דברי דוד טורי זהב חלק א קיז

שיהיה אדם שיודע לבשל כישוף, ונח סגי בזכיות אלא שיוכל לעשות מעשה כשפים שעל ידיהם יתבטל מעשה כשפים שעושה המכשף כדמצינו בסנהדרין שהיו צריכים לדעת מעשה כישוף מטעם זה וכן מצינו בפ' כל הבשר (דף קה) במטרוניתא דעבדה כישוף שלא תלך הספינה ועשו חכמים כישוף כנגדה לבטל כישוף שלה. עוד נקדים מה שמצינו אחאב שהנביא אמר שרוחו של נבות אמר אני אפתנו אצא והייתי רוח שקר בפי כל נביאיו אמר לו הקב"ה צא וגם תוכל ואמרינן הטעם שלא יכול להיות אמירת שקר בפמליא של מעלה, אלמא אפילו בדבר שהוא לשם שמים אי אפשר להיות שקר תוך מחיצת הקדושה ועכשיו מתורץ הכל, דעמלק היו מכשפים ויודעים להלחם ביום באיזה שעה כמו שפירש רש"י כאן אחר זה. והוקשה לרש"י לשון ולא שזכר ולא די לומר והלחם בו. אלא ודאי דה"ק שצריך לעשות כישוף לבטל כישוף, הגם שיש היתר בזה מ"מ לא תעשה זה במקום שהענן עליך ואתה במחיצה הקדושה אלא צא מתוך הקדושה ושם תוכל לעשות דבר זה, ועל זה אמר מחר ופירש"י בעת המלחמה אנכי נצב הודיע בזה פירוש של מחר דיש בזה פלוגתא דר"א המודעי ס"ל דמחר דבוק עם אנכי נצב ואיסי בן יהודה אמר ה' כתובים אין להם הכרע וזה אחד מהם מחר דאם יהיה דבוק לצא הלחם או לאנכי נצב. ורש"י כתב כאן כר"א המודעי, וזהו לפי שיטתו שפירש שיצא מן הענן במעשה של ביטול כישוף כמו שזכרנו, וע"כ אמר מחר בעת המלחמה שאז עושין כשפים ואז אנכי נצב ומתפלל וזכות התפלה תגן עליכם. ועל זה קשה דא"כ למה צוה לבחור אנשים, דהא זכותו של משה סגי לזה. על זה מביא רש"י אנשים שיודעים לבטל כשפים, שלא סגי בזכות לחוד אלא להגן שלא יוכל להזיק לצדיק. אבל לגבור עליו ולהרגו צריך שיוכלו לבטל כישוף שלו ע"י מעשה כישוף כנגדו. וזהו שמביא רש"י גבורים כו' שיודעים נבטל כשפים. וביש ספרים כתוב כאן ברש"י גבורים ויראי חטא שתהא זכותן מסייעתן ד"א שיודעים לבטל כשפים. ונראה שאין נוסחא זו עיקר, ובאמת אפילו לפי נוסחא זו שפיר הוא דהא בעינן ב' דברים בזה כמו שזכרנו:

(יב) וידי משה כבדים כו', בשביל שנתעצל במצוה כו'. וקשה הא איתא בגמרא ב"ב (דף קכ"ג:) דאין זרעו של עשו נמסר אלא ביד זרעו של יוסף שנאמר ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ובשביל זה אמר משה ליהושע להלחם בעמלק כי עמלק הוא זרעו של עשו, וא"כ מה עצלות היה למשה במצוה זו. ונראה דמה שנתן ליהושע שיבחר הוא אנשים והיה ראוי שהוא בעצמו היה לו לבחור אנשים, ע"ז אמר שנתעצל משה בזה. ויש ראיה לזה מן המדרש שאמר אילולא שאמר משה ליהושע בחר לנו אנשים לא היה מצטער כ"כ

(יג) ויחלש יהושע כו', ולא השאיר אלא חלשים. ברא"ם העתיק לשון רש"י ולא השמיד אלא חלשים, וכתב שכן הוא בתנחומא, ופירוש ויחלוש השמיד החלשים שבהם. ואין לזה טעם או ריח דלמה ישאיר הגבורים, וא"ל שזהו שכתב רש"י שנעשה ע"פ הדבור של שכינה דהא כתב ולא הרג את כולם ש"מ שמשום הכי אמר שהיה על פי הדבור, ונ"ל דיש ט"ס בתנחומא שכתב השמיד את החלשים, וצ"ל השאיר כמ"ש ברש"י

(יד) כי מחה אמחה כו', לכך אני מזהירך. פירוש שלא תימא דאין אני מכוין אלא להנאתך שתראה נקמה וממילא היית אומר לא ניחא לי בהאי מלתא, אלא אני מזהירך ועושה צווי על זה כי אני חפץ בזה

(טז) כי יד על כס יה כו', שאין שמו שלם, חלילה לומר שיש חסרון למעלה אלא שהקב"ה ממעט להראות כבודו בכסא שלם ובשמו שלם עד כי יבא בן דוד במהרה בימינו אמן סלה

פרשת יתרו

יח (א) וישמע יתרו, מה שמועה שמע כו', הרא"ם הגיה שמע ובא, ואיתא כן במדרש. ואיני יודע מה נתקן בזה הא אכתי קשה הא מפורש בפסוק השמועה ששמע ובא ומנא לן להוסיף. תו קשה שפירש רש"י ששמע קריעת ים סוף ומלחמת עמלק ואח"כ על כל אשר עשה פירש מן ובאר ועמלק, הרי זכר עמלק שנית. ונראה דקשה ליה לרש"י למה אמר כלל ופרט דהיינו כלל דכל אשר עשה ופרט כי הוציא כו', והא די בכלל לחוד, אלא ע"כ דהפרט אתא לגלויי דלא נכלל הכל בכלל מדהוצרך לזכור פרט דיש עוד דבר אחר מוסיף על הכלל, וע"ז מקשה מה שמועה שמע שהוא לא נכלל בכלל דכל אשר עשה, ותירץ קריעת ים סוף כו' דהיינו שיש ב' חלוקות, החלוקה הא' מה שעשה הקב"ה חידושים מה שאינן צריכים לטובתן של ישראל דהוה סגי בלאו הכי אלא שרצה הקב"ה להראות חידוש בכח ידו ברוך הוא דהיינו קריעת ים סוף, שהיה אפשר וסגי בלאו הכי דהיינו ישראל יכולים לילך ממצרים דרך יבשה וכדרך כל העוברים ממצרים לארץ ישראל וכן במלחמת עמלק שהיה סגי לישראל בלי מלחמת עמלק,