דברי דוד טורי זהב חלק א קלד

העניק תעניק לו כו', כל זה הייתי טועה לומר כדי שתשאר הסברא דאין ע"ע מחוייב לעבוד שש, ע"כ סיים רש"י וכתב ועליו הוא אומר שש שנים יעבוד, פירוש דאתי שפיר, הא דאמרה תורה שצריך לעבוד שש כיון שהוא עבד כנעני מה דלא הוה. ניחא אי מיירי בע"ע, ועוד הייתי מוכרח לומר דוהתנחלתם קאי דוקא אלקוח מן העכו"ם מטעם דורחמיו על כל מעשיו כתיב דהתורה חסה על כל בריה, מש"ה בכל גוונא אסקיה רחמנא חד דרגא דאם היה כבר אצל עכו"ם די לו מעלה שבא ליד ישראל ויעבוד לו עולם, אבל בלקוח מישראל יש לו כבר מעלה זו אסקיה חד דרגא ג"כ דהיינו שלא יעבוד אלא שש לכך הביא מדכתיב כי ימכר לך אחיך העברי, דקשה כפל דודאי עברי אחיך הוא אלא דקאי לפרושי האי כי תקנה דצריך לעבוד שש היינו באחיך דלא אמרתי לך לעיל אלא באחיך וע"כ אמר שם ועבדך שש שנים כלומר שכבר אמרתי לך שצריך לעבוד שש וא"כ ששייך לשון עבד בישראל מסתבר לומר דההיא ועבדך שש דגבי כי ימכר דינא אמר, וא"כ בעבד כנעני אין חילוק ממי נלקח אלא בכל גוונא אינו יוצא בשש (כ"ז נראה נכון בס"ד)

לא אמרתי לך אלא באחיך. כבר זכרתי ביאור זה דזה הפסוק הוא פירוש על הך דכי תקנה לגלות דעיקר הדין דשש הוא נאמר באחיך לא בכנעני אפי' בלקוח מישראל וע"כ נאמר בפסוק כי ימכר כו' ועבדך שש שנים ולא אמר יעבוד שש. ובזה מתורץ מה שהקשה הרא"ם דילמא מיעוטא דאחיך קמ"ל, לענין הענקה דדוקא באחיך יהיה הענקה ולא בכנעני, אבל לענין שש שפיר יוצא כנעני הלקוח מישראל,, וע"כ הביא מכילתא דיליף ג"ש דנאמר כאן עברי ונאמר להלן העברי מה להלן אחיך אף כאן אחיך ולשון רש"י לא משמע דיליף ג"ש אלא לא אמרתי לך, שזה מגלה פירוש הפסוק שנאמר כבר. כמו בהגדה לא אמרתי לך אלא שמצה ומרור מונחים לפניך ואיך שיהיה יש להקשות על דברי רש"י בפרשת ראה שכתב והרי כבר נאמר כי תקנה עבד עברי ובמכרוהו ב"ד הכתוב מדבר אלא מפני שני דברים שנתחדשו כאן כו' דהא ודאי אי לאו קרא דכי ימכר הייתי מפרש קרא דכי תקנה על כנעניה לקוח מעכו"ם כדברי רש"י. כאן וצ"ל דשם מקשה ל"ל כאן דין דשש שנים, ומתרץ דכאן הוא עיקר הדין ושם אינו אלא משום החידוש, וכתב הרא"ם דקשה כיון דהעברי דהתם לא אתא אלא ללמד על עבד עברי דהכא שאינו ר"ל עבדו של עברי לא לכתוב רחמנא לא עבד דהכא ולא עברי דהתם, י"ל דאיצטריך כדי להתיר לקרותו עבד דל"ת דיש בזיון בזה והכתוב קראו עבד בעל כרחו כמו ששנינו במכילתא וא"ל לכתוב כי תקנה עברי עבד ולשתוק מהעברי דהתם, דאין זה מנהג התלמוד דלשתוק אמרינן לכתוב לא אמרי' ע"כ וזהו באמת כלל בכל מה שמפלפלין בתלמוד שאין מקשין לכתוב רחמנא הלימוד בענין אחר אע"פ שיש ריוח מזה

כי תקנה כו', אבל מכרוהו ב"ד לא יצא בשש, הקשה הרא"ם היאך אפשר לטעות כן דהא כתיב כי ימכר לך אחיך העברי כו' שהוא במכרוהו ב"ד דכן משמע לשון ימכר ע"י אחרים כמ"ש רש"י שם, ולא תירץ כלום אלא מחק גירסא זו דאבל מכרוהו ב"ד כו'. ולפי מ"ש לעיל דכיון דכתב. ועבדך שש שנים ולא כתיב ועבדך משמע דלאו דינא קאמר אלא אחר שיהיה כך אתי שפיר גם כאן דאימא מכרוהו ב"ד לאו דינא דיצא בשש

הרי מוכר עצמו מפני, דחקו אמור. הקשה הרא"ם דילמא לעולם גם שם מיירי במוכר עצמו וחזרה ונשנית מפני חידוש שנתחדש בה דהיינו שלא תעבוד בו עבודת עבד כמו שפירש"י שם שלא יוליך כליו אחריו למרחץ, כמו שאתה צ"ל ע"כ אם תפרשהו על מכרוהו ב"ד שחזרה ונשנית בפרשת ראה משום שנתחדש בה דין הענקה והיקש העבריה לענין שש ואמאי לא נימא איפכא ג"כ הכי ולא אשכח פירוקא, ובג"א טרח לתרץ בתירוצים אינם מיושבים לי ונלע"ד דאין כאן קושיא כל עיקר דלא אמרינן בשום דוכתי לא נשנית אלא בשביל חידוש אלא אם החידוש תלוי בגוף הדין שנשנה וממילא צריך גם השינוי כההוא דהעברים, להיקשא לעברי לענין שש והענקה דתלוי דוקא אם עבד שש, וכן בגזל הגר ע"ש דשייך החידוש לגוף הדין, משא"כ לענין לא תעבוד בו עבודת עבד דאינו תלוי כלל בשש א"כ לא היה לו להזכיר כלל שם דין שש דהיינו שנאמר שם שכיר לג"ש דיליף ר' אליעזר בפ"ק דקידושין (דף י"ד) דרש"י אזיל כאן לשיטת ר' אליעזר ומש"ה כתב כאן הרי מוכר עצמו מפני דוחקו אמור פי' מכת הג"ש ובמכילתא אמרינן עבד יכול תקראנו עבד לשם בזיון ת"ל כי תקנה עבד עברי התורה קראתו עבד בעל כרחו, הרא"ם יליף מזה דיש היתר מן התורה לבזותו בשם עבד, והוא פלא איך יצא מפיו וכן לשון המכילתא ודאי לא מורה כן, ויש שמגיהים ומוחקין במכילתא זו, ושנו הרבה דהך בע"כ קאי על התורה שקראתו עבד שלא ברצון אלא שהוכרתה לקרותו עבד להורות שעכ"פ יש עליו שם עבד להרבה דינים אבל לא לבזיון ח"ו, ומש"ה סמך לו עברי להורות שאינו מתכוין לבזיון אלא עברי הוא. והרבה תימה על הרא"ם שנעלם ממנו פירוש זה: כל זה הפלפול כתבתי לתרץ דרך הרא"ם שכתב להקשות דשמא נאמר פרשת וכי ימוך אחיך בשביל שנתחדש בה לא תעבוד בו עבודת עבד. אבל לפי דרכו יש להקשות עוד