דברי דוד טורי זהב חלק א נד

שהיא נתכוונה שיתפלל ויבטל גזירת השי"ת כמו שמצינו שדרשו רז"ל על צדיק מושל יראת אלהים מי מושל בי צדיק שאני גוזר גזירה והוא מבטלה,, על זה השיב שאין זה דומה לגזירה בעלמא שנגזרה על ענין חדש שיהיה ובזה יש כח ביד צדיק לבטלה ויהיה כבראשונה משא"כ, כאן שכבר היתה רחל עקרה בבריאתה כמו שאמרו רז"ל על האמהות דעיקר מטרון לא היה להם. על זה אמר יעקב וכי במקום אלהים אני ויש לי יכולת שלו באשר מנע ממך פרי בטן דהיינו בעיקר בריאתך ואת צריכה להבראות בריה חדשה ואין בזה כח לצדיק אם לא שהקב"ה יעשה אותך בריה חדשה והשתא ניחא קושית הרמב"ן למה חרה אפו של יעקב על מה שאמרה רחל שיתפלל עבורה והרבה צדיקים מתפללים על אחרים. דיעקב שמע ממנה שיתפלל שיתן לה בנים עכ"פ. וא"ל למה לא התפלל שיעשנה בריה חדשה כמו ביצחק לנכח אשתו י"ל דהא פירש"י התם דתפלת יצחק צדיק בן צדיק היה מועיל תפלתו ולא בשביל תפלת רבקה שהיא בת רשע אבל הכא לא שייך תפלת צדיק בן צדיק שהרי הוא לא היה צריך לזה שהיו לו בנים והתפלה שתעשה בריה חדשה לא היתה אלא בשביל רחל לחוד והו"ל כמתפללת היא עצמה וכן מצינו באלקנה שלא התפלל על חנה כי אם היא התפללה על עצמה והיינו טעם הזה כיון שהוא היה לו בנים מפנינה

(טו) לכן ישכב וגו', שלי היתה שכיבת לילה זו. קשה מה שאמרה לאה המעט קחתך את אישי משמע שגם בזה יש לה תרעומת והא באמת שלה הוא. ונראה שהענין היה שהתחלת לילה הראשון היתה עם רחל ואח"כ חזר חלילה. ועכשיו חזר הסדר להיות התחלה ורחל היתה עקרת הבית וממנה היה מתחיל וע"ז אמרה לאה הנה אני גדולה ממך ואני מותרת נגדך להיות עקרת הבית וההתחלה שלך, וע"ז אמרה קחתך את אישי שראוי להיות איש שלי בלילה זה

תחת דודאי, בנך. הא דתלו שכיבת לילה בדודאים. נראה לפרש ע"פ מה שהביא הרמב"ן בשם אבן עזרא דהדודאים י"א שהם יועילו להריון והרמב"ן עצמו כתב שהם עשבים המוסיפים תאוה לנשים. ונראה שזה היה הויכוח ביניהם שרחל אמרה תני נא לי כו' ונא פירושו עכשיו כמ"ש התרגום כען, וחשבה לאה כטעם הרמב"ן שהיא מבקשת זה מפני התאוה וע"ז התרעמה שלא די שאת לוקחת אישי בלילה זה אלא שאת רוצה להוסיף לו תאוה ביותר, לכך השיבה אני סוברת כטעם הראב"ע שהדודאים מועילים להריון ואת חושדת אותי בשביל תאות המשגל אני מראה לך שאינו כן שאני מוותרת משכב לילה זה ויועילו לי הדודאים בלילה שאחר זה להריון ובזה מיושב לשון לכן שאמרה רחל

ולפי שזלזלה כו' יש מקשים הא פרש"י בפ' ויחי שע"פ הדבור קברה יעקב שם כדי שתהא לעזרה לבניה כו' וצ"ל דודאי בלאו הכי היה אפשר ג"כ להיות לעזרה לצאת מקברה אלא שיש יותר התעוררות כשילכו ישראל סמוך לקברה, וזהו כיון שבלאו הכי א"א לה להקבר במערת המכפלה מצד זלזול משכב הצדיק. אלא שראוי עכ"פ להוליכה לבית לחם שהיא א"י בזה הוא מכריע שתקבר בדרך. אבל אם היה אפשרות להוליכה למערת המכפלה לא היה טעם עזרה לבטל ממנה קבורת המכפלה, כיון שאפשר להיות עזרה בלאו הכי עכ"פ. והא דפירש"י לקמן בפ' זו דמקללת יעקב מתה בדרך אין זה ענין לקבורה דשם מיירי מענין מיתה לחוד לא מקבורה דהיה אפשר לשום אותה בארון ולהוליכה למכפלה אי לאו משום זלזול משכב הצדיק

(כ) יזבלני לא תהא עיקר דירתו אלא עמי אמרה לשון שלילה ולא אמרה עיקר דירתו תהא עמי, לפי שלא ביקשה אלא שלא יעשה אצל שום אחת מנשיו עיקר דירה כי קנאה גדולה היא. ואם יאמר שע"כ צריך שתהיה אחת מהם עיקרת לזה אמרה דא"כ אהיה אני העיקרת כי יש לי רב בנים אלא לא יעשה משום אחת עיקרת הבית

(כא) דינה וכו', ונהפך לנקבה. ואע"פ ששנינו בפ' הרואה היתה אשתו מעוברת ואומר יה"ר שתלד אשתי זכר ה"ז תפלת שוא מתרץ בגמרא מעשה נסים שאני א"נ תוך מ' יום הוה. ובתנחומא א"ר הונא אפילו עד שהיא יושבת על המשבר לא הוא תפלת שוא שאין קשה לפני הקב"ה לעשות מן זכר נקבה ולהיפך וכן הוא מפורש בירמיה וכן אתה מוצא בלאה, , ודאי פליג אמתני' ושמא ברייתא מצא ודרש כ"כ הרא"ם. ולי נראה דקשה עוד דלמה התפללה לאה אמנו תפלת שוא להך תירוצא דמעשה נסים הוה אלא נראה דלהך תירוצא צ"ל דאם מתפלל יהי רצון שתלד אשתי זכר זה הוי, תפלת שוא כי היאך תלד זכר ובבטנה נקבה אבל אם מתפלל שיהיה הולד שהיא נקבה שיתהפך לזכר אין זה שוא כי אין קשה לפני הקב"ה כו' ואפ"ל הא דאין סומכין על הנס היינו לעשות איזו פעולה שיש בה הפסד ולסמוך על הנס אבל תפלה מצי עביד, וראיה לזה שהרי הרבה תפלות יש שישלח הקדוש ב"ה מלאכיו להציל אותנו וזה הוא ודאי נס. ומזה מיירי התנחומא

(כז) נחשתי, לא היו לי בנים. אבל ממה שנתרבה צאנו מיום ביאת יעקב, לא הביא ראיה דהרי יעקב הביא ראיה מזה אח"כ וא"כ ע"כ ניחוש שאמר לבן היה מידי אחרינא והיינו בבנים ועל זה מביא ראייה שקודם ביאת יעקב לא היה לו בנים. ואע"ג דאין זה ראיה