דברי דוד טורי זהב חלק א מט

יודע שהיא עקרה עד תשלום עשר שנים אחרות וראה שהיא עקרה עכ"פ וא"כ בודאי גם הוא לא נתרפא עדיין כיון שהיא עקרה ויעתר הקב"ה לשניהם בפעם אחת. והכל ניחא

ושפחה לא רצה לישא כו'. פירוש שפחה של רבקה שבזכות זה תבנה ממנה כמו בשרה, אבל אשה אחרת שאינה שפחה ל"ק למה לא נשא כי היה יודע שיהיו לו בנים דוקא ממנה כמו שנאמר את היי לאלפי רבבה, ואע"פ שראה שלא ילדה תוך עשר, שנים צפה לה שלא תתבטל הברכה ממנה, אלא הקב"ה רוצה שיהיה זכות מכריע על הטבע והיינו התפלה שהקב"ה מתאוה לתפלתן כמ"ש שם בגמרא. ועל זה אמר שהוצרך להתפלל, ולא תקשה למה לא עשה ענין שעשה אביו ויהיה זכות לרבקה שגם היא תוליד, על זה אמר לפי שנתקדש כו', וא"כ אין תקנה אלא תפלה

(כז) יודע ציד, היאך מעשרין המלח. משמע דלא מספקא ליה אם חייב במעשר ובאמת הוא פטור אפילו מדרבנן דלאו פירא הוא אלא דהראה לפני אביו שהוא מחמיר על עצמו לחייבו במעשר אלא דמספקא ליה במה שאמרו אל תרבה לעשר אומדות, ומספקא ליה בהך מעשר שאינו אלא חומרא מהו שיתן המעשר ע"פ האומד וע"כ סבר אביו דהוא מדקדק במצות דאילו היה מספק בגוף החיוב זה קרוי מדקדק במצות אלא ספק אם חייב או לא: (כט) והוא עיף, ברציחה. ואע"ג דמ"ש עשו אח"כ כי עיף אנכי ודאי אין פירושו ברציחה דהא פתח בהלעיטני כו' אלא ודאי קאי על רעב כדכתיב, נפשי כארץ עיפה לך סלה, מ"מ הך עיף הראשון קאי על רציחה דאל"כ מה מעיד הכתוב עליו והוא בעצמו אמר כן

(לא) בכורתך. לפי שהעבודה בבכורות. וקשה וכי שייך לקנות במעות את העבודה דלאו ממון מוכר לו. וי"ל דקודם שנאסרו הבמות לא היה איסור לזר להקריב אם הוא איש צדיק וראוי לכך אלא שמן הסתם חלקו כבוד לבכורות ורצה יעקב לסלק בכורחו עשו אחיו ע"פ השבועה, וכן, משמע במדרש רבה פרשת במדבר (פרשה ד') משמת שם נמסרה עבודה לאברהם

(לב) הנה אנכי הולך למות, אמר מה טיבה של עבודה. נראה דזה מוכרח דאל"כ למה גינה הבכורה וכי דרך הוא שאדם מגנה סחורה שלו אלא דברים אחרים ביניהם, שעשו שאל מה טיבה של בכורה כלומר למה אמכרנה והלא יש בה מעלה ולא הפסד, השיב לו יעקב שיש בה חשש מיתה על זה אמר עשו כיון שיש בה צד מיתה אין לי חפץ בה: (לד) ויבז עשו. העיד הכתוב על רשעו. דקשה למה לי הך ויבז דהא אנו רואים שביזה הבכורה ומכרה, אלא הכתוב בא להעיד של"ת מחמת סכנת רעבון עשה כן לזה אמר שמחמת בזיון מכרה

כו (ה) וישמר משמרתי, כגון שניות לעריות. הרמב"ן הקשה היאך נשא יעקב שתי אחיות ועמרם דודתו ותירץ דהשמירה היתה בא"י אבל יעקב נשא בח"ל שתי אחיות וכן עמרם. ובפ' ע"פ (קי"ט) אמרינן דיעקב לא ירצה ליטול כוס של ברכה לברך מפני שנשא שתי אחיות משמע שלא עשה כהוגן. ולפי דעתי העיקר הוא דודאי אין צד חיוב בעולם קודם מתן תורה להזהר באיסורי תורה, ואפי' מדת חסידות כשאר חסידות אין כאן כיון דגוף האיסור אין כאן גם גדר אין כאן רק שמצד חומרא יתירה נהג אברהם בדרך התורה ועל זה לא נזהרו הדורות שאחריו ואע"ג דכתיב כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו אחריו ושמרו לעשות צדקה ומשפט, הרי תשובתך בצדך דדוקא צדקה ומשפט היה מצוה להם לעשות אבל, לא חומרא יתירה כהאי מילתא. ומש"ה ניחא דלא ירצה יעקב לברך כיון דעכ"פ יש יותר חשובים דקיימו כל התורה אפי' חומרות יתירות

(ח) וישקף אבימלך וגו', ראהו משמש מטתו, נראה דיליף זה מדכתיב את רבקה אשתו הך אשתו הוא יתור לשון אלא מורה על שנהג בה מעשה אישות, כההיא ולא חשך ממני מאומה כי אם אותך באשר את אשתו דפירושו לתשמיש. וצריך ביאור היאך ראה אבימלך דבר זה דאי בעד החלון היינו חלון של אבימלך זה ודאי אינו דהיאך ישמש יצחק במקום שיראה אבימלך דרך חלונו, ואי בחלון של יצחק קאמר בודאי היה סתום דבלא זה ודאי לא היה משמש וכיון שהיה סתום א"א לראות אלא אם יסלק הסתימה וזה אינו מוזכר בפסוק, ונראה דהיה חלון בחדרו של יצחק ובכל זמן היה סגור בדלת ע"י בריח שלא אפשר לפתחו מבחוץ והיינו מפני שלא יבאו לאנוס אשתו אבל כי ארכו לו הימים לא חש לסגרו בבריח רק שהיה סתום בדלת ובא אבימלך ופתח החלון מבחוץ, זהו וישקף אבימלך בעד החלון שפתח מבחוץ שיוכל להשקיף שם ואח"כ וירא והנה יצחק משמש מטתו, והשתא ניחא כפל לשון וישקף וירא כו' כי הם תרי מילי

ויש להקשות דהא אמרינן בפרק בתרא דקידושין שורפין על החזקה כגון אם באה עם תינוק מורכב על כתיפה ואומרת בנה היא ואח"כ בא עליה חייב סקילה וא"כ כיון שאמר יצחק תחילה שהיא אחותו היאך יכול לומר אחר כך אשתו היא ונראה דכאן היה לו ליצחק מגו דאפשר לו לומר אמת אחותי היא מאבי אך לא בת אמי ותהי לי לאשה כמ"ש אברהם

(יג) כי גדל מאד, שהיו אומרים זבל פרדותיו