דברי דוד טורי זהב חלק א מ

בפסוקים שזכרנו אין שם קושיא כי ודאי שייך לומר על הכל המטיר שהוריד מן השמים, אלא דכאן שייך לחלק בין מטר ובין אש וגפרית כדי לתרץ וה' הוא ובית דינו מהו

(כה) ויהפך את הערים וגו' ארבעתן יושבות על סלע אחד בב"ר אמר חמשה כרכין הללו היו יושבות על סלע אחד ושלח מלאך ידו והפכן שנאמר בחלמיש שלח ידו, והרא"ם הקשה עוד, מהא דכתיב כמהפכת סדום ועמורה אדמה וצבויים (דברי' כט) שהן ד' ונראה לי לתרץ דודאי הגזירה נגזרה ממנו ית' על כל החמשה והוה כאילו נהפכו כבר והרבה מצינו כזה אלא שתפלתו של לוט הועילה להציל את צוער, ורש"י נקט האמת כמו שהיה שלא נהפכו רק ד' וב"ר מיירי מה שהיה גזר דין מקודם. והמלאך אע"פ שהפך לכולן מ"מ הועילה תפלת לוט שנתבטל על ההיפוך שאמר המלאך להפוך את

צוער

(כו) ותבט אשתו מאחריו. מאחריו של לוט צריך טעם למה באמת לא, אמר הכתוב מאחריה, יש לתרץ דהא באמת לא היה עליה שום צווי שלא תביט אחריה אלא ללוט היה הצווי ואמר הכתוב שהיה לה ללמוד מצווי של לוט ומאיזה טעם נאסר זהו שייך גבה דידה טפי, וע"כ אמר הכתוב מאחוריו של לוט שמשם נמשך האיסור גם לה אלא שהעונש שלה היה במלח לפי שנצטרף לה החטא שלה במלח

(כט) ויזכר אלהים וכו' ולא גילה הדבר כו' ודאי תימה שדבר זה יהיה נחשב לזכות שנית דרש"י פירש לעיל שבזכות אברהם אתה ניצול וכאן אמר בזכות עצמו לפי שלא גילה ונראה דקשה לשון ויזכור אלהים את אברהם דמשמע לטובת אברהם מספר כאן כדרך הלשון ויזכור אלהים את נח ואת כל החיה כו' דאי לטובת לוט היה לו לומר תחילה וישלח את לוט כי זכר לו אלהים את אברהם, דכל עיקר הזכירה היה בשביל לוט ואי לאו לוט לא היה נזכר אז אברהם. אלא באמת כן הוא דלא בא הכתוב להזכיר טובת לוט בשביל זכות אברהם דלא מהני ליה זכות אברהם כיון שהיה חוטא גדול אלא הענין דהכתוב מספר גודל החיבה שהיה לאברהם שהרי הציל את לוט בשביל דבר קטן מאוד שנמצא בו דהיינו שלא גילה על שרה כל זה לא היה אלא בשביל חיבה לאברהם

(ל) כי ירא וכו' לפי שהיתה קרובה לסדום, דעיקר ההצלה היתה לצוער בשביל שהיא קרובה כדלעיל וא"כ אם יתעכב שם יתבטל זכות זה כי ירבו הימים ויתרבו העונות

(ג) ותשקין וכו' יין נזדמן להם במערה. הא דלא פירש כן במה שאמרה הבכירה לכה נשקה את אבינו יין, דשם אפשר לומר שהיה יין עמהם אבל כאן כתיב הוא ולא ההוא דפירושו שהקב"ה סייע אותה לזה כדפירש"י גבי לאה לקמן שנאמר שם וישכב עמה בלילה הוא שהקב"ה סייע שיצא משם יששכר, ושם, הוה שפיר סיוע לפי שעמדה מלדת כבר אבל כאן קשה מה הסיוע ע"כ פירש כאן שהסיוע הוא שנזדמן להם יין במערה

ובקומה. נקוד. לומר שבקומה ידע פירוש שהנקודה עוקרת כל התיבה והיינו משום שנקודה אחת היא כמו שזכרתי לעיל גבי איה שרה אשתך. וא"ל א"כ לא לכתוב התיבה כלל. וי"ל דהביאה עצמה לא ידע אלא שראה שהיתה במטתו עד שקם

הוא

(לו) ותהרין וכו' הוציאו עדותן לחוץ. כן היא הגירסא ופירושה דהבתולים הם עדות להבתולה כ"כ, המפרשים ג"א ומהר"ן

כ (ב) ויאמר אברהם וכו'. לפי שכבר לוקחה לבית פרעה ע"י כן. נראה פירושו שיש בסתם שתי סברות שיש סברא לומר כשלא יאמר כלום יסברו שהיא אשתו יקחוה וממילא יהרגוהו, ויש סברא להיפך דמן הסתם יסברו שהיא אשתו ולא יגעו בה כלל, ומש"ה לעיל בפעם הא' היה אברהם דואג שמא מן הסתם יקחוה והיא תסבור כסברא שנייה ע"כ ביקש ממנה שתתפוס כסברא ראשונה אבל כאן א"צ לכך דפשיטא שתתפוס כסברא ראשונה שהרי כבר לקחוה ע"כ לא הוצרך לבקש ממנה. אך ק"ל דהא אמר אח"כ כשהלך מבית אביו אל כל המקום אשר נבוא שמה אמרי לי אחי הוא וא"כ למה הוצרך לבקש ממנה בפעם הראשונה וליטול ממנה רשות דהא כבר היה תנאי ביניהם על זה על כל הדרך אשר ילכו וי"ל דאותו התנאי היה דוקא אם ישאלו מי הוא זה ואז תאמר אחי הוא אבל בסתם אין צ"ל כלום ע"כ ביקש ממנה שהיא תתחיל לומר יש לי אח כמו שזכרתי לעיל

(טז) לכל אשר אתך. עכשיו שהוצרכתי לבזבז ממון כו'. קשה אדרבה מזה יש פתחון פה לומר שהוצרך לפייסה על שבא עליה שלא כדין וי"ל דע"כ אמר נתתי אלף כסף לאחיך דהיינו לפי הוה אמינא שהיא אחותך ממילא לקחתיה אותך בהיתר ואיני צריך לפייסך כי המלך יכול ליקח אשה הישרה בעיניו רק שהיא בהיתר ואפ"ה אני מפייסך א"כ הכל יאמרו שאין זה אלא בשביל פיוס שזלזלתי בכבודך

כא (א) וה' פקד וכו' סמך פרשה זו כו'. בפרק החובל איתא מנא הא מילתא דאמור רבנן כל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר שהוא נענה תחילה, דכתיב ויתפלל אברהם וירפא וכתיב וה' פקד את שרה כאשר וכו' ופירש"י מדלא כתיב ויפקוד ה' את שרה וכתיב וה' פקד משמע שכבר פקד קודם לאבימלך

כאשר אמר וגו' כאשר אמר אברהם על אבימלך. ולכאורה זה סותר דברי רש"י שלמד דבר