דברי שאול דרשות ח

וכן ביאר בס' בני אהובה אלא שלא הביא דברי התוס' והקדמונים ולפ"ז א"כ בדבר שבערוה דאינו בפחות מב' אינו נאסר אף שהאמת כן הוא. ולפ"ז באשה שמשועבדת היא ואינה יכולה להפקיע השיעבוד אף לגבי עצמה ל"ש שאחד"א דל"ש אין מאכילין לאדם דבר האסור לו דבאמת אינה אסורה דמה תאמר דמ"מ יכול אדם לאסור על עצמו דבר המותר ז"א דבחב לאחרים אינו יכול כמ"ש. וא"ש דברי הר"ן ול"ק קושית מהרי"ט דשאני קונמות דבאמת נאסרה אף בלי עדים ושייך אין מאכילין לאדם דבר האסור לו וכן בקידושין גבי דבתהו דר"ח דאינו פחות משנים אף שאומרת שקידשה בשנים כיון שלא ידעה בעצמה רק ע"פ אמה וזה אין אמה נאמנת ואין הבת נאסרת ע"פ אמה וכ"כ הריטב"א בהדיא שם וזה שהוצרך הריטב"א להוסיף ע"ד תוס' רי"ד ועיין שעה"מ שם ודו"ק ומעתה מיושב היטב דברי הש"ס דאף אי נימא דלהס"ד דלא ידעינן קרא דע"א נאמן באיסורין הוי איסורין כמו דבר שבערוה ואינו בפחות משנים ושוב ל"ש שווי' חד"א מ"מ זה דוקא משכחת לה שיהי' שנים אבל כיון דכתיב וכל אדם לא יהי' באוהל מועד א"כ א"א לומר דהתורה לא רצתה לאסור רק כשיהי' שנים דא"כ לא משכחת פיגול כלל ביוה"כ וזה אין סברא כלל דלמה יגרע יוה"כ מכל השנה וע"כ דהתורה האמינתו ושוב שייך שווי' חד"א וכסברת הפ"י ודוק ובזה מיושב היטב מה דאמרו דילמא דשמעני' דילמא דחזינא בפשפש ולהפ"י קשה טובא דאכתי יהי' תקלה אם לא נשמע דפיגל או בלא חזינא בפשפש ועיין מפרשי הים ב"ק צ"ט ולפמ"ש א"ש דכל דמשכחת לה שיהי' עדים שוב אין תקלה כלל כי התורה לא אסרה רק בעדים ושוב ל"ש שווי' חד"א ודוק היטב כי חריף הוא ובגוף קושית ראב"ן הנ"ל מפר שהי' שלו וגם סברת הפ"י הנ"ל שהקשיתי דל"ש שווי' חד"א כיון שחב לאחרים הי' נלע"ד דבר חדש. דהרי ביומא דף כ' אמרו דפר מקרי חטאת ציבור דאינו עושה תמורה כו' כיון דאחיו הכהנים מתכפרים בו אבעי' להו אי בקיבעותא מתכפרי או בקופי' מתכפרי ובש"ס לא נפשט רק דפריך היאך מתכפרים הא בעינין אשר לו ואמרו דהתורה אפקרי' לגזא דאהרן לאחיו הכהנים והכה מדברי הרמב"ם פ"ה מעי"ה הי"ג כראה שפוסק דמקופי' מתכפרי' ע"ש וביאור הענין מקופי' מתכפרי פירשו כדבר שצף ע"ג חבירו ואגב כה"ג מתכפרי גם הם ולפ"ז שפיר מייתי ראי' מפר ול"ש לומר מתוך שנאמן להפסיד לעצמו ואני הוספתי לשאול דהו"ל בעלים דז"א דכיון שהתורה הפקיר הממונו לכל אחיו הכהנים שוב הוי חטאת ציבור ומעתה שפיר דייק מכ"ג דכל אדם לא יהי' באוהל מועד וכסברת הפ"י מה יעשה הא שווי' חד"א וא"ל דל"ש שאחד"א כיון שחב לאחרים דז"א דאכתי קשה מה יעשו אחיו הכהנים הא הם אינם מתכפרים רק אגב כה"ג והרי הוא ממ"נ מבעט בכפרה דאומר שפיגול הוא וגם אם נימא דבאמת לא פיגל עכ"פ אינו רוצה בכפרה ושוב לא יתכפרו