דברי דוד טורי זהב חלק ב רלט

של פתורה כמו שזכר בפרשת תצא ואשר שכר עליך בלעם בן בעור מפתור ארם נהרים לקללך וכאן לא זכר רק שם העיר לחוד, אלא ע"כ דקמ"ל דאין הכוונה, להודיע שם העיר לחוד אלא להודיע דהוא הוי כמו פתורא דהיינו שלחני, ולמדרש לחוד קשה דא"כ כאן מדבר בלשון ארמית תיבה זו כמו ואתא מרבבות קודש דהאי ואתא הוא תיבה בלשון ארמית, א"כ קשה דכאן לפירוש הפשוט הוה הה"א של פתורה במקום למ"ד בתחילה כדרגיל רש"י לפרש בכל מקום, אבל לפי המדרש הוה הה"א של פתורה מעיקר התיבה לא במקום למ"ד בתחילה, וע"ז קשה דבכל מקום שתמצא בתרגום של שלחן פתורא הוא באל כמו בתרומה ועשית שלחן תרגומו פתורא וכן בכל המקומות, אלא ע"כ דצריך לפשוטו דהיינו במקום למ"ד בתחילה כמו לפתור, וע"כ מביא רש"י הפשוט באחרונה ללמד דגם המדרש צריך לזה הפשוט. ובזה מתורץ מה שהקשה הרא"ם על המדרש דהא פתור הוא שם מקום כמו שנזכר בפרשת כי תצא, ולפי דברינו לק"מ דהמדרש והפשוט לאחדים הם

(ט) מי האנשים האלה עמך, להטעותו בא, בפרשת בראשית בפסוק ויאמר לו איכה פירש"י נכנס עמו בדברים שלא יהא נבהל להשיב אם יענישו פתאום וכן בבלעם מי האנשים האלה עמך ליכנס עמהם בדברים כו, משמע דלטובתו נכנס עמו בדברים שלא יהא נבהל להשיב וכאן פירש להטעותו בא. ונ"ל שזה שאמר נכנס עמו בדברים ודאי בכולהו אמרינן כן אלא שיש חילוק בטעם על הכנס בדברים, דבמקום שנאמר עונש באותו דבר כגון באדם וקין וחזקיה אז הוה הטעם שלא לומר העונש פתאום אלא לספר לו על מה שיגיענו העונש ויצדיק הדין על עצמו כזאת עשית וראוי לך עונש זה כי אין לך פה להשיב, אבל כאן בבלעם לא נאמר כאן שום עונש א"כ למה נכנס עמו בדברים אלא בשביל להטעותו לרשע בא לגלות קלונו

בפרסום

(יב) לא תלך עמהם א"ל א"כ אקללם במקומי זה צריך ביאור דמאי חילוק יש בין הליכה עמהם או במקומו ותו מאי א"כ דקאמר ב' פעמים. ונ"ל דחילוק היה בין שרי מואב ובין בלעם, דשרי מואב לא בקשו רק קללה באותה שעה כדי שלא יבואו עליהם אבל לדורות לא בקשו לקללם, אבל בלעם ביקש לקללם אפילו לדורות, על כן כשנאמר לו לא תלך עמהם דהיינו בדרך שלהם דבקשו לקללם עתה אע"פ שאין בידיהם חטא שמביא לזה זה לא תעשה, ע"כ אמר בלעם א"כ אקללם במקומי, האי א"כ הוא לשון המורה על הספק, דוגמא לדבר מצינו בפוסקים שלא יכתוב הדיין הפסק דרך א"כ כלומר שאינו ברור אלא אם הוא כן, וע"כ אמר בלעם אני לא אקללם בשעה שאינם חייבים, אלא אם יהיו חייבים אוסיף קללה עליהם יותר מהמגיע עליהם מצד הדין, וזהו, א"כ אקללם במקומי כלומר לא כשרי בלק אלא באם יהיו חייבים בלאו הכי, ע"ז השיב לו הקב"ה לא תאור את העם, אמר בלעם א"כ אברכם פירוש אברך אותם אם יהיו צדיקים, וזהו ג"כ דרך אם כן וכוונתו היתה לרעה דקי"ל בכ"מ מכלל הן אתה שומע לאו ממילא אם יהיו חייבים יתוסף קללה מכח ההיא ברכה שאברכם אם יהיו צדיקים תמשך תוספת קללה אם יהיו חייבים, לזה השיב לו כי ברוך הוא אינה צריכים לברכה שלך שהיא להמשך ההיפך אלא ברוך הוא בכל גווני זה נכון מאוד בדברי רש"י,

(יג) להלוך עמכם. אלא עם שרים גדולים אע"פ שגם הקב"ה אמר לא תלך עמהם, זה ל"ק לפי מה שפירשתי דשרי מואב בקשו לקלל סתם אפי' אם אינם חייבים לזה אמר לא תלך עמהם, פירוש בדרך שלהם כדלעיל משא"כ בדברי בלעם עמכם בודאי לדיוקא מתכוין דעם גדולים מהם

ילך

, (כד) גדר מזה וגדר מזה. סתם גדר של אבנים. יש לי תימה רבה למה מרשים רש"י גדר מזה וגדר מזה, אם בא לפרש מלת גדר מה היא למה הרשים כל כך לא היה לו להרשים רק תיבת גדר. ותו מאי נ"מ מזה כאן מה לנו אם היה אותו הגדר, של אבנים או של עץ. ונ"ל דקשה בפסוק דאמר גדר מזה וגדר מזה ל"ל פעם שנית וגדר, די היה לומר גדר מזה ומזה, וע"כ כתב רש"י סתם גדר הוא של אבנים, ורמז בזה דבר חשוב, דהיינו דאיתא במדרש רבה שהמלאך אמר לבלעם אין אתה יכול לשלוט בהם שבידיהם לוחות כתובים משני עבריהם מזה ומזה הם כתובים, דהיינו שבשאר כתב אין צורת האותיות שוה מבפנים ומבחוץ אבל בלוחות היה שוה בשני הצדדים, ובזה רמז כאן גדר מזה וגדר מזה דהיינו רמז על כתב הלוחות שגדר שבזה ושבזה הם שוים, ולזה כיון רש"י באמרו סתם גדר של אבנים שהפסוק מרמז על הלוחות דכתיב שני לוחות העדות לוחות אבן, ורמז כאן לפי המדרש שזכרנו ששוה גדר מזה ומזה כמו שאמרנו. וחכם הרזים יראנו בתורתו נפלאות, בפרט שרישומו של רש"י מורה על אמיתת דבר זה

(כו) ויוסף מלאך ה' עבור, לעבור עוד לפניו דברים אלו קצת סתומים להבינם. ונראה דכך הוא דקשה מאי ויוסף מלאך כו', בשלמא אם היה קודם זה המלאך עובר לפניו שייך ע"ז הוספה לעבור, אבל באמת לא היה תחילה עובר לפניו כי לא נזכר זה אלא אדרבה