דברי דוד טורי זהב חלק א נא

**(בא"י קא מיירי אלא באיטליא שהיא ארץ מבורכת מצד טבעה שהרי יון שוכן בה * כנ"ל נכון בס"ד:)** פרשת ויצא כח (י) ויצא, הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה צריך ביאור על ג' לשונות אלו. תו הא בפסוק נאמר בכל מקום הוד והדר וכאן הפסיק בזיו ביניהם,. ונראה שמעלת הצדיק בזה הוא מרומז במלאכי (ב') תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון. מבואר מזה דתחילה חשב שתי מעלות מצד עצמו דהיינו תורת אמת, ובשלום ובמישור הלך אתי. והמעלה השלישית היא מצד אחרים שהם צייתים לדיינים שלו על זה אמר ורבים השיב מעון. ע"כ סידר כאן תחילה הוד וזיו שהם מעלות עצמו והשלישית שהיא מצד, אחרים אמר על זה הדר דפירושו מהודר מאחרים: וכן ותצא מן המקום. ושם ברות פירש"י וכן ויצא יעקב מבאר שבע ורבים מקשים על רש"י דכאן מביא ראיה מרות ושם מביא, ראיה מכאן. ומתרצים כ"א לפי דעתו. ובאמת אין זה קושיא דאיתא ר"פ תפלת השחר דאמרינן גבי יצחק דתיקן תפלת מנחה דכתיב ויצא יצחק בשדה ואין שיחה אלא תפלה שנאמר תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפיך שיחו וכתבו התוס' תימא דבפ"ק דע"ז מוכיח דשיחה תפילה מויצא יצחק לשוח בשדה י"ל דכיוצא בזה מצינו במגילה (י"ג) ויהי אומן את הדסה ואין הדסי' אלא צדיקי' דכתיב והוא עומד בין ההדסי' ובפ' חלק (צ"ג) הוא אומר להיפך עכ"ל. וכן מוכח עוד במקום הזה דפירש"י ויפגע כמו ופגע ביריחו כו' ושם ביהושע על פסוק ופגע ביריחו פירש"י כמו ויפגע במקום. הרי שאין זה קושיא אלא דכל שמצינו מלה אחת בשני מקומות ופירוש אחד שייך לשניהם כל אחד מחזיק חבירו וכל המפלפל בזה אני אומר דוכתא דעייל ביה שיקרא ליעול ביה בישרא וכוורי וטוב לו להתעסק באותו זמן בפלפול של אמת

בנעמי ורות. נקט תרוייהו לפי שכתב שם היא וכלותיה ואחת מהן לא היה צדקת ע"כ נקט נעמי ורות דעכ"פ אלו השתים היו צדקניות

וילך חרנה יצא ללכת לחרן. כוונת רש"י דל"ת שבשעת יציאה מבאר שבע לא היה דעתו אל חרן אלא אחר שהלך בדרך אחר היציאה חשב כן. וזה אינו דתחילת היציאה היתה ע"מ כן ללכת פדן ארם למקום חרן,. וע"כ אמר רש"י ללכת, לחרן דהך חרן קאי על היציאה

(יא) ויפגע במקום, לא הזכיר הכתוב באיזה מקום כו'. אין לפרש דיליף לזה דקאי על הר המוריה מכח נקודת פת"ח תחת הבי"ת דמשמע המיוחד דהיינו הידוע דא"כ לא היה לרש"י להזכיר שלא הזכיר הכתוב כו' אלא מכח נקודת הפת"ח, אלא דכאן לא שייך לומר במקום הידוע דזה שייך בענין שנזכר בפירוש במקום אחד משא"כ כאן דגם בפסוק המקום מרחוק שמביא רש"י לא מפורש שם דקאי על הר המוריה אלא, שמוכח שם מכח הוכחה. אלא הכוונה דכאן שאינו מפורש המקום וילפינן פירושו מן המקום מרחוק כמו לימוד ג"ש במקומות אחרים דילפינן תיבות שוות

וישם מראשותיו, עשאן כמין מרזב סביב לראשו מפני חיות רעות ק' מה מועיל המרזב סביב לראשו הלא יוכל חיות רעות לשלוט בשאר גופו ותו לאיזה צורך הביא רש"י כאן התחילו מריבות כו' אם לתרץ מה שאמר אחר זה האבן כו' היה לו לכתוב זה במקום שיש קושיא וכאן ל"ק מידי ונראה דבאמת הקיף, כל גופו באבנים מפני חיות והא דנקט קרא מראשותיו דהיינו סביב ראשו הוא בשביל שהיה שם חידוש שהתחילו מריבות שכ"א, שהיתה סביב הראש היתה רוצה להיות תחת ראשו ממש ונעשו אבן אחת. משא"כ בהיקף שאר אבנים לא היה שם חידוש זה כי היו רחוקות מן הראש גם בתחילה ע"י סדור של יעקב וע"כ לא הזכיר הכתוב מאותו היקף כי לא היו מריבות זו עם זו, והענין הזה דומה לשרי המלך הקרובים לו, וחלק כבוד לאחד מהן חבריו מתקנאים בו אבל אותן שהן עבדיו ולא שרים אין מתקנאים באותו שר שנחלק לו כבוד. כן הוא באלו אבנים אותן שהיו סביב ראשו יש להן כבוד יותר מן האבנים שסביב גופו ואין שייך קנאה אלא במי שהוא בסוג שלו כמ"ש כלום חכם מקנא אלא בחכם כמותו

וישכב במקום וגו' לא שכב בלילה וצריך טעם למה באמת שכב יעקב כאן טפי משאר לילות לפי דעתו שלא היה יודע שזה הר המוריה וי"ל שיעקב ראה שרצון הקב"ה שישכב שם ויבוא לו חלום שהרגיש מה ששקעה חמה **(אמר המגיה ואני שמעתי מתרצים בזה ע"פ גמרא דמסכת שבת (דף נ"ו) דאיתא התם בזה בא גבריאל ונעץ קנה בים ועליו נבנה כרך גדול שברומי והיא נקראת איטליא של יון. נמצא מתורץ הקושיא שהקשו בזה על פירוש רש"י לפי שרש"י בא להורות לנו שאיטליא אינה לא מהשמים ולא מהארץ ונכון הוא, (אהרן הלוי הורוויץ הנ"ל)**