דברי דוד טורי זהב חלק ב רעה

מעתה בין נגע לנגע ה"נ בין נגע טמא לטהור וכ"ת נגע טהור מי איכא כו' ומשני שם דשפיר מוכח שם דע"כ יש דם טהור, וזהו כפירש"י בכאן. אבל בפרק הנחנקין (דף פ"ז) אמרינן שם בין דם לדם בין דם נדה לדם לידה ודם זיבה בין דין לדין בין דיני נפשות לדיני ממונות ודיני מכות בין נגע לנגע בין נגעי אדם לנגעי בתים ונגעי בגדים, ופירש"י נחלקו בדם נדה או בדם לידה או בדם זיבה ובין נגע לנגע שנחלקו בנגעי אדם או בנגעי בתים או בנגעי בגדים עכ"ל. הרי לא נזכר בפסוק דם טהור אלא פירושו בין דם לדם היינו בין שהחילוק ביניהם בענין דם נדה עצמה מה היא ובין שהחילוק הוא בענין דם לידה וזה דלא כפירש"י דכאן, וא"כ צ"ל דכתב דבריו כאן כסוגיא דכל היד לפי שהוא יותר קרוב לפשוטו. והרא"ם נראה מדבריו שלא היה גירסתו ברש"י דכאן כגירסא שלפנינו ע"כ אין לדבריו צורך

ובין נגע לנגע, בין נגע טמא לנגע טהור, יש כאן מקום לתמוה דאיתא בגמ' פ' כל היד שזכרתי בסמוך (י"ט) מנלן דיש דם טהור אמר רב חמא אמר, קרא בין דם לדם בין דם טמא לדם טהור אלא מעתה בין נגע לנגע ה"נ בין נגע טמא לנגע טהור וכ"ת ה"נ נגע טהור מי איכא וכ"ת כולו הפך לבן טהור הוא ההוא בוהק מקרי אלא בין נגעי אדם לנגעי בתים ה"נ בין דם נדה לדם זיבה וכולם טמאים האי מאי בשלמא התם אפילו אם כולן טמאים איכא לאפלוגי פירוש דהזקן ממרא מחולק עם חביריו בפלוגתא דר' יהושע ורבנן דתנן אם בהרת קודם לשער לבן טמא ואם שער לבן קודם לבהרת טהור ספק טמא ורבי יהושע טיהר בנגעי בתים בפלוגתא דר' אליעזר בר"ש ורבנן כו' בנגעי בגדים בפלוגתא דר' יונתן ורבנן אלא הכא בין דם לדם אי ליכא דם טהור במאי פליגי. וראיתי בספר צדה לדרך שהקשה דגבי דם נמי יש פלוגתא דהיינו מה שאמרו במשנה שם דם הירוק עקביא מטמא וחכמים מטהרים, וכתב שצ"ע היטב. ולא דק כלל דאין כאן קושיא כלל דכי מקשינן מנין דיש דם טהור מקשינן גם על עקביא מנלן מקרא דיש דם טהור כלל, ודאי אם יש לנו הוכחה דיש דם טהור מכח הפסוק או יש פלוגתא איזה טהור ואיזה טמא אלא דקשה דילמא כל הדמים שבעולם טמאים ואין זה דומה לנגעי אדם דאמרינן שאפילו כולן טמאים מצינו, מחלוקת דהיינו במידי דתלי, בקראי כמבואר התם דשייכי הפלוגתא אפילו אם הנגע טמא דהיינו בספק אם בהרת קודם, משא"כ בדם דכשתאמר כל הדמים טמאים לא שייכא אח"כ פלוגתא במראה ירוק או שאר מראות. זהו ברור ופשוט

אלא דיש להקשות מאחר שבגמרא אמרו שא"א לפרש בין נגע טהור היאך פירש"י כאן בין נגע טמא לנגע טהור דהא ליכא נגע טהור ונראה לתרץ דברי רש"י, דזה פשוט דבין דם לדם הוא שוה בפירושו לבין נגע לנגע בסגנון אם זה מפורש בין טומאה לטהרה ה"נ זה, והשתא לק"מ, דתחילה מקשה דהא נגע טהור ליתא וכ"ת כולו הפך לבן ההוא בוהק מיקרי,, פירוש ואין לנו הוכחה דיש לו שם נגע כלל וא"כ כולן טמאים ובין דם לדם נפרשו אנדה וזיבה, וכיון דמוכיח התרצן דא"א לפרשו כן דלא מצינו פלוגתא בזה דא"ל שמחלקים אם דם זה של נדה ויש לה דין נדה או הוא דם זיבה ויש לה דין זבה דבזה לא הוה החילוק במראה הדם אלא בענין ימי משך הימים מתי רואה, וקרא אמר בין דם לדם לפרש בין דם לדם היינו טומאה וטהרה ואם כן גם בין נגע לנגע אטומאה ואטהרה ושפיר נימא דטהור הוא כולה הפך לבן, ומאי דקשיא לך ההוא בוהק מיקרי לא קשיא כלל דאנו רואין שקרוי גם כן נגע מדלא מצינו, פירוש על דם לדם אלא טמא וטהור ממילא גם בין נגע לנגע פירושו כן וע"כ הנגע הטהור הוא הבוהק דגם הוא קרוי נגע אלא שהוא טהור כנ"ל נכון וחריף בס"ד

דברי ריבות, שיהיו חכמי העיר חולקין בדבר אע"ג דכבר כתיב בין דין לדין ה"א דהיינו שמכוסה מכולם היאך הוא הדין אז יעלו אל הכהנים אבל אם הם חלוקיה יעשה כל אחד כפי מה שברור בעיניו, קמ"ל דדוקא יעלו

(יא) ימין ושמאל. אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל יש שמקשים דבירושלמי רפ"ק דהוריות תנא איפכא יכול אם יאמרו לך על ימין שהוא שמאל שתשמע להם ת"ל ללכת ימין ושמאל עד שיאמרו לך על ימין שהוא ימין. ומתרצים דכאן מיירי שלפי שיקול הדעת סובר דאומר על ימין שהוא שמאל ע"כ תשמע לו, וירושלמי מיירי שבודאי טעה להתיר האיסור. ואין זה מיושב דודאי שכל שחכמים חלוקים זה עם זה, ודאי אין הדין מפורש לפנינו אלא דיש פלפול ע"ז היאך הוא וזה דעתו כך וזה כך

ונראה ליישב דהירושלמי מיירי בענין שזה רואה שמתיר לו דבר האסור בדעתו לא ישמע לו אלא ישמיט עצמו ויהיה בשב ואל תעשה ואין בזה משום ממרא כיון שאין נראה המראתו, דאפשר שיאמר שאינו חפץ לאכול אותו ענין בלאו הכי, משא"כ ברש"י דכאן שמיירי בדבר שא"א להשמיט ממנו להיות שב ואל תעשה אז ישמע לו בכל גווני דלא יהיה נראה, המראתו בבירור, וסברא זו מצינו בגמרא לחלק בדין אם בא ממקום שאין עושין