דברי דוד טורי זהב חלק א כג

יג) קץ כל בשר, כל מקום שאתה מוצא זנות כו' קשה א"כ היאך נשאר נח ובניו ונראה לתרץ זה ע"פ סדר הפסוק דקשה דתחילה אמר והנני משחיתם את הארץ ואח"כ עשה לך תיבת כו' ואח"כ ואני הנני מביא את המבול כו', דהיה לו לסמוך, הבאת המבול אצל משחיתם את הארץ דהא ההשחתה היא ע"י המבול, ולמה הפסוק בעשית התיבה בינתיים, אלא שהוא לתרץ הקושיא שזכרנו כיון שקץ כל בשר כו' היאך יהיה ניצול נח מן האנדרלמוסיא שהורגת טובים ורעים לזה אמר עשה לך תבת כו' ממילא לא תהיה כלל ביניהם וכאלו אתה בעולם אחר חוץ מהם. וא"ל א"כ מה זה שכתב רש"י אחר זה ולמה הטריחהו בבנין הא הוכרח לבנין דבהצלה בלא בנין היה גם נח נענש מכח אנדרלימוסיא. י"ל דה"ט דאפשר שיהיה לו הצלה בתיבה נעשית מאליה או להבריחו לארץ ישראל אשר לא היה שם המבול והיה גם כן נבדל מהם ולמה הטריחהו בבנין

כי מלאה הארץ חמס, לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל. קשה לשון הפסוק דהתחיל בהשחתת הארץ ושזו היא סיבה משום ערוה **(שהמצווה יכול לצוות לבניו אחריו משא"כ האינו מצווה דבניו יאמרו אתה בעצמך אינך מצווה היאך יכול אתה להטיל עלינו, וזה שפירש"י ז"ל בסדר צו אין צו אלא זירוז מיד ולדורות ר"ל שאין חילוק במצווה יותר משאינו מצווה רק שלשה חילוקים הנ"ל (ע"כ דברי פי חכם חן וכפתור ופרח הוא). ומצינו במדרש שיר השירים דרמי אהדדי כתיב עין ה' אל יראיו למיחלים לחסדו דמשמע שמשגיח בעין אחת וכתיב עיני ה' אל צדיקים ומתרץ כאן בעובד מיראה משגיח עליו בעין אחת כביכול וכמשמעות הקרא עין ה' אל יראיו דייקא וכאן בעובד מאהבה דהוי צדיק גמור משגיח בעיני וכמשמעות הקרא עיני ה' אל צדיקים ומצינו במדרש דנח נולד מהול ולא פרע לכן כתיב אצלו את האלהים התהלך נח כביכול בשוה, דמי שנימול ופרע יכול לילך לאחר השכינה ולהסתכל בשכינה, ובלא נימול כלל צריך לילך לפני השכינה ולא יסתכל כלל בשכינה, ובנימול ולא פרע יכול לילך בשוה, ואיתא במדרש ונח מצא חן בעיני ה' מדכתיב ונח בוי"ו העיטוף לומר אף נח לא היה כדאי דקאי אלמעלה מיניה כדורות שהיו לפניו בימיו אלא שמצא חן בעיני ה'. ולפי זה יתורץ הכל דהסמיכות בא לתרץ קושית המדרש דתחילה אמר ונח מצא חן משמע שלא היה כדאי אלא שמצא חן א"כ לא היה צדיק גמור ואיך אמר אח"כ בעיני ה' משמע שהיה צדיק גמור וכקושית המדרש שה"ש, לזה בא הסמיכות אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו, דנגד מה שאומר למעלה עיני ה' קאמר צדיק תמים, ונגד מה שאמר למעלה ונח מצא חן קאמר השתא בדורותיו, ויש דורשין לגנאי דמשמע שלא היה צדיק גמור ואילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום, וצריך לתת טעם לזה אלא משום דדורו של נח לא היו מצווים ונמצא אף שהיה צדיק לא היה נחשב עשיית מצותיו כהשתא בדורו של אברהם לכלום, דאברהם התחיל לצוות את בניו ראשונה לכל בני אדם דכתיב למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ואנן קי"ל דגדול המצווה ועושה יותר משאינו מצווה ועושה נמצא מוכח כמד"א דבדורותיו לגנאי דמשום דגדול המצווה ועושה. על זה קשה דילמא שאינו מצווה ועושה גדול משום דעובד מאהבה והמצווה ועושה עובד מיראת העונש וכמו שמפרש העוללות אפרים בזה וא"כ אינו מתורץ בסמיכות הקושיא של מדרש שה"ש הנ"ל, ע"ז אחר קרא את האלהים התהלך נח, וע"ז קשה קושית רש"י ובאברהם נאמר אשר התהלכתי לפניו אלא ע"כ צריך אתה לתרץ משום דנח נולד מהול ולא פרע לכן הלך בשוה עם השכינה משא"כ באברהם שלא היה נמול עד מאה שנה ע"כ כתיב ביה אשר התהלכתי לפניו שהיה מוכרח לילך לפני השכינה, וקשה למה באמת עשה כן אברהם ולא היה נימול מקודם באשר אברהם קיים כל המצות אפי' עירובי תחומין מעצמו ולא היה ממתין עד שיצטוה עליה ולמה המתין על מצוה זו עד שנצטוה עליה אלא ע"כ צ"ל כתירוץ המנחת יהודה משום דבכל המצות היה יכול לקיים אף פעם אחרת לאחר הציווי משא"כ במצות מילה אם היה נימול קודם הציווי לא היה יכול לקיים עוד פעם אחרת וגדול המצווה ועושה לכן המתין עד שיצטוה, ונמצא מוכח מכח את האלהים התהלך נח ומקושית רש"י דעליה ותירוצו דבדורותיו לגנאי דעל שהיה דורו של נח אינם מצווים ע"כ לא נחשב לכלום דגדול המצווה ועושה. נמצא השני מ"ד דיש דורשין לשבת ויש דורשין לגנאי בהאי סברא דעוללות אפרים קא מיפלגי, דהיש דורשין לשבח סברי דשאינו מצווה ועושה גדול ממצווה ועושה לכן צדקתו של נח הוא לשבח דבדורו לא היו מצווים, והיש דורשין לגנאי סברי דמצוה ועושה גדול וע"כ אמר בדורו של אברהם דוקא דבאברהם התחילו להיות מצווים ועושים. ועוד י"ל בדרך פשוט את האלהים התהלך נח ראיה למ"ד דדורש לגנאי, משום דאיתא דצדיק נקרא מהלך שהולך ממדריגה למדריגה לאפוקי המלאכים נקראים עומדים דכתיב שרפים עומדים ממעל לו משום שעומדים במדריגה אחת, ולפ"ז מתורץ נמי דתיבות אלו את האלהים התהלך נח דאינם שייכים כלל להמשך הקרא דלעיל מיניה, אלא עכצ"ל כמו שפירשתי שהני תיבות הם הוכחה וראיה לדלעיל מינה. וכה יראני ה' נפלאות בתורתו ולהוציא מחשבתי לפועל, (כ"ד המעתיר אהרן באמו"ר יעקב סג"ל מתושבי ק"ק פינסק יצ"ו וחתן המאור הגדול אב"ד ור"מ מוהר"ר יוסף נר"ו הרב דגליל מינסק יצ"ו, וחתן הרה"ג בנו של הגאון הגדול מוהר"ר יהודה המכונה ידל אב"ד ור"מ דק"ק קאוולא יצ"ו):

)**