אחיו הכהנים והרי אנן לא מאמינין לי' וכל דשווי' חד"א אף שבאמת אינו נאמן עכ"פ מבעט בכפרה הוא וממילא אחיו הכהנים מתכפרים ודוק: והנה שיטת הר"ח דרב אמי דאמר מתוך שנאמן להפסיד שכרו ס"ל כרבא דאל"כ מה בידו לקלקל הס"ת כעת. והקשה הרשב"א דא"כ כשאמר רב אמי שורת הדין אינו נאמן היינו דמיירי באשכחי ולא אמר לי' ולפ"ז מאי דחי לי' רב אסי מכה"ג הא שם הוי אשכחי' ואמר לי' דתיכף שהלך הכהן מהיכל אמר להם שפיגל והנראה בזה דהנה ביאור מחלוקת אביי ורבא דאביי ס"ל כל שבידו נאמן ורבא ס"ל כל שהי' בידו. נלע"ד דהנה הפ"י כתב בטעם דבעינן בידו אף דלהתיר ע"א נאמן ואף במקום דאתחזק איסורא נסתפקו הש"ס ביבמות פ"ח ובריש גיטין וכתב דבשלמא להיתר יש לו לעד חזקה דאין אדם חוטא ולא לו משא"כ לאסור אינו נאמן במקום חזקה עיי"ש ואני הוספתי בזה לפמ"ש הקדמונים דחזקת פועל שעושה פעולתו כהוגן א"כ הוי"ל נגד החזקה ולפ"ז הרי הר"ן בקדושין פ' האומר במי שלא הי' מוחזק באחין דנאמן לומר יש לו בנים במיגו דבידו לגרש כתב הר"ן אע"ג דמיגו במקום חזקה איבעיא דלא איפשיטא בפ"ק דב"ב שאני הכא דבידו להפקיע החזקה. ולפ"ז הרי נודע שיטת הקדמונים דבידו הוא מתורת מיגו וכל שבידו לפגל לקלקל החזקה שפיר נאמן וסברת רבא נ"ל עפ"י מה דמבואר בש"ע י"ד סי' ח"י באחד ששחט בסכין בדוק ואחר השחיטה נאבד הסכין ולא בדקו ואח"כ נמצא הסכין פגום אמרינן כיון שיצא בחזקת היתר יצא והקשה הב"ח מהא דמבואר שם אם לא בדק הסכין אחר השחיטה ומצאו פגום אח"כ אף שיש לתלות בשבירת עצמות מטריפין ולא אמרינן שיצא בחזקת היתר וכ' הט"ז דש"ה שהי' לפנינו וצריך לבדקו אף שעפ"י רוב אינו נפגם כיון שהוא לפנינו צריך לבדקו ולא תלינן בחזקת היתר אבל כל שנאבד מקרי יצא בחזקת היתר כיון דעפ"י רוב אינו נפגם והפר"ח טען סוף סוף צריך בדיקה ולא מקרי יצא בחזקת היתר וכ' התב"ש דיש שתי עניני חזקות א' חזקה מבוררת כגון חזקת פנויה חזקת א"א וכדומה ויש ענין חזקה שאנו מחזיקין הדבר בחזקת היתר אף שלא נודע לנו בבירור וכעין דאמרו בכתובות דף כ"ה גדולה חזקה אף שלא נודע לנו אם הם מיוחסים מ"מ החזקנו אותם בחזקת מיוחסים ומהראוי להעמידן בחזקתן כאשר הי' אף שלא נודע לנו בבירור וגם כאן אף שלא נודע לנו שלא נפגם מחזקינן אותו בחזקת שלא נפגם עי"ש ומעתה ג"כ אטו נודע לנו חזקת כשרות הקרבנות דהא יכול להיות שיתפגלו או יטמאו וכדומה ורק דמהסתם אמרינן שנעשה בכשרות ולא נתחדש בהם ענין הפוסל ולפי"ז בכה"ג סובר רבא כיון דאין חזקת ההיתר מבורר כל שמעיד העד שנתפגלו לא מקרי נגד החזקה דעדיין לא נתחזק בבירור וכמו סכין שצריך בדיקה שכ"ז שהוא לפנינו צריך בדיקה וה"ה כאן יכול העד להטיל ספק בדבר כ"ז דאשכחי' ואמר לי' אבל כל דאשכחי' ולא