דברי דוד טורי זהב חלק א לב

(ה) כי אב המון וכו'. לא זזה ממקומה כו' פי' שהיו ראוי לקרותו אבהם דהיינו אב המון גוים וארם בכלל

(ח) לאחזת עולם. אבל הדר בח"ל כו'. לפי שח"ל תחת יד השרים של האומות אשר חלק ה' להם אבל א"י אין שם ממונה אלא תחת ידי השכינה,

(יא) ונמלתם והנו"ן בו יתירה. דל"ת דהוא לשון נפעל שפירושו תהיו נמולים דא"כ היה לו להנקד בחיר"ק כמו וניתתם אבל ימול הוה שפיר לשון יפעל שפירושו שימולו בן שמונת ימים

(יז) ואם שרה וגו' ואע"פ שדורות הראשונים כו' הקשה הרא"ם דמה בכך שנתמעטו כי לפי ערך ק' שנה נגד קע"ה שנה חיי אברהם כמו ת"ק שנה של נח שהוליד נגד תתק"ן שנה ימי חייו של נח. ואיני יודע מאי קשיא ליה, דכיון שתשש הכח לענין ימי חייהם חשש ג"כ אפילו בזמן שראוי לו להוליד לפי ערך הראשונים תשש שקפצה זקנה עליו קודם שראויה להיות ותו שהרי בזמנו של אברהם לא היו בני אדם מולידים בזמן ההוא וע"כ תמה על עצמו. וי"מ שהתימה של אברהם היתה מכח שלא הוליד משרה עד הנה, וזה אינו דאל"כ לא היה לרש"י לומר שהיה תש כחו

(יח) יחיה לפניך. יחיה ביראתך. הרא"ם הקשה על זה שהרי אמר ולישמעאל שמעתיך. אבל פירושו יחיה ויתקיים זרעו כל ימי עולם עכ"ל. פי' שלא הוזכר בדברי הש"י רק, מן החיות ולא מן היראה ונ"ל לתרץ שבאמת עשה ישמעאל תשובה לבסוף כדפירש"י סוף חיי שרה וזהו מרומז במלת שמעתיך דלכאורה מיותר הוא כיון שאמר הנה ברכתי אותו בודאי שמע תפלתו אלא דמרמז על היראה. והא דלא אמר זה רק ברמז לפי שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ע"כ אין להזכירו כי אינם בידו אלא שהש"י רמז לו שיהיה כך בבחירתו של ישמעאל: (כה) בהמולו וגו' לפי שלא היה חסר אלא חיתוך בשר כו' יש לדקדק מאי קמ"ל קרא בזה שלא היה אברהם צריך פריעה. וי"ל לפי דאמרינן בפ' הערל דמצות פריעה לא ניתנה לאברהם קמ"ל קרא דאע"פ כן קיימה מעצמו שהרי קיים אברהם אבינו אפי' עירוב תבשילין וזה למדו מיתור לשון אתי הנזכר פה. ותקשה לך למה לא נזכר גבי אברהם את אלא שתלמוד מזה לישמעאל דקאי את על הפריעה

פרשת וירא יח (א) וירא אליו, לבקר את החולה יש לדקדק מנלן דלמא קאי על מה שנאמר אחריו שאמר אל נא תעבור לחד פירושא דאדני הוא קודש והתפלל על זה,, תו דהא כתב רש"י אחר זה דהקדוש ב"ה שאל בו בשביל חלישותו מן המילה ולמה הוצרך לכתוב לבקר את החולה, תו דשלישי למילתו משמע שאז יש צער יותר משני ימים שלפניו מדלא בא קודם, ולא משמע כן בפרק ר"א דמילה דפליגי שם ת"ק ור"א ב"ע ת"ק ס"ל דוקא בשני ימים אם אירע אחד מהם בשבת מרחיצין התינוק כדרכו אבל ביום ג' אסור רק מזלפין ביד ור"א ב"ע ס"ל אף בג' מרחיצין משמע דבשלישי לא הוי סכנה כמו בב' הראשונים. ובג"א תירץ דבב' ימים יש חשש שלא תעלה המכה שחין טפי וביום שלישי יש חולשת הגוף יותר מב' ימים. וא"א לומר כן דבגמרא שם דר"א ב"ע אינו מביא ראיה גמורה רק זכר לדבר, דאיכא למימר משום דמעשה דשכם היה בגדולים וגדול אינו מעלה ארוכה מהר אבל קטן מתרפא בשרו מהר ואי כדברי הג"א לא היה צריך לחלק בין גדול לקטן אלא בחילוק שלו. ונראה ליישב בדרך זה דהוקשה לרש"י דבשאר מקומות במקום שנזכר שנראה הקב"ה נזכר אחריו מה אמר הקב"ה לאותו שנראה אליו כגון וירא ה' אל אברם ויאמר אני אל שדי ובשלמה כתיב בגבעון נראה ה' אל שלמה ויאמר שאל כו' משא"כ כאן לא נזכר שאמר הקב"ה שום דבר לאברהם, אע"כ דנראה לו בשביל ביקור חולה וקאי על שלפניו שאמר נמולו אתו, ואפשר לומר דעל זה קשה לו דאמאי אמר אליו דמשמע דאליו לחוד היה החולי וצריך לבקרו לא לשאר שנימולו אתו ובאמת הרי נימולו ביום אחד וא"כ מה ממעט אליו. ואי קמ"ל דהביקור היה לו לחוד פשיטא שלא היה הקב"ה מדבר רק **(אמר המגיה שמעתי מפה קדוש דמ"ו חמי המאור הגדול מוהר"ר יוסף נר"ו הנ"ל דנשתבשו הספרים בזה וכתבו עירובי תבשילין במקום שהיה להם לכתוב עירובי תחומין, באשר שהלימוד שהוציאו חז"ל בזה הוא מדכתיב עקב אשר שמע אברהם בקולי מצות שאדם דש בעקביו קיים אברהם אבינו והיא תחומין כמו שאיתא במסכת עירובין. והטעות יצא להם שהיה כתוב לפניהם ע"ת והיא משתמע לתרי אפי וכתבו תבשילין במקום תחומין, ודבר נכון הוא:)**