דברי דוד טורי זהב חלק ב רלז

היו נכנסים לארץ. מקשים הא מלבד זה לא היו נכנסין כמ"ש עתה תראה כפירש"י בפרשת שמות ונראה לתרץ שאע"פ שנפסק עליו שלא יכנס לארץ מכח עבירה אחרת מ"מ כיון דנתחדש אח"כ שכל הדור לא יכנסו ראוי לבטל הפסק ההוא כדי שלא יאמרו כו', וראיה לזה שהרי נתחייבו כלייה בעון מרגלים אלא שמשה המליץ עבורם ושמעו מצרים כו' ויהיה חילול השם בדבר ועי"ז נתבטלה הגזירה בעת ההיא, ה"נ כן בשביל שלא יאמרו עליהם, משא"כ ע"י חטא זה שהיה בפרסום בפני כל ישראל לא שייך הך יאמרו עליהם כי יכירו וידעו הכל דחטא זה גרם להם, וע"כ סמך רש"י לכאן והלא הצאן ובקר ישחט, קשה מזו אלא שכאן היה בפרסום

(יב) לכן לא תביאו, בשבועה. קשה לו כפל לשון דפתח יען לא האמנתם כו' וא"כ ל"ל לומר לכן דחד פירושא הוא לתיבת לכן עם תיבת יען, ע"כ פירש דהאי לכן הוא לשון שבועה ומביא, ראיה שהוא כן מדכתיב לכן נשבעתי ממילא גם כאן הוא כן ומקשין כאן מאי ראיה אדרבה מדאמר שם בפירוש נשבעתי ש"מ דלכן לחוד לא הוי שבועה ונ"ל דלהכי סמך, רש"י לזה נשבע בקפיצה ללמדנו דהך קפיצה היא במה שלא אמר גם כאן נשבעתי אלא דחסר תיבת נשבעתי, וזהו קפיצה שלא רצה להאריך בלשון נשבעתי כדי למהר באמירת לא תביאו שלא יעמדו משה ואהרן להתפלל, כנ"ל

(טו) ולאבותינו, מכאן שהאבות מצטערים בקבר., דא"ל שציערו אבותינו כשהיו בעוה"ז ואח"כ לנו בזמנינו דא"כ אפכא מיבעי ליה וירעו לאבותינו ולנו

(טז) וישמע קולנו, בברכה שברכנו אבינו דאל"כ קולנו ל"ל וצריך ביאור מה תועלת יש בהזכרה כאן במבוקש שלהם מאדום מה איכפת לאדום בברכה שלהם, ועוד יש לדקדק במה שהשיב אדום פן בחרב אצא לקראתך הלא לא בקשו ממנו דרך איום אלא רצון טוב חרב מאן דכר שמיה. ונראה דישראל רמזו לו דאם לא יתן להם רשות לעבור ילכו ביד חזקה, כי אע"פ שיש לך ברכה והידים ידי עשו הרי יש לנו ברכה דהקול קול יעקב, וכל זמן שיש קול יעקב אין הידים ידי עשו, השיב להם פן, בחרב אצא לקראתך דהיינו מעלה שלכם הוא באם יהיה מלחמה בינינו תהיה הצלחה לכם אבל אם אתם תבאו אלינו יש לי ברכה על חרבך תחיה שאני אצליח בזה, ע"כ אמר אצא לקראתך דהברכה שלכם היא כשאני מתחיל להלחם אבל לא אם אתם המתחילים וא"כ אצא אני תחילה ואתם תהיו מתחילים להלחם לגרשני ממקום שאשכון שם ואז אצליח אני בברכה שלי

(יז) נעברה נא בארצך אין לך כו' עשה לנו עזר מעט. צריך ביאור היאך תלה בקשה זו בהא דאמר שאין לך לעורר על הירושה, ונראה בדרך זה ע"ד המשנה פרק בתרא דכתובות (דף ק"ט) העורר על השדה וחתום עליה בעד אדמון אומר השני נוח לי והראשון קשה ממני, פירוש ראובן מערער על שדה שביד שמעון ואומר שלוי שמכרה לך גזלה ממני והוא חתום על שטר המכירה שכתב לוי לשמעון כשמכרה לו אדמון אומר יכול הוא לומר מה שלא ערערתי בשעה שלקחת מלוי וחתמתי על השטר עד לפי שלוי אדם חזק וקשה להוציאה מידו ונוח לי שתהא בידך ואוציא ממך בדין וחכמים אומרים איבד את זכותו הואיל וחתם הודה שאין לו עסק בה. וכה"ג איתא בפרק חז"ה דאי דלה ליה צנא דפירי לאלתר הוה חזקה כיון שסייעו והנה ישראל לא בקשו בקיצור שיתן להם מלך אדום עזר מעט כי הוא יאמר להם היאך אעזור שהרי בדעתי לעורר על הנחלה ואם אעזור לכם אזי אבדתי את זכותי כדעת רבנן, ע"כ הקדימו שהרי לא יהיה לך ערעור על הנחלה שלנו א"כ עשה לנו עזר מעט הלא אין לך היזק מזה

כא (א) דרך האתרים, דרך הנגב שהלכו בה מרגלים. תיקן בזה מה שתלה המלחמה של עמלק בזה, ע"כ אמר שכ"ז שסבבו במדבר בתוך מ' שנים ולא הלכו הדרך השייך לא"י לא אכפת להם, אלא שאחר ארבעים שנה הלכו דרך המרגלים לא"י לפיכך וילחם. והד"א פירש דרך התייר הגדול דהיינו הארון כמ"ש בב"ר, ולפ"ז אמר הכתוב חוצפתו של עמלק שראה גדולתן של ישראל שהלך הארון לפניהם דרך ג' ימים ואפ"ה וילחם בישראל וכמו שעשה בשעת יציאת ישראל ממצרים כמו שפירש"י בפרשת בשלח משל לאמבטי רותחת, והרא"ם פירש פירוש אחר דחוק

(ט) נחש נחשת כו' לשון נופל על לשון. צריך ביאור מה מעלה יש בזו שלשון נופל על לשון. ונ"ל דיש לדקדק במ"ש הקב"ה עשה לך שרף מה פירושו, אם נחש שהוא שרף כמ"ש הנחשים השרפים ששורפים את האדם, זה לא שייך אלא בנחשים חיים שנושכים אבל אין שייך כאן בעשיית משה שבודאי לא יהיה חי ויוכל לשרוף אלא יעשה דוגמא בעלמא, ותו למה לא אמר עשה לך נחש, וזה היה קשה למשה ג"כ וחשב שזה כמו שמצינו בריש יחזקאל שנאמר שם נחושת קלל שפירש"י שם נחושת מזוקק וקלוי באש, וע"כ אמר הקב"ה שיעשה שרף כלומר נחושת שהוא שרוף באש והוא מזוקק באש, ע"כ אמר ויעש משה נחש נחושת דהיינו נחושת מזוקק מתוך נחושת ע"י אש, לז"א לשון נופל על לשון, דר"ל מבחר שבנחושת כמו אדיר אדירנו דהיינו אדיר בחיר שבאדירים, כנ"ל נכון בס"ד: