דברי דוד טורי זהב חלק א כה

שהיה הפרישה ונח הוסיף מדיליה להקדים הפרישה קודם ביאתו לתיבה, וע"ז אמר רש"י שעם לפי שראה נח טעם האיסור מפני שהעולם שרוי בצער א"כ גם קודם ביאה לתיבה שייך זה הטעם, והענין הוא דבצווי היה המשמעות שיבואו לתיבה קודם לירידת גשמים ממילא לא יהיה עוד צער, וע"כ לא נאסר עד אחר שיהיו בתיבה אבל נח לא נכנס עד שדחקוהו המים ממילא, כבר התחיל הצער ונאסר גם קודם הכנסו אל התיבה, לזה אמר הכתוב דרך טעם מפני מי המבול כפירש"י שדחקוהו המים ומפני זה היתה חיוב הפרישה גם, סמוך להכנסו לתיבה, זה נ"ל נכון מאוד בס"ד

(כ) מהעוף למינהו, ומאליהן באו דאם לא כן היאך היה נח יודע איזה לא השחיתו, ולא סגי בזה לחוד לסימן שלא השחיתו דרכם דודאי גם אותן שהשחיתו באו מאליהן ע"כ הוצרך עוד לסימן קליטת התיבה. וקליטת התיבה לחוד לא הוה סימן דלא השחיתו שאין קליטת התיבה סימן אלא אם באו מאליהן והתיבה קולטת לזה ולא לזה אבל אם הובאו שם ע"י נח אין שייך סימן קליטת התיבה דע"י הכנסת נח באו אף שאין התיבה מסכמת לזה. ובזבחים (דף קי"ו) איתא דרב חסדא אמר קליטת התיבה ור' אבהו אמר מאליהן באו וס"ל לרש"י דלא פליגי

ז) הטהורה למדנו שלמד נח תורה הרא"ם הקשה דהא בזבחים אמרינן דמאליהן באו כל שהתיבה קולטתו כמו שזכרנו בסמוך ולמה הניח רש"י דרך הגמרא ותפס דרך אחרת. ולא הבנתי דעתו דבאמת באו הרבה מאליהן הן מאותן שהשחיתו הן מן אותן שלא השחיתו ומן הטהורין שלא השחיתו לקח שבעה ותו לא, דאפשר שהתיבה היתה קולטת טפי אלא שנח לא הניח לקלוט עוד וכן מן הטמאים שנים. וע"ז קשה מי הגיד לו איזה הם טהורים אלא שלמד תורה

(ד) כי לימים וגו', של מתושלח הצדיק קשה דאמאי, קאמר לעיל דנח היה צדיק בדורותיו היינו אפי לדורות שלפניו וכ"כ הרמב"ן ואמאי הא הוה מתושלח. וכן הקשה שם הרמב"ן וז"ל ואל יקשה עליך דברי רז"ל במתושלח כי הכתוב לא יספר רק שאין צדיק ראוי להנצל מן המבול מן כל הדורות ההם עכ"ל. וע"ז קשה הא גם במתושלח חלקו לו כבוד הרבה כמ"ש במדרש מרוב צדקתו ותו דנח היה בדורותיו של חנוך וחנוך מעלתו גדולה מאוד שנעשה מטטרון ונ"ל דה"ק דדוקא נח שהיו לו ג' בנים ונשותיהם שהיו ראוים להנצל עמו וזה לא נמצא רק אצל נח: (ה) ויעש נח, זה ביאתו לתיבה. והא דכתיב אח"כ ויבא נח כו' כאן כלל כל מה ששייך לעשות קודם שיכנס לתיבה כמו שזכרתי קודם לזה: (ג) מקצה חמשים וגו', בכ"ז בכסלו פסקו הגשמים, קשה דהא לעיל כתב רש"י נמצאו מ' יום כלים בכ"ח בכסלו. וי"ל דבכ"ח בבקר פסקו מש"ה כשמזכיר כ"ח היינו עם אותה לילה של תחילת כ"ח יום ובמקום שמזכיר כ"ז היינו סוף כ"ז ולא חשיב לילה הזה והוה כאילו נפסק בתחילת יום כ"ח

(ד) בשבעה עשר יום, הרי אמה לד' ימים. א"ל א"כ היאך חסרו אח"כ הרבה מאד שהרי ס' יום יש מן שנראו ראשי ההרים עד שחרבה הארץ ממילא מגיע הרבה ליום אחד י"ל דכשהיו המים מכסים, מלמעלה לא היו חסרים רק מעט מעט אבל כשנתגלה הארץ ושלט שם אויר היה הרוח מחסר הרבה בכל יום

(ה) בעשירי שהרי מקץ מ' יום פי' יום ראשון מן המ' יום שנראו ראשי ההרים אינו מן המנין ואין שם רק ל"ט יום שלימים וכ"א של שליחות היונה הרי ס' והיינו עם יום א' בתשרי כי אב ואלול אינם רק נ"ט יום

משנראו ראשי ההרים. בודאי לא בא רש"י למעט שלא נפרש מ' יום מיום שנחה כמ"ש הרא"ם, דמהיכא תיתי לפרש כן לעקור הכתוב מן הסמוך לו. אלא נראה דנתכוין למה שזכרנו קודם לזה בסמוך שאין יום הראשון מן המנין, ע"כ נזהר רש"י שלא נפרש מ' יום מן בעשירי לחודש הנזכר קודם לזה נמצא דגם יום עשירי ממנין המ' יום אלא מ' יום מתחילין מן ראיית ההרים שהיה ביום העשירי ממילא עבר קצת מן העשירי קודם ראיית ההרים וכמ"ש רש"י לעיל גבי מ' יום של ירידת הגשם מכח הכתוב ביום הזה נבקעו כו' ה"נ כאן, ולפיכך גם כאן אין לילו של העשירי בכלל החשבון ולא נשארו כי אם ל"ט ימים שלימים וכמ"ש קודם לזה כנ"ל נכון מאד

(ח) וישלח, אין זה לשון שליחות. אין ההוכחה מדכתיב וישלח השי"ן בפת"ח, דא"כ גבי עורב נמי כתיב כן. אלא נראה דמוכח כן מדכתיב את היונה מאתו לשון מאתו משמע שלא תהיה עוד אתו וא"כ גם בעורב היה כן שהשליחות היתה לראות אם תשוב אליו עוד והא דזכרו הכתוב גבי יונה משום דיש שם סיפור דברים בענין מה ששבה אליו, ויש רוצים לומר דבעורב לא היה השילוח אלא דרך עונש לפי ששימש בתיבה. ואין זה נכון דהא פירש"י ולא הלך בשליחותו משמע שהיה שליח. וכן מביא בילקוט בשם פרקי ר"א שהעורב מצא נבילה וישב לאוכלה ולא חזר למשלחו

(יא) טרף בפיה, לכן קוראו פעמים כו'. פי' בשלמא אם זכר הוא ל"ק ממה שנזכר בו לשון נקבה דלשון נקבה שייך על המין דהמין