דברי דוד טורי זהב חלק ב רמט

כדאיתא פ"ק דקידושין (דף כ"ב) אלא צ"ל באשתו ולא באשת חבירו שכ"כ גם כן שם בקידושין דאמרינן אשת אפי' אשת איש וכתבו התוס' שם ואע"ג דאין אישות לעכו"ם מ"מ איסורא איכא דכתיב, ודבק באשתו ולא באשת חבירו, וכתב בספר צדה לדרך לחלוק על דברי התוס' שמשמע מדבריהם בפרק במה אשה שדין יפת תואר נוהג בבנות מדין שאינו נוהג אלא אחר שכבשוה וחלקוה ומביא ראיה מדברי הרא"ם פרשת כי תצא, והם דברים דחויים גם מס' החינוך שכתב שאין דין יפת תואר נוהג אלא בזמן שישראל יושבין על אדמתן כו' שאז יש להם רשות להלחם מלחמת הרשות ולזה נתכוין החזקוני שכתב אבל בירושלמי אמרינן שאין יפת תואר מותרת אלא לאחר כיבוש עכ"ל. ואין בזה ממש לסתור דברי התוס' מכח קושיית הרא"ם בפרשת כי תצא ועיין לקמן בס"ד. ובאמת אין רמז בגמרא לזה לחלק בין הזמנים ואין חילוק במלחמות זולת במלחמת חובה של א"י ששם היה איסור לשבות שביה שכתוב לא תחיה כל נשמה, וכן דברי הרמב"ם הל' מלכים שלא זכר כלום מזה אלא כתב דין יפת תואר בסתם ולא חילק כלום והוא דרכו להביא בכ"מ גמרת ירושלמי אלא דע"כ הירושלמי לא מיירי מזה אלא א"י גופה ממעט שאינו מותר אלא אחר הכיבוש שלה וכן כתב הרמב"ם שלא הותרה אלא בשעת השביה שנאמר וראית בשביה, גם בס' החינוך לא ממעט אלא בזמן הגלות

לב (יב) הקנזי, חורגו של קנז היה וילדה לו כו'. פירוש אמו של כלב היתה נשואה תחילה ליפונה וילדה לו את כלב ואחר יפונה ניסת לקנז וילדה לו את עתניאל וכלב בן יפונה על שם אביו וקניזי ע"ש בעל אמו כ"כ הרא"ם

פרשת מסעי

לג (א) אלה מסעי וכו' ואין כאן אלא ארבעים ושתים. לא תמצא מ"ב אלא מ"א, אלא שרש"י חשב מקום שנסעו משם ג"כ למסע אחד, וכן פירש"י סוף פקודי לפי שממקום חנייתן חזרו ונסעו לכך נקראו כולן מסעות עכ"ל. ובזה מיושב ג"כ מ"ש לא נסעו אלא עשרים מסעות ובפרטן אי אתה מוצא אלא י"ט אלא שנסיעתן מרתמה חשב ג"כ למסע אחד, כן מתרצים רבים. ובזה מתורץ עוד מה דפירש"י כאן שחזרו לאחוריהם אחר מיתת אהרן שמונה מסעות ובפר' חקת אמר שבע מסעות, אלא דכאן חושב גם המקום שנסעו משם משא"כ בפרשת חקת דלא חשיב אלא מקום שנסעו

לשם

, (מ) וישמע הכנעני, כאן למדך שמיתת אהרן היא השמועה שנסתלקו כו' לעיל בפרשת חקת כתב רש"י ג"כ דבר זה ולא זכר מהיכן נלמד כמו שכתב כאן שמכאן אתה למד. והתוס' בפ"ק דר"ה (דף ג') הקשו על רש"י שכתב בפרשת חקת ששמע שמת אהרן ולא דק דהא כתיב מה ששמע דהיינו דבאו ישראל דרך האתרים ומנלן לומר ששמע שמת אהרן אלא דמהך, דכאן דלא כתיב אלא וישמע הכנעני כו' ולא נזכר כי באו דרך האחרים, ע"כ לומר ששמע שמת אהרן ונסתלקו כו'. ונראה דלק"מ דשם בפ"ק דר"ה אמר וישמע הכנעני מה שמועה שמע שמע שמת אהרן כו' ויל"ד לשון מה שמועה שמע ולא אמר מה שמע אלא מדאמר וישמע הכנעני כי בא ישראל כו' למה לא אמר ג"כ כאן אלא ע"כ צ"ל ששמע מיתת אהרן ובא להלחם, וא"כ לעיל נמי אע"פ שנזכר שם כי בא ישראל ע"כ עוד שמועה אחרת כמו בפרשת יתרו דכתב רש"י ג"כ מה שמועה שמע כו' והיינו מה שאינו מפורש שם בפסוק את אשר עשה אלהים למשה מכח הוכחה שזכרנו שם, וגם כאן הוא כן כיון שיש לנו הוכחה שהיתה עוד שמועה אחרת. ועיין ריש יתרו

שנסתלקו ענני הכבוד. כתב הרא"ם ואע"פ שאמרו בתענית (דף ט') שחזרו העננים בזכות משה י"ל שלא חזרו אלא אחר המלחמה כדי להראות רושם במיתת הצדיק וכן תמצא בבאר שחזרה להם בזכות משה ואהרן כדאיתא שם

(נה) וצררו אתכם, כתרגומו צריך ביאור מה תיקן בזה דהא גם בפרשת פנחס כתיב כי צוררים הם לכם ותרגומו כמו כאן. ועוד לאיזה צורך מרשים רש"י אתכם דהא על פירוש וצררו בא. ונראה דלשון צררו הוא בשני דרכים, האחד הוא לשון מעיק והיינו שהוא מיצר לו בהכאות ושאר צרות ובזה שייך לשון לכם לא אתכם כמו שאמר למעלה צוררים הם לכם, וכן בצר לך ומצאוך, לא אמר בצר אותך, ויש פירוש שני היינו כמו כי תצור על עיר שפירושו שמקיף אותו מבחוץ ואינו מניחו לנוס, בזה שייך לשון אתכם שהוא כמו עליכם. ולכאורה נפרש כאן כפירוש השני מדכתיב אתכם ולא לכם, וזה אינו דענין הקפה הוא שהשונא מבחוץ ומקיף הפנימים משא"כ כאן שהשונא מעורב ביניהם שהרי בקרבם הם יושבים כל שיותירו מהם ואין שייך היקף אלא כפירוש הראשון לשון צרות ואתכם הוה כמו לכם, וזהו כתרגומו ויעיקון לכון ולא תרגם יתכון. וזה נכון דבפרשת פנחס לא כתב רש"י מידי כי שם נאמר