א"ל דאתחזק ההיתר בבירור דמן הסתם הי' אומר לו אם הי' נתחדש בו דבר ובפרט בפועל א"כ בזה עצמי אתחזק בבירור שלא אירע בו פסול ומעתה זה במקום שהעד נאמן להטיל בו ספק דהרי הי' יכול לברר הפסול ע"י עדים וכדומה א"כ כל שמטיל בו ספק בשעה דאשכחי' ואמר לי' לא מקרי יצא בחזקת היתר כיון דהי' יכול לברר פסולו אבל בכ"ג דכל אדם לא יהי' באוהל מועד וא"כ לא הי' יכול לברר פסולי שוב מקרי יצא בחזקת היתר דהרי אי אפשר לברר הפסול כל דאינו נאמן וא"כ כך לי אשכחי' וא"ל כמו אשכחי' ולא א"ל ושפיר דייק דכ"ג נאמן ודוק: במדרש רבה ס' בראשית ופ' ויקרא אמרו יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ד' וירחמהו ואל אלקינו כי ירבה לסלוח מאי כי ירבה לסלוח זהו עשירית האיפה שויתר הקב"ה משלו והדברים סתומים ולהבין הדברים גם מ"ש במדרש תלים על פסוק טוב וישר ד' על כן יורה חטאים בדרך שאלו לחכמה נפש החוטאת במה תתכפר השיבה נפש החוטאת חמות שאלו לנבואה וכו' חטאים תרדף רעה שאלו לתורה וכו' השיבה יביא קרבן ויכפר שאלו להקב"ה וכו' יעשה תשובה הוי טוב וישר ד' ע"כ יורה חטאים בדרך והדברים מפליגים ולא נודע כוונת כאו"א נבאר בע"ה אחת לאחת למצוא חשבון הנה אמרו בחגיגה פ"ב גבי אחר שהתמכר לעשות רע ויצאה ב"ק ואמרה שובי בנים שובבים חוץ מאחר אח"כ כשמת אמרו למעלה לא מידן לידייני ולא לעלמא דאתו ליתי לא מידן לדייני דעסיק בתורה ולא לעלמא דאתי ליתי משום דחטא אמר ר"ע מתי אמית ואעלה עשן מקברו כד מת עלה עשן מקברו אר"י גבירתא למקלייה לרבי' אלא מתי אמות ויכבה עשן והדברים מתמיהים א' דקדוק המהרש"א שלא מצינו בכל הרשעים שעלה עשן מקברם רק שנענשו בגיהינם ולמה חידש ר"מ עונש כזה [וצ"ע דמצינן בסנהדרין ס"ה דאמרו קברו של אביו יוכיח שאינו מעלה עשן בשבת ופירש"י שבכל השנה הי' מעלה עשן שהי' נידון ונשרף ובשבת פושעי גהינם שובתין] ב' מה זה שחררו דלא מידן דייני בשביל דעסיק בתורה והרי אדרבה ת"ח נענש יותר שגגת תלמוד עולה זדון ומצאתי בשו"ת מהרי"ט סי' ק' שהאריך בזה בראשונות אמנם נראה דהנה כבר נודע מ''ש בתארי הש"י נוקם ונוטר ובעל חימה חלילה לאל מהפעליות האלו ואינו כביכול כמו אדם שהוא נוקם ולא תכלית רק לראות נקמה בשונאו וזה לא יפול אצל הש"י וכל דרכיו משפט וצדקה נתיישרה לזולתו כאשר יראה שעשה משפט ברשע הנשארים ישמעו ויראו ואם להיישיר הרשע בעצמו שע"י שבנה עליו יסורין ומכאובים רבים עי"כ לבו נכנע וישוב אל ד' וזה מ"ש הפייטנים מעטהו קנאה נאפד נקמה סתרו יושר והיינו אף שנראה כנוקם ונוטר לא מחשבות בו"ד מחשבותיו י"ת כביכול הוא עושה הכל לתכלית הטוב אף שנעלם מאתנו אבל לפניו הכל גלוי וידוע וז"ש מעטהו קנאה דהיינו שהיא הלבוש החיצון נאפד נקמה אבל סתרו