דברי דוד טורי זהב חלק א כב

ראשון דרש"י שהוא ר' יוחנן ולא אמר שהרביעו כו' אלא דמעצמם עשו כן וכן פירש"י בפרשת נח אפילו בהמה וחיה משמע בלא הרבעה ונ"ל דודאי האמת היה בלא הרבעה ג"כ ורש"י לא בא כאן אלא לתרץ לשון מאדם ועד בהמה משמע שיש להם שייכות להדדי בחטא ביחד לזה תירץ שאף הן השחיתו פירוש האדם היה עצמו רובע בהמות וע"ז אמר ד"א הכל נברא כו' ע"כ יש להם שייכות ביחד

פרשת נח (ט) אלה תולדות נח וכו', הואיל והזכירו ספר בשבחו. דקשה שבא להזכיר תולדותיו וספר בשבחו אלא דהזכירה גורמת השבח וכיון שהפסיק אמר שנית ויולד נח כו', ואע"ג דבסוף פ' בראשית זכרו ג"כ שאני התם שבא לספר ענינו של נח מה היה בימיו משא"כ כאן לא בא אלא להזכיר סדר התולדות לחוד. והקשה הרא"ם הלא כמה פעמים מזכיר אברהם יצחק ויעקב ואינו מספר בשבחם ותירץ דהיינו דוקא כאן שמזכירו אצל רשעים וכו' ולי נראה דאין שייך ספור שבחו אלא במקום שרצו לספר מה ענין היה לאנשי דורו בימיו כמו כאן, וכן באברהם בענין ואברהם היו יהיה לגוי גדול כו' פירש"י ג"כ דזכר צדיק לברכה כיון דשם מספר מפלת סדום ועמורה

בדורותיו, יש מרבותינו דורשין כו' יש לדקדק בדבר זה חדא למה זכר תקלה בדור של צדיקים ואח"כ בלשון בני זכר דורו של אברהם, ותו למה אמר בסוף לא היה נחשב לכלום ולא אמר שלא היה חשוב כמותם. ותו קשה ללשון ראשון את האלהים התהלך נח שהיה צריך סעד כו' דזה אינו לשבח וכ"ש מה שהוזכר לקמן מקטני אמנה היה ותו לשון בדורותיו קשה דהיה לו לומר בדורו, דהא לא היה אלא בדור אחד. ונראה לפרש דיש כאן תרי מילי ואינם סותרים זא"ז, הא' הוא הויות הצדקות שיש בזה מעלות הרבה זע"ז והשני חשיבות הצדיק דהיינו שהקב"ה מחשיבו ומדבר עמו בזה לוקח הקב"ה החשוב שבאותו דור לפי מה שהוא לבדו ולזה אין שייך מעלות, דכיון שמיחד אליו הנבואה אין באותו הדור נביא אחר שתאמר עליו שזהו פחות מנביא זה לענין הנבואה ובזה ניחא הכל דודאי לשון בדורותיו מורה גם על הדורות שהיו לפניו כמ"ש עשרה דורות מאדם ועד נח דהיינו שנח היה תכלית של כל אותן עשרה דורות כי אין בהם חפץ זולתו, וזהו לשבח דכיון דבדורות הללו היה הוא הצדיק ולא היה לו ממי ללמוד כ"ש שהיה לו מעלה יתירה אם היה לו ממי ללמוד ולשון שני ס"ל ג"כ דבר זה אלא דמפרש הפסוק לענין חשיבות שלו בעיני הקב"ה, דבדורו היה יותר חשוב ודבר עמו הקב"ה, אבל, אם היה בדור אברהם לא נחשב כלל לנביא כי היה באותו הדור חשוב ממנו ולא בא אליו הדבור כלל ולא שייך בזה מעלות לומר זה יותר מזה, נמצא דאין כאן מחלוקת דלענין הויות הצדקות לשון שני ס"ל כראשון ולענין חשיבות הראשון ז"ל כשני

היה צדיק יותר. דאילו למעלה וחשיבות א"ל כ"ש אלא הכ"ש הוא לענין הכח דאם יש לו כח להיות צדיק בלא לימוד מאחר כ"ש שיש לו כח ללמוד מצדיק יותר להיות כמוהו ללמוד ממנו, וע"ל מה שכתבתי בפרשה זו גבי לשבעת ימים עוד

ויש שדורשין לגנאי. קשה ממאמר אשר איננה טהורה כו' ולמה הזכירה תורה כאן גנאי לצדיק *) ונראה דהך לגנאי אין פירושו לגנאי של נח ח"ו אלא לגנאי הדור שלו, וה"ק קרא ראו מה גרוע דור ההוא אשר נח שהיה צדיק תמים בדורותיו והוא את האלהים התהלך נח לא כאברהם, אלא ודאי שהדור היה גרוע כ"כ: **( אמר המגיה קושיא דהגאון בעל המחבר ז"ל במה שהקשה הקשיתי ג"כ על המ"ד שדורש לגנאי והלא מצינו שעיקם הכתוב ולא הוציא דבר מגונה ואיך יתכן כאן שתכתוב התורה בדורותיו תיבה יתירה לדרוש לגנאי לנח ח"ו, ועוד דקדקתי בזה בלשונו של רש"י שאומר ואילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום אמר דורו של אברהם דוקא ולא דור של צדיק אחר, וגם הקושיא שהקשה רש"י ז"ל בזה את האלהים התהלך נח ובאברהם נאמר אשר התהלכתי לפניו ומתרץ רש"י לפי דרכו, ואני תירצתי לפי דרכי בחדא מחתא ואגב תירצתי סמיכות דלעיל מיניה כתיב ונח מצא חן בעיני ה', בדרך זה. כי איתא בס' עוללות אפרים בדרוש פסח על משחז"ל גדול מצווה ועושה יותר משאינו מצווה ועושה מפרש הוא ז"ל דשאינו מצווה ועושה גדול יותר ממצווה ועושה מטעם שהאינו מצווה ועושה בודאי עושה ועובד את ה' מאהבה משא"כ המצווה ה' מיראת העונש. רק מפני ג' דברים המצווה ועושה גדול משאינו מצווה. חדא מפני שהיצה"ר מתגרה במצוה וצריך זירוז נגד יצה"ר משא"כ בשאינו מצווה וכמ"ש התוס' בזה, השנית מפני שמצווה צריך לעשות מיד ובזמנו הראוי לו משא"כ האינו מצווה יכול לדחות משעה לשעה ומיום ליום. והג')**