דברי דוד טורי זהב חלק א קלב

ירד ה' לעיני כל העם פירש"י מלמד שלא היה בהם סומא שנתרפאו כולם, א"כ מה הוצרך ללמד זה שנית ובשם מהרא"י ראיתי בזה דכאן קמ"ל שלא הזיק בהם ראיית השכינה, ע"ד שאמרו המסתכל בידי הכהנים בשעת דוכן עיניו כהות מטעם שהשכינה שורה על ידיהם במקדש. ולי נראה להקשות למה כתב רש"י לעיל שנתרפאו כולם וכאן לא כתב דבר זה וע"ק למה כתב כאן ומנין שלא היה בהם אלם ת"ל ויענו כל כל העם כו' ולעיל לא כתב דבר זה. ונ"ל ליישב הכל דיש כאן שתי מעלות, האחת שבאותו הדור לא היה בהם סומא, והמעלה השנית שהיו ונתרפאו, ומעלה זו גדולה מן הראשונה דבראשונה היה אפשר לומר דאימור אתרמויי אתרמי כך בתולדה ומש"ה הוכיח רש"י לעיל דמיירי בהבטחה שהבטיחם הקב"ה שלא יהיה בהם סומא, וכאן מדבר הכתוב שכן נתקיים בהם שוכל העם רואים, ואי היה הדבר בתולדה כמעלה ראשונה ל"ל שנית רואים כיון שכבר העיד בהם מעלה זו, אלא ע"כ דהיה כאן מעלה השניה שהיו בהם סומין ונתרפאו, וע"כ כתב שתי פעמים, האחת על ההבטחה, שנית על שנתקיים, ומש"ה כתב רש"י לעיל שנתרפאו דהתם מיירי שיהיו נרפאים ממילא היו צריכים הבטחה, וזה אנו למידין ממ"ש שנית כאן רואים, ומענין סומא שהוכחנו מכח כפל שהיו צריכים רפואה ונרפאו אנו למידין גם בשאר דהיינו באלם וחרש דלא נכתב בהם כפל אלא שלא היו בהם דברים אלו אנו למידין שהיו בהם ונתרפאו, דודאי כמו שהיתה המעלה בסומא ה"נ היתה באלם וחרש אע"פ שלא נכתב בהם כפל כמו בסומא. ודבר זה ענין חריף ונכון בס"ד

ת"ל נעשה ונשמע. במכילתא סיים אחר זה ומנין שלא היו בהם חגרים ת"ל ויתיצבו בתחתית ההר, וקשה למה לא הביא רש"י גם זה ונראה לתרץ דרש"י לא חשב אלו אלא משום דיש מקום לטעות בחרשים, דהיינו דבפרשת משפטים כתוב תחילה ויען כל העם קול אחד ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ואח"כ כתיב ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, מדלא כתיב גם בזה כל העם אפשר לטעות דלענין נשמע לא היו באמת כל העם אלא היו קצת חרשים ביניהם, ע"כ הוכיח רש"י מדלגבי נעשה הין כל העם, ממילא גם גבי נשמע היה כן דהא בחדא מחתא מחתינהו, הלכך אע"פ שיש קצת שינוי בנשמע מ"מ האמת שהיה שוה לנשמע, והביא רש"י קרא דויענו שהוא בפרשה זו ולא הביא פסוק ויען דבמשפטים משום שהוא מוקדם, ולא הביא הך ויתיצבו דשם אין שינוי שתצטרך לתרצו

(יט) כה תאמר, בלשון הזה. צריך להבין כוונת רש"י במאמר זה ומה תיקן בו,. ונראה דבא לתרץ למה אמר כה תאמר ולא דבר אל בני ישראל כמו בכל המצות, בשלמא לעיל בפרשת שמות גבי כה תאמר אל בני ישראל אהיה שלחני אליכם נתכוין שם שלבני ישראל לא תדבר יותר אבל לך אני מודיע יותר, ולא כמו שהיית סבור שלבני ישראל תאמר אהיה אשר אהיה כמבואר שם, אבל כאן קשה לשון זה דוקא. ע"כ תירץ דמצינו באזהרה זו שאמר ואם מזבח אבנים תבנה, לי שמשמעותו רשות ובאמת הוא חובה כמבואר שם, א"כ הו"א כיון שיש מקום לטעות אתה סובר לשנות הלשון ולא לומר לשון אם, ע"כ הזהירו שלא ישנה הלשון כלל, ממילא ידע משה שאף באם כסף תלוה ואם תקריב כן הוא ולא ישנה (כנ"ל)

(כ) אלהי כסף, בא להזהיר על הכרובים. משמע דיש שני דרשות על אתי, חדא מ"ש רש"י תחילה דקאי על שמשי שבמרום אתי, ועוד קאי על הכרובים שעומדים אתי. ויש הכרח על ב' דרכים אלו, דתחילה מתרץ מהו אתי וקאמר דקאי על לא תעשון שלא תעשו מה שהוא אתי וא"כ צ"ל שמ"ש אלהי כסף כו' שייך ללא תעשו שאחריו ועל זה קשה הא עשיית אלהים היא אסורה לגמרי ולמה זכר כסף וזהב, ע"כ אמר שקאי על אתי דהיינו כרובים וא"ל דילמא על כרובים לחוד קאי דא"כ קאי לא תעשון על אלהי כסף ולמה לי אח"כ שנית לא תעשו, אלא ע"כ שיש כאן שני איסורי עשיות לענין אתי דהיינו איסור שמשים לגמרי, ואיסור של עשיית כרובים אם ישנה בהם, ואח"כ קשה לכם ל"ל ותירץ של"ת הריני עושה בבתי כנסיות כו'

פרשת משפטים כא (א) ואלה המשפטים כו', מה הראשונים מסיני. קשה הא קרא מפורש הוא בסוף בחקותי אלה המצות אשר צוה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני וכדפירש"י ריש בהר, וע"ק על מה נתכוין באמרו לשון ראשונים, אי קאי על עשרת הדברות קשה דהא באמת גם פרשת מזבח דלפני זה היה בסיני דלא נחלקה עכ"פ מכל המצות, ואי קאי על פרשת מזבח קשה מאי עדיפותא דפרשת מזבח לענין בירור שהיתה בהר סיני יותר ממשפטים ולא תלה זה בזה, ותו למה כתב רש"י למה נסמכה כו' אחר זה ולא מיד. ותו דאין