יושר והנה הר"ץ בדרוש העשירי כתב דזה יתכן בעונשי העוה"ז שהוא להיישיר לזולתו ולעצמו אבל בעונשי העוה"ב לא יתכן שהרי הוא נעלם מאתנו ולא יתיישרו אחרים בזה ולא לעצמו שהרי כל מה שכבר עשה כבר עשה וכדאמרו כל מי שטרח בע"ש וכו' אמנם נראה שעונשי העוה"ב הוא ענין טבעי לנפש שא"א לנפש שתעמוד במרדה ולא תכרת כמו שא"א לנתח עצם מעצמיו ולא יכאב כמו כן א"א לנפש שתשאר במרדה ולא תכרת יעו"ש. והנה לפי"ז יפול ספק עצום בעונשי ת"ח שהרי אמרו בסוף חגיגה ת"ח אין אור גהינם שולטת בו ק"ו מסלמנדרי' וכו' ת"ח שכולו אש לא כ"ש הנה ראינו שעכ"פ מצד הטבע הת"ח אין אור של גהינם שולטת בו מפני שכל גופו אש ולפ"ז אחר שהי' ת"ח גדול רק שהתפקר אח"כ א"כ ל"ש לדונו כי באמת עונשי עוה"ב אינו להיישרת רק שהוא ענין טבעי ובת"ח אינו ענין טבעי לנפש א"כ הי' זה לגריעותא לאחר שאם הי' שייך בעונשי גהינם הי' לו תקנה אח"כ כי יצרף ויתלבן ותשוב הנפש למקומה ושרשה אבל אחרי שלא שייך עונשי גהינם א"כ נשאר גוויו נופל וצרור בכף הקלע וא"ל תקנה וז"ש לא מידן לדייני משום דעסיק בתורה ולא יתכן בו עונשי גהינם ולא לעלמא דאתי ליתי דחטא ובמה יתרצה זה אל אדוניו אם לא נתקן ונצרף בכור הברזל באור של גהינם ועל זה חשב ר"מ מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח ואמר מתי אמות ואעלה עשן מקברו ואז יראו הכל ענשו וא"כ ילמדו ממנו ק"ו אם ת"ח גדול כמוהו לא נשא לו פנים אף כי לאזובי קיר ובזה יהי' לו תיקון וע"ז אר"י אחר שכבר עלה עשן מקברו ונתקן שוב מצד טבעי אינו ראוי להיות בגיהינם וז"ש גבורתא למקלייא לרבי' אלא עתי אמות ויכבה עשן מקברו וזה לדעתי מ"ש משה רבינו ע"ה אם בריאה יברא ד' ופצתה האדמה את פיה וירדו חיים שאולה והיינו אחרי שקרח ועדתו הי' ר"ן ראשי סנהדראות כלם אנשי שם קרואי מועד גדולים בתורה א"כ לא יתכן בהם עונשי גהינם ולא יהי' להם שוב תיקון ע"כ גזר עליהם שירדו חיים שאולה וכל השומע ורואה יחרד וישוב אל ד' ויהי' היישרה לזולתו וז"ש ויאבדו מתוך הקהל ולא לעוה"ב שבזה בעצמו שנאבדו מתוך הקהל יבואו לעוה"ב וז"ש מקים נתבצר להם בגיהנם והיינו שבזה שירדו חיים שאולה נתנו כב לשוב והתיישרו הם עצמם בזה וזולתם לכך מקום נתבצר להם בגיהנם מפני שת"ח לא שייך בהם גהינם וז"ש כל ת"ח שפורש מן התורה סופו נופל בגיהנם שנ' מאש יצאו ואש תאכלם והיינו אחרי שיצאו מהאש של תורה א"כ שוב אור של גהינם שולטת בהם ומעתה זה הוא שהשיבה החכמה נפש החוטאת תמות דהיינו שעונשי העוה"ב הוא ענין טבעי לנפש שאחר שחטאה מוכרחת בעצמותה למות ולהכרת ודוק ומעתה נבוא לתשובת הנבואה דהנה אמרו בסנהדרין כשעלה משה למרום ומצא לתקב"ה שישב וכותב ד' ארך אפים א"ל רבש"ע ארך אפים לצדיקים א"ל אף