכרזה והנה רבינו כתב במסית ועדים זוממין ובן סורר ומורה דשולחין בכל עיר ועיר כר"י אבל בזקן ממרא כתב דממתינים עד הרגל והקשה הלח"מ דמ"ש בין זקן ממרא לאלו וגם ער רש"י תמה דלא כתב רק בזקן ממרא ולא בבן סורר ומורה ע"ש בפ"ג מממרים. ובימי חורפי אמרתי דבבן סורר ומורה ע"כ ר"ע לא פליג דממיתין אותו מיד וא"א לשמרו עד הרגל דהרי כל ימיו של בן סורר ומורה אינן אלא ג' חדשים כדאמרו בסנהדרין דף ל"ט וכ"כ הרמב"ם פ"ד מממרים ה"ו ולפ"ז א"א לשמרו עד הרגל דמה יעשה אם יהי' בן סורר ומורה אחר סוכות דהרי ר"י אמר היאך מענין את דינו של זה וע"כ צ"ל דר"ע ס"ל דאין גומרין את דינו עד הרגל ובזה לא שייך עינוי הדין כמ"ש התוס' ועיין במהרש"א שם שנראה דר"ע ס"ל כן ולפ"ז ממנ"פ אם נגמר דינו קודם הוי עינוי הדין ואם לא יגמור דינו עד הרגל שוב לא יהי' בן סורר ומורה ויפטור לגמרי וזה ודאי לא מסתבר. אמנם מדברי הרמב"ם שם נראה דבזקן ממרא היו גומרין את דינו קודם ולא חיישי' לעינוי הדין ואולי יש לומר דשאני זקן ממרא דהנה הרמב"ם במ"נ כתב הדין אצלי בכל העבירות שיראו ממנם סתירת התורה או המחלוקת כנגדה אפילו אכל אדם בישראל בב"ח וכו' מפני דעת שיתבאר ממנו שאינו מאמין שזאת התורה אמת הוא אצלי בכלל מה שאמרה תורה את השם הוא מגדף ויהרג מיתת כפירה לא מיתת עונש וכן אני