דברי דוד טורי זהב חלק א קכד

אח"כ לשרי אלפים, נמצא לתירוץ השני אותם שהיו נבררים מהעשרות היה להם ג' שררות לבסוף אחר שנבררו להיות שרי אלפים. ולא הבנתי דבריהם דלתירוץ הא' אמרינן דלגבי שרי עשרות אמרינן שהם עצמם היו בחשבון העשרה אמאי לא נימא כן גם בשאר השררות ואמאי הקשו התוס' דחסרו טובא דכי מפקת כו' הא לא מפקינן מידי דודאי גם כל שר צריך להיות תחת שר אחר דאם יהיה עליו דין יצטרך לדון לפני שר אלף אחר ממילא לא יחסר כלום במה שנתמנה כי אחר מינוי שלו חוזר לשאר העם, והחשבון במילואו כי הוא נחשב כאחד מהם, וכן בכל המינויים כי כל אחד מישראל יהיה עליו ד' שררות דהיינו של עשרות ושל חמשים ושל מאות ושל אלפים וצ"ע

יט (א) ביום הזה, בראש חודש. בפ' ר"ע (דף פ"ו:) יליף לה בג"ש כתיב הכא הזה וכתיב התם החודש הזה לכם מה להלן בר"ח דמיירי בחידוש לבנה ה"נ בר"ח. ותו איכא ג"ש בפ"ק דפסחים (דף ו') בפר' פסח שני דכתיב במדבר סיני בשנה השנית בחודש הראשון ואתיא ג"ש מכח במדבר במדבר דכתיב במדבר סיני באהל מועד בחודש הראשון מה להלן בר"ח אף כאן בר"ח, והקשו בתוספות דלמה לא יליף גם בפר' דכאן במתן תורה מדבר מן במדבר דאחד לחודש ותירצו דמדבר מן במדבר לא ילפינן,. וקשה מזה מ"ש רש"י אחר זה דהיה לו לכתוב ביום ההוא דהא צריך כאן במ"ת לכתוב הזה מכח ג"ש, ולכאורה י"ל דהכי פריך לכתוב ביום ההוא ונילף ג"ש מכח מדבר כקושיית התוס' שזכרנו. דודאי ניחא לן למילף ג"ש דהזה הזה מן ג"ש דמדבר מן במדבר כמ"ש התוס'. ותו דא"כ לא משני מידי דאכתי נילף ג"ש מן מדבר וחדשים נילף מן תיבת הזה ותו ק"ל במה שהקשה רש"י לא היה צריך לכתוב אלא ביום ההוא הו"ל להקשות טפי למה כתב לגמרי ביום הזה אם אינו לג"ש. ע"כ נ"ל דודאי כל תיבה שבאה לג"ש הן שהיא מופנה הן שאינה מופנה מ"מ צריך שיהיה לה פירוש לפי הענין משא"כ כאן דכתיב הזה וזה אין לו פירוש כלל, דהיאך תאמר בכל הימים אחר מ"ת ביום הזה וזה לא שייך אלא ביום מ"ת עצמו ואין פירוש אלא לתיבת ההוא ולא להזה אע"ג שנכתב לג"ש מ"מ פירוש מיהו צריכין, וע"ז תירץ דיש לו פירוש שבכל יום יהיה בעיניך כאילו הוא יום זה והרא"ם כתב וז"ל ראיתי שבמכילתא דרשו הזה הזה לג"ש ולא דרשו בו שבכל יום יהיו כחדשים ובפסיקתא דרשו שיהיו חדשים לא דרשו שהיה ר"ח ושמא הן אגדות חלוקות ורש"י הביא שתיהן כמנהגו בכמה מקומות עכ"ל ולדידי נתיישב הכל בס"ד, דג"ש הוא ענין אחר ופירוש התיבה הוא ענין אחר, ושניהם אמת

(ב') ויסעו מרפידים, למה הוצרך לחזור ולפרש כו'. נראה דאין הקושיא מכח ויסעו ויבאו שכן הוא הרבה פעמים בפ' מסעי ויסעו ויחנו והפסוק קמ"ל מקומות הנסיעה והחנייה ולא היו חניות אחרים ביניהם כמ"ש הרמב"ן. וג"כ אין הקושיא מכח, הכפל, דבאו שהוזכר בפסוק באו ואח"כ ויבואו, דביאה ראשונה צריכה להורות זמן אימתי היתה ומעלת הביאה זו שלא היה כמוה בכל החניות ונראה לדקדק עוד לשון רש"י שכתב לחזור ולפרש כפל לשון. אלא נראה דקשיא ליה, דהיאך כתב תחילה הביאה למדבר סיני ואח"כ הנסיעה מרפידים וה"ק והלא אין חידוש בנסיעה זו, אלא דלא אתא לחדושי בזה אלא בא לגלות הנסיעה וחנייה כדרכו במסעי, ע"ז קשה דהיה לו לומר כסדר הנסיעה תחילה ואח"כ הביאה ולא בענין שצריך לחזור לאחוריו אלא דאתא לדרשה דתשובה ונמצא שהיה מעלה להביאה טפי מנסיעה דבנסיעה היה חטא ביטול תורה ברפידים שרפו שם ידיהם מהתורה אלא ששבו אח"כ, ובביאתם למדבר לא היה שם רק תשובה לחוד ולא שום חטא ע"כ הוקדמה הביאה להנסיעה

נגד ההר כו' נגד פנים למזרח הראב"ע הקשה דהא כתיב מנגד סביב לאהל מועד יחנו משמע לארבע פאות. ולק"מ דהתם פירש קרא בהדיא סביב, משא"כ היכא דלא כתיב סביב אנו מפרשים על המסתבר שהוא מזרח שקרוי פני האדם

(ג) ומשה עלה, ביום השני וכל עליותיו בהשכמה שנאמר וישכם משה בבקר פירוש דסיפא הוה הוכחה לרישא מדהיו כל העליות בהשכמה ממילא היתה למחרת ביאתו. וי"ל מה מביא ראיה על זה משאר עליות שהיו בהשכמה משום דמקדימין למצות כל מה דאפשר משא"כ ביום ביאתם לא היה אפשר,, ואם כן נימא אדרבה תיכף בשעה שבא עלה והקדים למצוה, ובגמ' אמרינן בפ ר"ע (דף פ"ו) ביומא דאתו איקבע ירחא ובאותו יום לא אמר להו ולא מידי משום חולשא דאורחא וביום דבתריה אמר להו ואתם תהיו לי ממלכת כהנים פירוש דהיינו ענין ומשה עלה. ופירש"י הדברים האלה נאמרו למחרת ביאתם כדאמרינן כל עליותיו בהשכמה היו, ונראה דמש"ה הוצרך תלמודא לומר טעם חולשא דאורחא כדי לתרץ למה באמת לא עשו זריזות תיכף בביאתם והרא"ם הקשה מאי משום חולשא דאורחא הא בלאו הכי אי אפשר בו ביום כיון דכל עליותיו היו בהשכמה, ותירץ דעליותיו שעלה מעצמו היו בהשכמה, אבל במה שעלה ע"פ הדבור א"א להעביר אפילו רגע אחד, א"כ היה ראוי שיאמר לו הדבור באותו יום עצמו אלא משום חולשא דאורחא ע"כ. ולא הבנתי דרכו במה שהמציא חילוק בין עליות