דברי דוד טורי זהב חלק ב רכח

א"י. ותו קשה במ"ש כי אם אל ארצי, האי אם הוא מיותר כי די לו לומר כי אל ארצי. ותו ל"ל פעם שנית אלך בפסוק זה ונראה דיתרו נתכוין בודאי שאהיה אצלכם בא"י אלא שקודם לזה אלך אל ארצי ומולדתי למכור שם נכסי ולהתראות עם משפחתי ואח"כ אשוב הנה, וע"כ אמר שנית אלך להורות לא אלך כי אם כו', דזהו דרך תנאי דאם אלך תחילה אל ארצי כו', השיב לו משה אל נא תעזוב אותנו, האי נא הוא לשון עכשיו כתרגומו כען, דהיינו שעכשיו תיכף אל תעזבנו, כי אתה ידעת חנותנו במדבר דהיינו שלא היינו במקום ישוב ולא היה סדר בינינו, ורמז על ענין הדיינים כמ"ש בפ' יתרו שנתן יתרו עצה למשה, והיית לנו לעינים שדבריך נתקבלו עלינו כן תהיה עוד לעתיד לע"ע כ"ז שאין אנו מיושבים עדיין. נמצא לפ"ז דהאי והיית לנו לעינים היינו לשון עבר וגם לשון עתיד כמו שזכרנו, אלא שלפי פירוש הראשון הוה לשון עבר לחוד ולפירוש השני הוה גם לעתיד, ולפירוש הראשון פירש"י אין נא אלא לשון בקשה, אבל לפירוש השני הוה נא לשון ועדיין צריך לתרץ מה הוסיף משה בתשובה שנייה שאמר והיה הטוב ההוא הא כבר הבטיחו כן ולא שמע לו יתרו ומה יתן ומה יוסיף לו עכשיו. ונראה שתחילה הבטיחו שאנחנו ניתן לך ממה שהטיב את ישראל, וע"כ סיים כי ה' דבר טוב על ישראל, כסבור יתרו ממילא לא יהיה לו הטבה מן הקב"ה רק שישראל יתנו לו משלהם, וע"ז לא הסכים יתרו ואמר לו משה והיה כי תלך והיה הטוב אשר ייטיב ה' עמנו, כלל יתרו עם ישראל שגם ליתרו יהיה חלק בארץ כמ"ש הרמב"ן בשם ירושלמי, בני קיני חותן משה מביאין בכורים וקורין, נמצא שלא כמו שאתה סבור שלא יהיה לך מן הקב"ה, ומה שאמרתי ה' דבר טוב על ישראל הכוונה בזה שאנחנו נוסיף לך משלנו דהיינו דושנה של יריחו שהיא של ישראל רק שבינתיים נתנוהו ליתרו כפירש"י ולפי זה ניחא מה שקשה על מה שפירש"י אח"כ מה הטובה הטיבו לו, מה זה קשיא ודאי יוכלו לעשות טובה שיתנו לו איזה חלק בארץ. ותו למה לא הקשה כן על מ"ש תחילה והטבנו לך, ולפי דרכנו ניחא דכאן מיירי בחלק שמגיע לישראל ואפ"ה יוסיפו לו ישראל משלהם, מהו זה, ומתרץ שזהו דושנה של יריחו שנתנה ליתרו לפי שעה ואח"כ יהיה לחלק מי שיבנה בית המקדש בגבולו

(לג) וארון ברית ה' גו', זהו הארון היוצא עמהם למלחמה. פירוש שני ארונות היו להם, האחד שעשה משה כמ"ש ואעש ארון עץ, והוא יוצא עמהם למלחמה, השני שעשה בצלאל ובו היו מונחים לוחות שניות בין לר' מאיר בין לר' יהודה בפ"ק דב"ב (דף י"ד) ול"פ אלא בשברי לוחות דלר"מ היו בשל משה ולר"י היו עם השניות בשל בצלאל, והיה תמיד בתוך המחנות לא יצא עמהם למלחמה אלא בימי עלי ונענשו עליו שנשבה. וקשה הלא הלוחות שניות היו בארון שעשה משה כדלקמן פרשת עקב, וי"ל דאחר שנעשה של בצלאל לקחו השניות מן של משה והניחום בשל בצלאל, ופליגי ר"מ ור"י בשברי לוחות דלר"מ נשארו בשל משה ולר' יהודה נתנום יחד בשל בצלאל עם השניות, כ"כ הרא"ם. וממילא מ"ש רש"י כאן ששברי לוחות היו בשל משה היינו אליבא דר"מ דס"ל שנשארו שם שברי לוחות בארון של משה

(לה) ויהי בנסוע הארון עשה להם סימניות כו' ענין סימנים אלו כתב רש"ל בפרק כל כתבי, בפירש"י מדוייק ראיתי כתוב כך נו"ן הפוכה ויהי בנסוע הארון וע"ז סומכין הנקדנים לעשות ב' נונין אחת קודם ויהי בנסוע ואחת אחריה. אבל במדוייקים לא ראיתי, וקרוב בעיני, שפסולה לפי מה דפסלינן בחסר ויתר אפי' אות אחת לכתחילה לכ"ע אסור, והסימנין שנאמרו כאן ר"ל שעשה פרשה לפניה ולאחריה וזה הציור של נו"ן הפוכה תלמיד טועה הגיה נ"ל עכ"ל. ורבים חולקים עליו ומביאים ראיה מן הזוהר בפרשת בהעלותך שמביא נוני"ן הפוכין אלו, וכן בספר בעל הטורים, ויש חילוקים בענין היפוך הנוני"ן איזה הם וגם הנונין שהם בקצת ס"ת בפני עצמן הפוכין דהיינו אחת קודם ויהי בנסוע ואחת אחר אלפי ישראל, ומהר"ם מלובלין חיבר תשובה ע"ז שכל ההיפוכים כשרים

יא (ה) אשר נאכל במצרים חנם כו' בלא מצות. דא"ל בחנם בלא נתינת מעות, דהא מה שהתרעמו צריך שתאמר שעכשיו אינו בחנם אלא צריך לתת דמים והא באמת היה להם המן ג"כ בחנם, אלא על המצות שלא היו צריכים לעשות מצות כדי שירד המן כדכתיב הנני ממטיר לכם כו' הילך בתורתי אם לא,. וע"ד הפשט היה נ"ל לפרש דחנם היינו שבלאו הכי היו שבעים מצד, אכילות אחרות כדי שבעם, נמצא שמה שאוכל אח"כ הוא בחנם. ואגב נתרץ מה שקשה שהתחיל מי יאכילנו בשר וסיים בדגה ובקשואים כו', אלא דה"ק במצרים אכלנו רבוי דגים כ"כ דמה שאכלנו בתחילת הסעודה היה כדי להשביע ולא היינו צריכים לקינוח סעודה ואח"כ אכלנו עוד דגים אחרים בחנם כי לא היינו צריכים להם רק ע"י קינוח סעודה אכלנום, וזהו שאמר את הקשואים פירוש שאכלנו הדגה מחמת הקשואים דהיינו קינוח סעודה ואח"כ באכילת בשר שרגילים אחר הדגים לא יכולנו לאכול מחמת רבוי השובע, והקנוח לא מהני ועכשיו מי יאכילנו בשר אפילו