דברי דוד טורי זהב חלק א קסג

רש"י לומר שלא היו בכלל הככר וממילא ידענו שהנרות היו מקשה כנ"ל ברור לדעת רש"י דס"ל כר' יהודה דהפסוק את כל הכלים הוה כפשוטו לדידיה

ושל קודש היה כפול כו'. פירוש כל מנה הוא כ"ה סלעים והככר הוא ששים מנה נמצא שיש בככר של חול אלף ות"ק שקלים והככר של קודש היה ג' אלפים שקלים כדמוכח בפר' נשא ע"ש, וע"כ מה שהיה הככר של קודש כפול משל חול מפני שכל מנה של קודש היה חמשים שקלים ושל חול כ"ה, נמצא ככר של קודש דהוא ששים מנה כפול משל חול וכן איתא בפ"ק דבכורות

והמנה היא ליטרא כו'. פירוש והמנה של חול היא ליטרא ששוקלין כו' שהוא כ"ה סלעים

וראה ועשה ראה כאן בהר וכו' מגיד שנתקשה משה וכו', נראה לפרש דעת רש"י בזה וליישב היאך נקשר מ"ש מגיד שנקקשה משה כו' עם הקודם לו. דלכאורה יש לפרש הך וראה על ראיית הלב ומ"ש אחר זה מראה בהר ר"ל פעם אחרת הראיתיך בהר, לא על ראיית עין על מקום מסויים דאל"כ לא היה לו לכתוב סתם וראה כי על מה יראה. אלא ודאי על ראיית הלב קאמר כמו וראה מה אשיב שולחי דבר בסוף שמואל. וע"כ פירש דהך בהר שנזכר בסוף הפסוק קאי על מ"ש וראה שבתחילת הפסוק , וע"כ כתב רש"י כאן בהר והוה שפיר ראיית עין וא"כ קשה מ"ט באמת הראה לו הקב"ה כעין דבר זה טפי מדברים אחרים, ע"כ פירש שנתקשה משה בזה והראהו מנורה של אש, משמע דמשה עשאה אחר שראה אותה ולעיל פירש"י שנעשית מאליה צ"ל שאע"פ שראה אותה לא היה יכול לעשותה, וכן הוא במדרש הביאו הרא"ם לעיל

כו (א) שש משזר כו' כשהן שזורין יחד כתב הרא"ם וי"ו של ותכלת במקום בי"ת כמו ה' שלחני ורוחו (ישעיה מ"ח) כמו ברוחו אף כאן כמו שש משזר בתכלת וארגמן ותולעת שני כולן שזורין

יחד

(ה) מקבילות הללאות כו' נמצאת פרוכת משוכה מן הקרסים ולמערב אמה. פירוש שקדש קדשים היה שליש מאורך מן השליש של אורך המשכן ממילא היה עשר אמות לקדשי קדשים ועשרים מן מסך הפתח של מזרח עד ק"ק והפרוכת היה מתחלת ק"ק ושם היו הקרסים ביריעת הגג וכמ"ש רש"י לקמן שהפרוכת היה תחת הקרסים שהיו בחוברת השנית של היריעות וחוברת היא עשרים. וא"כ אם תאמר שהחוברת הראשונה היה אמה אחת מתחלתה על רוחב העמודים של מסך הפתח לא נשאר על החלל של המשכן לכסות רק י"ט אמות ממנה וא"כ נשאר עוד אמה אחת רחוק מן הקרסים שהיו לסוף כ' אמות מן חלל המשכן ושם מתחלת חוברת שהיא מן השנית, ואנן בעינן שיהיה הפרוכת שהוא סוף כ' אמה תחת הקרסים. והרא"ם כתב ע"ז תימה מנליה לרש"י שהפרוכת היתה בשליש המשכן שיהא הימנה ולפנים עשר אמות והימנה ולחוץ כ' אמות דילמא הפרוכת לא היתה פרוסה אלא באמה הי"ט מן מסך הפתח לצד החיצון של עמודים של קדשי קדשים דנמצא שיהא הימנה ולפנים י"א אמות דאמה אחת לעביין של אותן עמודים נשארו י' אמות מן צד הפנימי של אותן עמודים לחלל של ק"ק וא"ל שאורך המשכן עד הק"ק היו כ' לא י"ט נשיב בזה שכשם שהפרוכת לא היתה פרוסה רק מצד החיצון של עמוד של המשכן, ונמצא שהמשכן מן המסך עד הפרוכת ארכו כ' אלא שבמשכן עובי העמודים במנין ובקדשי קדשים אין עובי של העמודים שלו מן המנין ע"כ. וגברא חזינא תיובתא לא חזינא דא"כ איזה שם יקרא על עובי אמה של עמודים של ק"ק, אם יהיה לו שם אהל מועד לא ק"ק קשה שהרי הפרוכת היה בין אהל מועד ובין ק"ק, ולפ"ז יהיה מן הפרוכת ולפנים אמה אחת לק"ק ואם יהיה, לה שם ק"ק יהיה לק"ק י"א אמות ואם תאמר שאותן אמות אין להם שם כלל ולא שייכים לא לק"ק ולא לאהל מועד א"כ גם בעובי העמודים של מסך הפתח של משכן נמי כן וצריך כ' אמות לחלל האהל מועד מלבד עובי העמודים והדרא קושיא לדוכתא דיהיה משך אמה משוך מן הקרסים לצד ק"ק ולא יהיה הפרוכת תחת הקרסים ותלמודנו ניחא דבתרווייהו לא חשבינן עובי העמודים אלא החלל בזה עשרים ובזה עשר אלא שעובי העמודים של אהל מועד לא היה מכוסה בחוברת הראשונה, אבל מ"מ הברייתא ס"ל לחלק כחילוקו של הרא"ם בין עובי העמודים ובין עובי מסך הפתח, ומ"ש רש"י והכתוב מסייענו היינו לפי מסתבר

(ז) לאהל על המשכן, לפרוש אותן על יריעות התחתונות שהן נקראות משכן כמ"ש ואת המשכן תעשה עשר יריעות

(טו) ועשית את הקרשים כו'. מהו הקרשים מאותן המיועדים כו' קשה לעיל ריש הפרשה, כתיב ועצי שטים ולא נרמז שם המיועדים ואפ"ה פירש"י שם מאותן של יעקב אלא ע"כ דהוא מלשון עצי שטים א"כ ה"נ נימא כך ול"ל ה"א דהקרשים. ונ"ל דשתי הכנות היו שם, אחת של יעקב שנטע ארזים במצרים, והב' שבשעת יציאת מצרים לא היו נושאים עמהם ארזים שלמים אלא קצעום ועשו מהם קרשים ונשאו קרשים עמהם דאל"כ למה להם לשאת עמהם ארזים שלמים ללא צורך, ע"כ אמר כאן תרי ידיעות דהיינו על עיקר הנטיעות ועל עשיית הקרשים. והרא"ם כתב תימה דיעקב לא צוה לבניו רק להוציא ארזים הנטועים לא