דברי דוד טורי זהב חלק א קסו

(ד) ורחצת זו טבילת הגוף. היינו במקוה של ארבעים סאה ומש"ה כתיב במים בפת"ח, ר"ל הידועים, אבל ברחיצת ידים ורגלים בבואם אל אהל מועד כתיב ירחצו מים ולא במים

(יג) החלב המכסה את הקרב, הוא הקרום שעל הכרס כו'. הרמב"ן כתב דחלב המכסה הקרב הוא הקרום אבל כל החלב המכסה את הקרב ירמוז לשני חלבים אשר שם החלב שעל הקרום הזה והחלב הגס אשר על הקרב ולפעמים יזכיר אותם בכלל אחד במלת כל כמו כאן ולפעמים יזכיר כל אחד בפני עצמו כו', ויש לכאורה להקשות למה הניח דברי התנאים בפרק אלו טריפות (דף, מ"ט) דתניא את כל המכסה את הקרב להביא חלב שעל הדקין דהיינו כאורך אמה ממקום התחלתן דברי ר' ישמעאל ר"ע אומר להביא חלב שעל גבי הקיבה ולא כדברי הרמב"ן ברבויא דכל, ולק"מ דכאן לא מיירי רש"י ורמב"ן מסגנון דמיירי התנאים דיש כאן תרי רבויי והאחד כפל דהיינו בפרשת ויקרא כתיב ואת החלב המכסה את הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב וגם יתור דכל, כ"כ התוס' שם וז"ל להביא חלב שעל הדקין לא היה צריך למכתב את החלב המכסה את הקרב דמאת כל החלב אשר על הקרב מרבינן ליה אלא דאתא למעט חלב שע"ג הדפנות כן עכ"ל. הרי דיש כאן תרי רבויי. וי"ל דעת התוספות כמו שאמרנו, והנה בפסוק שבכאן דכתיב כל החלב המכסה את הקרב לא מיירי רש"י ורמב"ן מרבויא וס"ל לרמב"ן דאין כאן אלא ריבוי אחד דהיינו הכפל אבל לא השני אע"ג דכתיב כל אלא לפרושי עיקר המלה דחלב שמכסה הקרב דרש"י אמר דמשמע חלב הקרום ורמב"ן אמר דמדאמר כאן כל החלב ממילא משמעותו שני חלבין ולא נחית למדרש הרבוי, דענין הרבוי הוא להוסיף על המשמעות אבל כאן הוה המשמעות הני שני חלבים ומרבויא לא קא מיירי, אבל התנאים דשם מיירי מצד הרבוי דהיינו רבוי הראשון דהוא כפל בפרכת ויקרא אבל רבוי דכל לא הוי רבויא כלל אלא המשמעות דשני חלבים אלא דמצד רבוי דכפל דהוה בודאי רבוי בזה פליגי ר' ישמעאל ור"ע מאי הוה הרבוי, ואע"ג דבגמרא שם בפלוגתא לא מביא קרא דויקרא אלא קרא דכאן דאין כאן כפל אלא רבוי דכל לחוד, וזה אינו רבוי להרמב"ן כמ"ש מ"מ מביא קרא דכאן דע"כ נכלל בו רבוי כדמוכח בויקרא, כן ס"ל לרמב"ן, אבל התוס' דשם ס"ל דכל הוה ג"כ יתור גמור ומש"ה כתבו שם דיש לפרשו כמו דאיתא בת"כ למעט חלב הדפנות והרמב"ן לא נחית כאן לההיא דת"כ, נמצא דאין בשני המקומות אלא יתור אחד דכפל בפרשת ויקרא, ועיין אחר זה בסמוך

(יד) תשרף באש, לא מצינו חטאת חיצונה נשרפת אלא זו ועוד יש אחת אצל עגל בן בקר גבי אהרן בריש שמיני ושם פירש"י אלא זו ושל מילואים וא"כ היה לרש"י לכתוב גם כאן אלא זו ושל אהרן, ונראה הטעם דרש"י לפי שאלו שניהם היו הוראת שעה שנגזרו לפי השעה ושניהם לא היו בשעה אחת ע"כ כאן לא הביא אלא הוראה דשעה ההיא והשני לא היתה עדיין משא"כ בפרשת שמיני שכבר היו שניהם. והרא"ם וג"א דחקו לתרץ זה ואין צורך כי אין כאן קושיא

(ל) ילבשם הכהן, אשר יקום מבניו תחתיו כו', צריך להבין דברי רש"י בזה, חדא במה שהיפך והקדים מבניו לתחתיו, תו במה שהקדים לפרש אשר יבוא אל אהל מועד קודם תחתיו מבניו, תו במ"ש מכאן ראייה שכל כהן לשון פועל כי מה כוונתו. ובג"א כתב דאל"כ לא שייך לומר הכהן תחתיו בשלמא אי פירוש הכהן הוה לשון עובד שפיר נכתב שבעת מים ילבשם העובד תחתיו,, אבל אם לשון כהן מלשון גדולה כמו כהן און כהן מדין לא יתכן, שלא היה למלת תחתיו דביקות, שא"ל שילבש הבגדים תחת אביו דזה לא שייך לומר כי אלו שבעת ימים לא היו רק למלא ידיו ולא היה לובש אותן שבעת ימים תחת אביו, אבל אם מלת כהן לשון עובד הוא דבוק אל מלת תחתיו, ולפיכך, נגון, תביר נמשך אל מלת תחתיו עכ"ל ואומר אני דבודאי דברים אלו כתב הרב בילדותו כי לא דק בהם. דמ"ש לפרש דברי רש"י במ"ש נגון תביר נמשך לפניו היינו שכהן נמשך אל תחתיו זה ודאי נגד האמת דפירוש לפניו היינו אל מה שנכתב לפני אותה תיבה לא למ"ש אחריה כמו בפסוק וכי ישאל איש דאמרינן בפרק השואל (דף צ"ה) דמקרא נדרש לפניו והיינו למ"ש קודם לו. גם מ"ש רש"י נגון תביר כו' היינו דאדרבה התביר מורה ששה יש פירוד למלה זו מן מלה של תחתיו דאל"כ היה לו לינקד שם מרכא טפחא כדרך לפני האתנחתא של מבניו, גם מה שגורס ברש"י פועל עובד אין נראה גירסא זו דא"כ אין פירוש למ"ש רש"י ממש מהו ממשות זו. ונראה דאדרבה רש"י נזהר מדרך זה. ועיקר כוונתו דלא נפרש דמלת כהן הוא דבוק למה שאחריו דהיינו שעובד תחתיו של ראשון דלפי זה פירושו של כהן משרת ונמצא שהוא משותף לדבר אחר הנזכר אחר זה דהא צריך אתה לומר למי הוא משרת או מה הוא משרת באיזה עסק, ע"כ שייך מלת כהן למלת תחתיו דהוה כמו עובד תחתיו וכאן אי אפשר לומר כן, א"כ יהיה פירושו של הענין כאן שבעת ימים ילבש אותו הכהן ועושה עבודה (ובל"א דער דא דינט) תחתיו של הראשון, וא"כ אפי' אם הראשון חי רק שאירע