דברי דוד טורי זהב חלק א נב

שלא בעונתה אין זה כי אם סימן שישכב שם

(יג) נצב עליו. לשמרו. הורה בזה שמה שלווהו המלאכים לא היה בשביל שמירה שהקב"ה שומרו כמו שאמר ושמרתיך כו' אלא הלוייה בשביל כבוד כההיא דאיתא בפ' ע"פ (ק"ג) משל למלך שיוצא ואפרכוס נכנס מלוין את המלך כו' הרי שהלויה, הוא משום כבוד, וזהו מכוון בלשון הכתוב שאמר והנה ה', לשון והנה מורה על הוכחה כלומר מה שאמרתי שמלאכי אלהים עולים ויורדים הוא מפני הכבוד שהרי הנה ה' נצב עליו לשמרו

(טו) עד אשר אם עשיתי אם משמש בלשון כי. דלשון אם מורה על ספק והפסוק מבטיחו על הודאי אלא דמשמש בלשון כי וזה שייך ללשון ודאי

(יז) כי אם בית אלהים, הסולם הזה עומד בבאר שבע כו' בב"ר איתא בלשון זה הסולם הזה עומד בבאר שבע ושיפועו מגיע עד בהמ"ק עכ"ל. וא"כ קשה למה כתב רש"י אמצע שיפועו נגד ירושלים דמלשון עד בהמ"ק דנקט המדרש משמע ששם היה סוף השיפוע והרמב"ן כתב באמת וסוף שיפועו שהוא ראש הסולם מגיע עד כנגד בהמ"ק, וגם יש להקשות מה מעלה יש באמצע השיפוע שירושלים מכוון נגדו שהרי אין שם לא כניסה ולא יציאה. ותו מי הכריחו לרש"י לומר ששיפועו דנקט המדרש היינו אמצע שיפועו ולא כפשוטו. ונלע"ד לפרש דברי רש"י בדרך זה דהוקשה לרש"י ארבע קושיות והך נמצא סולם שרגליו בבאר שבע כו' דנקט רש"י הוא לשון רש"י ולא לשון המדרש. הקושיא א' דמקשה רש"י היינו מ"ש המדרש דהשיפוע הוא עד ירושלים דודאי פירושו סוף השיפוע וע"כ זה אינו. חדא דהא לפי דברי המדרש לא היה סוף השיפוע נגד ירושלים אלא באמצעו. והך נמצא כו' הוא לשון קושיא על המדרש עוד מקשה רש"י כלפי שארז"ל צדיק זה בא לבית מלוני כו' משמע שהתפלל בבית מלונו של הקב"ה דהוא הר המוריה שהוא בהמ"ק ובפסוק אמר שהמקום הזה ששכב קרא בית אל ואמר עליו ששם שער השמים וזה אינו בית מלון של הקב"ה, עוד מקשה רש"י שאומרו שיעקב קרא לירושלים בית אל ובפסוק מפורש שקרא בית אל למקום ששכב והוא לוז לפני זה. עוד מקשה ומהיכן למדו כן לומר שיעקב קרא לירושלים בית אל ועל זה תירץ שהר המוריה נעקר כו' ושער השמים הוא תמיד נגד בהמ"ק דיעקב הלך מבאר שבע עד חרן דרך הר המוריה שהוא ירושלים ולא התפלל וכי מטא לחרן נתחרט על זה והלך לאחוריו וכשהגיע לבית אל קפץ הר המוריה נגדו עד בית אל. נמצא דקדושת בהמ"ק שהיא הר המוריה ומכוונת נגד שער השמים יהיה אז הכל בבית אל באותה שעה והראה אז סוף הסולם נגד בית אל ושם לן יעקב ועל זה היה יעקב תמה ואמר ואנכי לא ידעתי פי' מקפיצת הר המוריה לכאן עכשיו אני רואה שנמשך לכאן קדושת הר המוריה וכנגדו שער השמים. ואחר זה חזר הר המוריה למקומו ונשאר שם בית אל עכ"פ כיון שהיה שם קדושת בהמ"ק בלילה ששכב שם ועל זה סיים ואמר ואולם לוז שם העיר לראשונ' כלומר שנשארה העיר אחר קפיצת עקירת בהמ"ק וחזרה כבתחילה רק שנשתנה שם של לוז לבית אל לזכרון מה שהיה ונמצא כשחזר בהמ"ק למקומו חזר גם שער השמים שהיה על בית אל לירושלים. ועכשיו ניחא מ"ש במדרש הסולם הזה כו' ושיפועו עד בהמ"ק היינו סוף שיפועו וכדעת הרמב"ן, אלא דלרש"י היה בהמ"ק עם שער השמים הכל בבית אל בשעה ההיא כמו שאמרנו. כנ"ל נכון בזה הגם שהמפרשים לא הבינו דרך זה בפירש"י האמת יורה דרכו

(יז) מה נורא דחילו שם דבר ול"ת שהוי"ו היא לשון רבים כמו אמרו

וזה שער השמים, מכוון כנגד בהמ"ק שלמטה ממילא כשנעקר בהמ"ק שלמטה עד בית אל נעקר גם בהמ"ק של מעלה

(כ) אם יהיה אלהים עמדי, אם ישמור לי הבטחות הללו. דא"ל שיעקב ביקש דברים אלו מעצמו בלי הבטחה דהרי אנו רואים שיש מן הדברים שאמר ממה שבא בבטחון מפורש ויש מהם אינם מפורש כההיא דונתן לי לחם כו' אלא דרש"י טרח לומר שישנם בבטחון ואם נאמר דהך ונתן הוא מעצמו קשה היאך עירב דברים שהם בבטחון עם אותו שאמר מעצמו.. ע"כ אמר רש"י שכל הדברים הם באו בבטחון אלא שהיה מתירא שמא יגרום החטא ע"כ אמר זה דרך תנאי

ונתן לי לחם וגו', וזרעו מבקש לחם. גם בגד ללבוש הוא בכלל לחם דהוא הכרח טפי דאיתא בפ' הזהב (נ"ב) עשיק לגבך ושוי לכרסך

(כא) בשלום שלא אלמד מדרכי לבן. הוכרח לזה ולא כפשוטו שלא יהיה ניזוק מלבן. נראה דקשה שאמר כל הדברים המיוחסים להקב"ה וכאן אמר ושבתי בשלום ולא אמר והשיבני ה' בשלום, אלא ע"כ דה"ק שלא יבא לידי חטא ודבר זה אינו תלוי בהקב"ה דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. ונראה דאף זו בכלל הבטחת השי"ת שאמר לו להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך דמשמע זרעך כמותך וע"כ שייך למ"ש והיה ה' לי כו'

(כב) והאבן הזאת וגו' אף אני אעשה זאת. קשה וכי בלאו הכי לא יפלח קדם ה' וכן בנתינת המעשר. וי"ל דהאבן אשר שם מצבה אפשר שלא תהיה רק לזכרון בעלמא כמו שמצינו ביהושע שעשו בני גד ובני ראובן לא לזבח