דברי דוד טורי זהב חלק א לד

להבאת מלאכים שהיו שלוחים כדלקמן אלא שאע"פ שדרך המלאכים להתראות בדמות אנשים כמו בלוט ובאשת מנוח, אלא דבאברהם, לא שייך זה שהרי כבר היה רגיל לראות מלאכים כדאמרינן גבי הגר ואפ"ה הראה הקב"ה, אותם בדמות אנשים אלא שיסבור שיקיים הכנסת אורחי'

(ב) והנה שלשה וגו' תדע לך שהוא כן צריך ביאור למה הביא ראיה מהא דנאמר בלשון יחיד שוב אשוב ולמה לא הביא, מ"ש כל הפרשה בלשון רבים, ותו דפתח שאין מלאך א' עוש' שתי שליחות ומביא ראיה שאין ב' המלאכים עושים שליחות אחת. ותו מה שייך למ"ש ורפאל שריפא כו' להקדום לו. ונראה דאין ראיה ממ"ש לשון יחיד לחוד דאפשר שכולם אמרו זה וחלק כבוד לגדול שבהם ליחס האמירה אליו כמו שפי' רש"י אח"כ לגדול שבהם אמר כו' ע"כ אמר שאינו כן שהרי בכל הפרשה לא חלק הפסוק כבוד בזה בלשון של המלאכים אלא ודאי שלשון ויאמר קאי דוקא על אחד וא"כ גם ויאמר דגבי לוט שאמר לבלתי הפכי גם הוא מלאך מיוחד וכיון דהוצרך שם מלאך אחר ולא במלאך שאמר שוב אשוב אלא ודאי שאין מלאך אחד עושה שתי שליחות וא"כ קשה דהוה צריך שיהיו ד' מלאכים דהא ד' שליחות היה שם,, ע"כ כתב ורפאל כו' דרפואה והצלה חדא מילתא היא ובפ' הפועלים אמרינן דמיכאל הלך דאזל מיכאל בהדי גבריאל לשיזבא ללוט דכתיב ויבאו שני האנשים סדומה בערב, וכתבו התוס' דהא דאין מלאך אחד עושה שתי שליחות היינו במקום אחד אבל כאן עשה מיכאל שליחות הבשורה ואח"כ התחיל בשליחות האחרות כשהלך לסדום ובב"ר שרפאל בא להציל את לוט ורפואת אברהם אינה נזכרת ואפי' בא כמו כן לרפואת אברהם חשיב, שליחות אחת דרפואה והצלה חדא מילתא ע"כ

נצבים עליו, לשון נקייה הוא כלפי מלאכים. פירוש כאן גבי מלאכים מסתבר לפרשו לשון נקייה אבל לקמן גבי והוא עומד אליהם אנו מפרשים כפשוטו דעמד

לשמשם

(נ) ויאמר אדני וגו' לגדול שבהם לאותו שמהלך באמצע כדאיתא ביומא (דף ל"ז) וכאן היה מיכאל באמצע

ושתיהן בב"ר. בב"ר שלפנינו אין שם רק לשון אחד דהיינו לשון חול, ואולי ט"ס הוא ויש שם חסרון ואפשר שמש"ה כתב רש"י ששתיהן בב"ר לגלות החסרון שישנו

שם

(ד) יוקח נא ע"י שליח. נראה טעם אברהם בזה לפי שהיה חושב שמא הם אינם עובדי ע"ז ודינם כישראל שאין יכול לבטל ע"ז אלא על ידי עכו"ם ע"כ אמר שיעשה זה ביטול ע"ז שלהם שהוא האבק ע"י שליח שיוכל לבטל ע"ז וטעה בהם ונשתלם לו טעות ע"י שליח כההוא דע"י משה שהכה את הסלע והיה שם טעות, ואמר הכתוב מעט מים לגלות שאין הכוונה שירחצו עצמם להנאת גופם דא"כ היה הוא עצמו מביא מים כמו שעשה בלחם אלא דא"צ רק מעט מים כדי רחיצת רגלים לחוד כדי לבטל עכו"ם והא דהכניס עכו"ם עצמם משום דמפרנסים עניי עכו"ם עם עניי ישראל

(ה) וסעדו לבכם, בתורה בנביאים ובכתובים כו'. איכא למידק ל"ל הנהו תלת, ותו היאך שייך כאן הך דר' חמא שמביא רש"י סמוך לזה. דהא ע"כ היה חושב אברהם שאינם מלאכים ולמה אמר לבכם שהוא לשון מלאכים אלא ע"כ שדרך כבוד הוא לומר כן לומר שמחזיקו באדם חשוב כמו מלאך שאין לו אלא לב אחד ולא יצה"ר ובזה ניחא, ונראה דכולהו צריכי דנקדים תחילה שיש סברא לומר דבאדם חשוב שאין לו אלא לב אחד בו סגי בלחם וסועד לבו משא"כ במי שיש לו שני לבבות לא סגי ליה בלחם לסעוד שני לבבות שלו. ויש סברא להיפך דדוקא במי שיש לו שני לבבות והוא חומר גס בזה סועד לחם לבו משא"כ במי שהוא חומר דק ומזונו דק אין לחם סועד לבו, וא"כ כולהו צריכי דאי מן התורה לחוד ה"א דלחם אינו סועד הלב וקרא ה"ק ואקחה פת לחם ועוד שנית וסעדו לבכם במידי שהוא סועד ולא קאי על הלחם דהא וסעדו בוי"ו קאמר, ע"כ מביא מן הנביאים שנאמר סעד לבך פת לחם דאין כאן וי"ו ממילא הלחם הוא הסועד ואי מן הנביאים ה"א דוקא שאין לו אלא לב אחד אז דוקא סועד אבל לא במי שיש לו שני לבבות קמ"ל כתובים דכתיב לחם לבב אנוש ואי מכתובים לחוד ה"א להיפך כמו שזכרתי שיש לומר סברא להיפך דדוקא בשני לבבות סועד, ולא בלב אחד קמ"ל מן התורה דאפילו בלב אחד. ואי מן התורה ומן הכתובים לחוד ה"א בתורה קאמר תרי מילי כמו שזכרנו ולחם אינו סועד כלל, ובכתובים ה"א דדוקא בשני לבבות אבל בלב אחד אינו סועד קמ"ל נביאים ואי מנביאים וכתובים לחוד הוה אמינא דאה"נ דלחם סועד אבל לא נדע דדוקא לחם סועד אבל לא מידי אחרינא קמ"ל מן התורה גבי אברהם שהיה לו הרבה מאכלים כמבואר בפסוקים ואפ"ה אמר ואקחה פת לחם וסעדו לבכם ש"מ דדוקא לחם סועד ולא מידי אחרינא

אחר תעברו אחר כן תעברו. הוסיף מלת כן דל"ת אחר שתעבורו וזה אינו דהא באמת אכלו כאן

י) קמח סולת. קמח לעמילן של טבחים. איכא למידק מנלן זה דילמא ה"ק שתקח שלש סאין קמח והסולת שיוצא מהם תעשה עוגות אבל הנשאר מן הקמח לא תעשה בו מידי ולא אמר שלש סאים אלא לשיעורא דסולת היוצא מהם, וי"ל דא"כ לושי אלא היה לו לומר סולת עשי עוגות ובודאי תלוש אותם אלא ע"כ