דברי דוד טורי זהב חלק א עב

פירוש אחר דהיינו כפירו' המדרש שאמר שיהרגוהו וע"כ ביקש תחילה שלא יהיה ברוגז עליו ממילא יבין שיש פירוש אחר במה שיאמר נוסף על הפשוט

כי כמוך כפרעה, חשוב אתה בעיני כמלך,. במקום פרעה שנזכר בפסוק כתב מלך לפי שבזה מחלק בין פשוטו למדרשו דבפשוטו הוי פרעה לחשיבות ולמדרש הוה לגנאי

ע"י זקנתי שרה שעכבה לילה אחד. אע"ג דגבי שרה גרע טפי שלקחה לזנות יש לפרש דצרעת הוא דבר המפריד את האדם מבני חבורתו כמ"ש בדד ישב וגו' ומש"ה נלקה גם פרעה בצרעת בשביל שהפריד את שרה מן אברהם לילה אחד ה"נ כן סופך ללקות בצרעת על מה שאתה מפריד את בנימין ובזה ניחא מה שזכר רש"י שעכבה לילה אחד ולא אמר בשביל שלקח אותה דלא הקפיד אלא על מה שהפרידה

(כ') ואחיו מת, מפני היראה היה מוציא שקר מפיו הא, מילתא קשיא טובא דהיאך יאמר מפני היראה דברים סותרים זא"ז בפני יוסף דלעיל אמר והאחד איננו פירש"י שאנחנו מבקשים אותו וכאן הוא אומר שהוא מת וא"ל שאחר הבקשה שמעו שמת דהא בתחלה נאמר לשון זה שהרי אמר מתחלה בעלילה כו' ואז אמרו ואחיו מת כי זה הוא תשובה על שאלת היש לכם אב וגו' ותו מ"ש אם היה אומר לו שהוא קיים כו' היאך אפשר לומר שהוא קיים זה ג"כ שקר דהא לא ידענו היכן הוא אם חי אם מת אלא ע"כ שהיה לומר לשון ספק כדלעיל והאחד איננו א"כ היאך סיים על זה ואמר הביאוהו אצלי התחת אלהים הוא להביא אותו כיון שגילה לו שהוא ספק חי. ותו קשה טובא דכאן אמר שהיה דואג שמא יאמר להביאו ולעיל אמרו הידוע נדע אשר ואמר הורידו אותו אלי משמע דלא היו מרגישים רק אחר שאמר יוסף הביאוהו ולא לפני זה

ונראה לפרש דמאמר ואחיו מת אינו שקר בכוונה דאפשר שהיו רואים שבכל המקומות איננו ומסברא הוא מת דא"א שלא היה יכול לברוח ולחזור לאביו, ואמרו בדדמי כמו שמצינו גבי אשה שאמרה על בעלה שמת במלחמה מטעם שסברה כן ואומרת בדדמי, אלא השקר שזכר רש"י הוא מילתא אחריתי והוא זה, דבאו להוכיח אליו שהרגישו שבא עליהם בעלילה, בתחילה תיכף אע"פ שלא אמר עדיין מרגלים אתם מכח שאלת היש לכם אב ואח הודיעו לו הך מילתא ואחיו מת והיינו שלכאורה קשה מי הכריחם להזכיר כלל שיש עוד אח מת דהא עדיין לא שאלם למה לא נכנסתם בשער, אחד עד אח"כ אלא באותו פעם היה די להשיב לו שיש עוד אח אחד יהיה במקום שיהיה ואם יבין יוסף שהוא חי אצל אביו אין מכח זה חשש מורא. אלא אמרו כן דאילו יאמרו סתם ויהיה המשמעות שהוא חי אצל אביו יאמר הביאוהו דכיון שיש לו שני בנים מרחל ישלח אחד מהם ויהיה לו תנחומין משני הנשאר אצלו וא"כ יאמר הביאו לי אחד מהם שהוא הגדול דהיינו יוסף ויחזיק אצלו בנימין שהוא הקטן, ע"כ אמר ואחיו מת ולא נשאר אצלו רק בנימן וזה לא יבקש שיקחוהו מאביו ולא יהיה לו תנחומין במידי. וזה מפורש בלשון יש לנו אב זקן וילד כו'. דלכאורה בחנם נקטו האב כאן אלא לכוונה שזכרתי, דהאב מתנחם בזקנותו בהילד שאצלו והיינו סבורים שלא תבקש להביא אותו ואפ"ה לא הועילו דברינו ואמרת הורידוהו אלי וחשדתנו במרגלים מכח שלא נכנסנו בשער אחד והוכרחנו לומר והאחד איננו ובקשנוהו. כ"ז אמרו לפני יוסף והוא שקר שהרי באמת כשאמרו שיש לנו אח לא עלה במחשבתם שיצוה להביאו כמפורש לעיל שאמר להם יעקב למה הרעותם להגיד שיש לכם אח והשיבו הידוע נדע שיאמר הורידוהו אלי, וזהו השקר שהוציא מפיו לומר שהיו יראים שיאמר הורידוהו אלי נמצא הכל ניחא בס"ד

מה (ד) גשו נא אלי, ראה אותם נסוגים כו' דאל"כ למה הוצרכו להיות נגשים דמסתמא אצלו היו עומדים בשעה שדיבר עמהם ועוד יש לדקדק בפסוק לשון אלי שהוא מיותר וכמו שמצינו בפ' תולדות גשה נא ואמושך בני, אלא ודאי שהיה זה מחמת שהראה להם המילה דהיינו אלי בסמוך ממש ויש להקשות מאי הוכחה יש ממילה שהרי פירש"י בפ' מקץ את אשר יאמר לכם תעשו שהיה אומר להם שימולו עצמם נמצא שכולם היו נמולים וצ"ל דלא ביקש יוסף שיתקיים דבר זה אלא הראה להם כח שלו עליהם שהם חייבים לשמוע לו בכל גזירותיו ואח"כ לא התאמץ שימולו

ה) למחיה, להיות לכם למחיה. תיקן בזה דלשון שליחות, לא שייך לה דבמשמעו שבאותה שעה שהוא נשלח נשתלח בעבורו וכאן לא שייך זה דבאותה שעה שבא יוסף למצרים לא, היה אז שום שליחות. ע"כ אמר להיות לכם אח"כ למחיה. ועוד תיקן דלשון לפניכם משמעו שהמשלח יבא אחר השליח כמו וישלח יעקב מלאכים לפניו וכאן לא שייך זה, ע"כ פירש דהך לפניכם פירושו לתועלת שלכם ולא קאי לפניכם על וישלחני אלא קאי על למחיה. וזהו שכתב רש"י לכה למחיה והוא מיעוט על שאר האומות אע"ג דגם הם היה להם מחיה מזה דאל"כ היו מתים ברעב מ"מ עיקר השליחות להיות למחיה לא היתה הכוונה אלא לתועלתכם והשאר נהנים ממילא מזה

(ח) לאב, לחבר ופטרון. אילו אמר פטרון לחוד הו"א שיהיה גוזר גזירות על פרעה כמו אב על בניו וזה אינו דלא ניתנה לו ממשלה זו אלא על ביתו וכל ארץ מצרים