דברי דוד טורי זהב חלק ב רלו

דין אחר משאר דברים שמונים, דבשאר יש עכ"פ רשות להרהר ולחשוב בו מחשבות כל מה שיכול כדי להשיב, משא"כ כאן בפרה אין לך רשות להרהר אחריה כדי להשיב אלא יאמר גזירה היא מן הקב"ה ותו לא. ואין להקשות מהא דאיתא במדרש רבות שכותי אחד שאל את ריב"ז דברים שאתם עושים נראין מעשה כשפים כו' והשיב לו לא נכנס בך רוח תזזית כו' שאני התם דהיה סבור שמעשה כשפים הוא השיב לו מן רוח תזזית דלאו כישוף הוא, אבל השואל מה טעם או סותר זא"ז אין משיבין לו אלא גזירת מלך היא

כ (א) ותמת שם מרים, אף היא בנשיקה מתה. בפרק אלו מגלחין (דף כ"ח) ובספ"ק דב"ב גמרינן שם שם מיתת מרים ממיתת משה דכתיב ביה ע"פ ה' ומפני מה לא נאמר בה ע"פ ה' שגנאי הדבר לומר ויש בזה להקשות למה גמר מרים ממשה ולא מאהרן שג"כ נאמר ע"פ ה' באלה מסעי, ותו קשה ל"ל באהרן ע"פ ה' הא יש ג"ש דשם שם גבי דידיה ממשה כמו במרים, ותו קשה על הגמ' מה מקשה ומפני מה לא נאמר בה ע"פ ה' הא יש לנו ג"ש ע"ז, ואם יש בזה קושיא מה נעשה בכל הג"ש נקשה כן למה לא נאמר ההיא מילתא דילפת מג"ש בהדיא ונראה לתרץ כל זה, דמאהרן לחוד ליכא למילף דתקשה לך דילמא הא דאמר קרא ויעל אהרן הר ההר, ע"פ ה' וימת שם היינו העלייה שם ולא על מאי דאמר בתריה דאפשר דהמיתה לא היתה ע"פ ה', אלא מדמצינו במשה שמת ע"פ ה' ממילא גם גבי אהרן הוה הכי ולאו מג"ש אלא מדכתיב כאשר מת אהרן אחיך ממילא הויין המיתות שוות, ומש"ה ניחא דלא גמר מרים מאהרן כיון דאהרן גופיה לא מפורש אלא יליף ממשה א"כ נילף בקיצור ממשה, ומה דקשה ל"ל גבי אהרן ע"פ ה' נילף ליה ממשה מכח זה ר"ל דבא ללמד דגם העלייה היתה באהרן ע"פ ה' לקיים צווי הש"י וא"כ הך ע"פ ה' דגבי אהרן שייך לדקמיה דהיינו העלייה ושייך לדבתריה דהיינו המיתה, ומה שהקשינו מאי פריך ולמה לא נכתב ע"פ ה' גבי מרים מה חילוק יש בזה כיון שיש ג"ש. י"ל דכיון שאנו רואין ג' לימודים דהיינו באהרן ומרים ומשה ובשנים מהם נכתב בפירוש ע"פ ה' ובמרים נכתב ג"ש מה נשתנה גבי מרים דלא נכתב ג"כ כמו השנים, ומתרץ דודאי מצד הענין אין שינוי אלא שגנאי לומר כו'

(ח) ואת בעירם, מכאן שחס הקב"ה על ממונם של ישראל. קשה הא אינהו אמרו אנחנו ובעירנו וא"כ גם מאמר הקב"ה ג"כ, לומר כך, דבשלמא במאמר ישראל י"ל דקאמרי ע"ד מה שאיתא במדרש על אדם ובהמה תושיע ה' דאם ישראל אינם כדאי ליתן גשם בשביל עצמם נותן להם בשביל בהמתם שמרחם עליהם, וע"כ אמרו אנחנו ובעירנו דרך את"ל שאנחנו איננו כדאי תתן בשביל בעירנו, אבל במאמר הקב"ה אם אמר והשקית את העדה די בכך וא"ל למה נקט רש"י ממונן של ישראל דמשמע אפי' באינו בעל חיים ומנליה זה דילמא דוקא על ב"ח חס הקב"ה משום צער ב"ח שהוא דאורייתא, כדאיתא בפ' אלו מציאות (דף ל"א), י"ל דא"כ בעירם במ"ם ל"ל אלא בעיר הול"ל דאמרינן שם באלו מציאות דלענין צער ב"ח אין חילוק בין בהמת ישראל לבהמת עכו"ם, אלא דכאן אינו משום צער ב"ח אלא כיון שהוא ממון של ישראל. כנ"ל נכון

(י) המן הסלע הזה נוציא, לפי שלא היו מכירין אותו לפי פירש"י, המשך הענין הוא שהצווי היה ודברתם אל הסלע היינו הסלע שהיה מתגלגל עמהם כל ארבעים שנה בזכות מרים ואחר מותה נסתלק וישב בין הסלעים וראו שאין הסלע עמהם הלכו לבקשו בין הסלעים וראו ישראל שמבקשים אנה הוא ואמרו מה לכם מאיזה סלע תוציאו מים לנו ולמה אתם מבקשים. אמר להם משה אתם סרבנים וכי נוציא מים מסלע שלא נצטוינו עליו שנוציא ממנו מים עכשיו ואחר הבקשה מצאו סלע אחר וטעו לומר שזהו, שהיה עמהם במדבר ודברו אליו ולא הוציא כלום וסברו שהוא סלע שמגלגל עמהם אלא שצריכין להכותו ומ"ש הקב"ה ודברתם אליו היינו שתחילה יפתחו עמו בשלום כי מתחלת מ' הוציאו ממנו ע"י הכאה כמפורש בסוף בשלח דהיינו ליראה אותו שיתן מים ואחר זה יהיה מורא עליו ויוציא מים ע"י דבור, ואם לא יוציא אז יכוהו כמו בתחילה, וקודם ההכאה נזדמן להם סלע המתגלגל והכוהו והוציא טפין וחזרו והכוהו שנית והוציא מים הרבה, וזה מבואר בפסוק שאמר במטהו פעמים ויצאו מים רבים שאחר ההכאה השניה יצאו הרבה מכלל דבהכאה ראשונה ג"כ יצאו אלא שלא היו רבים וצריך ביאור במה שצוה השי"ת לדבר אל הסלע המתגלגל והוא כבר הלך משה בין הסלעים, ונראה לתרץ שהקב"ה ידע שכשילכו לשם ימצאו את הסלע המתגלגל, וכשאמר משה שמעו נא המורים כעס ובא לכלל טעות ודברו לסלע אחר עד שאח"כ נזדמן הסלע המתגלגל כי לא היה אפשר להוציא מים מסלע אחר כלל. והרא"ם הקשה דבפרשת שמות פירש"י שמכח כעס בא לכלל טעות בשמעו נא המורים שהכה את הסלע ולא הוציא מים ע"י דבור וכאן משמעות הטעות שדברו אל סלע אחר ולא ידענא קושיא בזה דאה"נ דשתי טעיות טעה מכח הכעס, אלא דעיקר קפידא על ההכאה דזהו כמו קרוב למזיד כיון שהקב"ה אמר בפירוש ודברתם אל הסלע והכאה מאן דכר שמה אלא כיון שראה שאין הדיבור מועיל היה לו להבין שזה סלע אחר הוא או לכל הפחות היה לו להמתין מה שיודיע אותו האל בזה: