דברי דוד טורי זהב חלק ב רמד

ע"כ הוה כאילו נולדו קודם ירידתה למצרים, אע"ג דבענין חשבון של ע' נפש לא נחשבו דא"כ הוויין ע"ב נפש מ"מ לענין קריאת משפחה הויין כיורדי מצרים, וע"ז אמר רש"י, שא"צ לזה דהא בלאו הכי יש קושיא למה נקרא בלע משפחה ומי היה משפחה שלו כיון ששני בניו ארד ונעמן היו נחלקים למשפחות מצד עצמן, אלא ע"כ שהיה לו עוד בני בנים שנולדו במצרים אלא שארד ונעמן היו משפחה מצד עצמן כיון שהיו רבים וכן בני מכיר כו' וכן בחצרון וחמול שנקרא פרץ משפחה בשביל שאר בני בנים שהיו לו, וע"פ זה אין קושיא על רש"י מה שהקשה הרמב"ן על רש"י, ע"ש שאין להאריך

כז (יא) לשארו הקרוב אליו ממשפחתו, ואין משפחה קרויה כו'. אע"ג דהרבה פעמים כתיב למשפחותם לבית אבותם, מ"מ כאן לענין ירושה דהוה בת כמו בן אם אין בן ממילא הושוו זכרים לנקבות והו"א דהאם קרויה נמי משפחה לענין זה קמ"ל

(יג) כאשר נאסף אהרן אחיך כו' על אשר לא קדשתם הא אם קדשתם כו'. פסוק זה הוא סוף האזינו ופירש רש"י פירושו כדי להבין הדיוק מה היה באם היו מקדשים דהיינו שלא הגיע זמנכם כו', ואע"ג דיש לידע גם כאן במ"ש להקדישני במים לעיניהם מ"מ דוקא שם דהיה זמנו של משה למות שייך לומר כן משא"כ כאן דאע"ג דלא הקדישו אין זמנם למות תיכף כמ"ש הרמב"ן, דעל העתיד אמר הקב"ה עלה הר העברים דאינו מצוה מיד אלא בעבור שאמר, לאלה תחלק הארץ, הודיעו שאתה לא תחלק, כי אתה תעלה להר העברים כו', ולא כתבו התורה פה רק להסמיכו לפרשה דלעיל כמ"ש רש"י לפני זה, ואמר רש"י שגם כאן מורה על מה שיאמר שם מה גרם חטא זה

לא הגיע זמנכם להפטר. הרבה מקשים הא פירש"י ריש וילך היום מלאו ימי ושנותי כו' וכאן אמר שקודם זמנם מתו, ונראה לתרץ דודאי היה חי מנין השנים שהוקצבו לו אלא דרך הצדיקים, לבקש שיתן להם הש"י יותר על הקצבה כדי לקיים עוד מצות כמו שאמר משה אעברה נא כו' כמבואר בפסוק יראת ה' תוסיף ימים, ולולא חטא זה היתה תפלת משה מקובלת והיה חי יותר מקצבתו אלא שחטא זה ביטל התוספת, ע"כ אמר כאן זמנכם, ולא אמר זמן אלא דהזמן הקצוב הגיע אלא מה שאתם מבקשים תוספת לא הגיע

(יד) הם מי מריבת קדש כו', ד"א הם שהמרו כו',, פירוש ועוד הרבה דברי כעס נעשו במים אלו מלבד דבר הנזכר כאן. והך מי ים סוף הוא ט"ס וצ"ל ברפידים וכן מצאתי: (ט) לאמר, אמר לו השיבני אם אתה ממנה להם כו'. נראה דהוא ע"פ מה דאמרינן אין משיבין על הקלקלה (מגילה דף ט"ו) וכאן יש קלקלה, מחמת מיתת משה ויהיה אחר תחתיו והו"א שלא ישיב לו הקב"ה כלום ע"כ ביקש משה שישיב לו ולא איכפת ליה

(יח) וסמכת את ידך עליו כו'. שלא יאמרו עליו לא, היה לו להרים ראש בימי משה. תימה ויאמרו ומה בכך והלא כן הוא ראוי שלא ירים התלמיד ראש כל זמן שרבו חי. וי"ל דיהושע הגיע זמן גדולתו אפילו בעוד משה חי כדאיתא בפרשת וזאת הברכה, ויאמרו שאינו כדאי להיות מנהיג כיון שכבר נתמנה בימי משה ולא הנהיג

כח (א) את הכבש אחד כו', היא היתה אזהרה לימי המלואים הרמב"ן כתב ואינו נכון כי שם נאמר עולת תמיד לדורותיכם ונראה לתרץ דמ"ש לעיל עולת תמיד לדורותיכם יש בו מקום לטעות שלא תאמר שאינו קאי אלא על אדסמיך ליה דהיינו כבש השני, של בין הערבים שזהו יהיה לדורותיכם אבל הכבש האחד של בוקר אינו אלא למלואים. ויש קצת מקום לזה הטעות מדאמר עולת לשון יחיד ולא עולות לשון רבים, קמ"ל כאן דאף של בוקר לדורות וע"כ מרשים רש"י כאן את הכבש אחד ולא קודם לזה בפסוק ואמרת להם כו' אלא דאת הכבש של בוקר עיקר הלימוד דכאן כנ"ל נכון

(ז) נסך שכר, יין המשכר פרט ליין מגתו. משמע דמדאורייתא פסול יין מגתו וכן פירשב"ם בפ' המוכר פירות (דף צ"ו) אלא דלא לעיכובא קאמר ע"כ כשר בדיעבד, והרמב"ן הקשה על רש"י דיין מגתו אינו אלא מדרבנן מדכשר בדיעבד, ול"ק מידי. כ"כ הרא"ם

(י) עולת שבת בשבתו. ולא עולת שבת בשבת אחרת. דהו"א הואיל וכל קרבנות של כל השבתות שוות אין ימות החול הפסק ביניהם וכמו דמצינו, לענין קריאת התורה שאם היו אונס ולא קראו הפרשה משלימין אותה בשבת הבא קמ"ל דלא, וגבי רגלים ל"צ למעוטי דאין שני רגלים זה אחר זה שוין. וגבי ר"ח הוא כמו בשבת ע"כ גם שם צריך מיעוט כמו שפירש"י אחר זה בסמוך, וא"ל ל"ל מיעוט גם בר"ח לילף משבת דבר"ח ממעט דהו"א דר"ח הוא ימות החול יש לו תשלומין ביום שאחריו כמו שמצינו לענין קרבן חגיגה דיש לו תשלומין כל שבעה, וא"ל לילף שבת מר"ח י"ל דשאני ר"ח דעיקר הקרבן שלו בשביל מיעוט הירח דזה שייך דוקא ביום ר"ח ולא אחריו משא"כ בשבת דאין חילוק בין שבת לשבת הו"א דיש לו תשלומין קמ"ל

על עולת התמיד אלו מוספין לבד אותן שני כבשים. אין להקשות הא זה כבר נלמד